אני מאוד מאוד בעד. וככה זה נראה
ואני מאוד מזדהה עם סוף המשפט שלך - כשאין כוח אפילו לבקש שיכינו לך, כי זה בדיוק מה שקרה לי בלידה הראשונה: הייתי כל כך אפופה שלא הבנתי שזה מה שאני צריכה לבקש. היה כל כך פשוט להגיד אמא תכיני לי XYZ, פשוט לא עלה על דעתי...
ברור שבלידה השניה כבר לא חזרתי על הטעות הזאת. הפריזר היה מלא ומצוייד לגמרי.
ההגיון - דברים שאפשר לאכול גם כשהם קרים, ביד, עם תינוק על הידיים, עדיף בלי רוטב. במקביל, דברים לארוחת ערב כי לא רציתי להתעסק עם זה מצד אחד וגם לא רציתי לשנות יותר מדי לבכור. שיהיה לו ארוחות ערב כמו שהוא רגיל, עם האוכל שהוא רגיל ולא פרוסה /חביתה כל יום.
לאור זה, תפריט - שניצלים בכמה סוגים של ציפויים לגיוון, קציצות מטוגנות יבשות מכמה סוגים (עוף עם בטטה, בקר, מין קלופסים אישיים מהודו), קצת פסטה בולונז שנשארה, במנות אישיות, כדורי בשר ברוטב עגבניות שאני מקפיאה בתבנית מאפינס מסיליקון וכשהם קופאים מעבירה לשקית. ככה אפשר להוציא מנה אישית ולחמם, ושאריות אוכל סיני שהיה לי קרייבינג אליו בהריון...
.
לארוחת ערב - באותו שלב תבנית קטנה של פשטידה הספיקה לנו לשתי ארוחות ערב. אז היו לנו 3-4 תבניות כאלו, עוד 12 מנות אישיות בתבנית מאפינס, ופסטה שאני שופכת עליה קצת מים רותחים ומסננת וזה יוצא בדיוק בטמפרטורה שהילדים שלי אוהבים, כלומר איכס פושר ורטוב כזה.
היהי מעולה ומומלץ בחום.