ומה הבעיה עם זה?..
אנשים הופכים להיות פחות דתיים, ופחות קונפורמיסטים - לדעתי זה השורש המרכזי שמניע את ההתנהגויות של זניחת הרגלים בשם הדת או בשם הקונפורמיזם.
כתבת .."לי אין שום בעיה עם ברית מילה, אבל אני חושבת שעם השני קורה/הולך לקרות פה תהליך עם עניין המילה בדומה למה שקרה עם סוגיות נוספות כמו למשל חתונות דרך הרבנות..."
אני לא מבינה 1. מה הבעיה אם אין לך בעיה לדברייך? 2. איפה כאן ה"אבל" - אבל מה? אז פחות אנשים מתחנים דרך הרבנות מבחירת החופשית. זה בכלל נראה לך סביר שאנשים שלא יכולים לערוך חתונה דתית לא יכולו לממש את הזכות הבסיסית הזאת להכיר בזוגיות שלהם? אני יכולה להעיד שגדלתי למשפחה של אם יהודיה, ואב בריטי (לא יהודי, וזה הלאום שרשום לו בתעודת זהות שהמדינה הנאורה שלנו זיכתה אותו בה) והם לא יכלו להתחתן בארץ לפני קצת יותר מ30 שנה, וגם היום אילו רוצה זוג שכזה להתחתן בארץ הקודש, הוא לא יכול חוקית. זאת מדיניות חושך. אני כל חיי סלדתי מהחוקים האלה כי הרגשתי על בשרי (דרך העלבון של אבי) כיצד זה מרגיש להיות "נוכרי". לא רציתי להתחתן דרך הרבנות - התנגדתי לכך נחרצות. בעלי רצה. עשו לנו שם בעיות והשפילו אותי, ולא מגיע לי כי אני כאחת האדם (או האישה) במדינת ישראל, נולדתי כאן שירתתי בצה"ל שירות מלא (שהם כמובן מאד מעריכים את ה"מצווה" שעשיתי למענם בתפקיד שהוא נטו הגנת המדינה ולא הגשת קפה) והיום אני משרתת את המדינה כשאני עובדת כאחות - למרות שיש לי אזרחות בריטית ואני יכולה בכיף להרוויח הרבה יותר כסף שם. ואז הינה שאני רוצה לממש זכות בסיסית מישהו מפשפש לי ביידיש וכמה אני באמת צמה בכיפור. בטח שיש לי בטן מלאה על הרבנות, אבל החלטתי שבזוגיות אתה לא מתחתן עם עצמך - אלא עם מישהו נוסף - וצריך לעשות לפעמים גשרים לפשרה. הלכתי לבין רבני להוכיח את חפותי שאני יהודיה , אפילו שמדינת ישראל טרחה לציין זאת בשבילי בתעודת הזהות המקורית שלי (זו שאיבדתי, ומאז יצרו חדשות שבמקום לאום רשום כוכביות - כל מספר אחר של כוכביות מייצג דת אחרת). זו דרך סימון שמזכירה משטרים חשוכים ולא פחות מזה. לסיכום העניין אישית, אילו התחתנתי עם עצמי הייתי בהחלט בוחרת בחתונה אזרחית ולא בארץ ובטח שלא משלמת על הזכות להשפט בבית דין אם אני יהודיה או לא. זה לא עניין של 3 דיינים זקנים שמדברים דרך השפם עד כמה טהורות הציציות שלי. ועשיתי את זה בכל זאת, כי היה לי חשוב לכבד את רצונו של בעלי (שאז כמובן היה בעלי לעתיד).. וגם הלכתי למקווה כי זו הדרך היחידה להתחתן דרך הרבנות - אלא אם כן את מקומבנת או משהו. אז אני אישית יותר מגאה באנשים שאומרים שלא יתנו את ידם לכפייה הדתית. ומעבר לכך - זה דורש כסף. להתחתן ברבנות זה עדיין יותר זול מלהתחתן בחו"ל עם כל הניירת שדרושה לזה. מלבד הנסיעה לחו"ל עצמה, וחוץ מזה שרוב האנשים לא יכולים להטיס את כל מי שהיו רוצים ביום חתונתם איתם לחו"ל. ואז הם נאלצים לפצל את השמחות. כי בישראל אין דרך חוקית להתחתן שלא דרך ממסדים דתיים. אלא אם הוכח מעל כל ספק אפשרי ששני האנשים שמעוניינים להתחתן הם חסרי דת.
בעניין הבריתות - אני חושבת שבדיוק כפי שבעניין החתונות - ראוי שאנשים יפעלו על לפי צו מצפונם ועל תפיסת עולמם. ואם צוו מצפונם ותפיסת עולמם מושתתים על ערכי הדת , אשריהם - ברור שזה לא פחות מזכותם...
הייתי מצפה שהמדינה שאני משרתת אותה ומשלמת מיסים בה, תתן לי זכויות שוות, בין אם נולדתי יהודיה לדעתם ובין אם לאו. בין אם נולדתי לדת אחרת ובין אם לאו. לדעתי אדם הוא זה שאמור לשייך את עצמו לדת במידה והוא מעוניין, ולא המדינה תשייך אותו ביום הוולדו, יותר מזה אם היו נולד תינוק הוריו לא יכולים להחליט בשמו לשייך אותו לדת כלשהי, או בכלל לטעון שהוא חסר דת - כי אין דבר כזה במדינת ישראל... הטפסים מטעם המדינה מחייבים אותך להתייחס לעניין הזה, כאילו מדובר בעניינם.
ועם זה, לי יש בעיה כמובן. לא קיבלתי את יהדותי כמובן מאליו - אלא בכתב בתעודת הלידה ובתועדת הזהות. אולי לפי המדינה שנולדתי בה אני יהודיה אבל הנצרות לצורך העניין הולכת לפי האב. ובלי קשר, אני דוחה מעליי כל שיווך חיצוני לדת כזו או אחרת.