זוועה
טראומטית
לא מומלץ בעליל!
רוצה לציין בתחילת התשובה שילדתי שם תאומים, ושם הפרוטוקול הוא שבפתיחה 10 היולדת מועברת לחדר ניתוח, שם מתבצעת הלידה בפועל - ללא בן זוג.
חדרי הלידה:
מה יחס הצוות ללידה טבעית? לא יודעת מה יחס הצוות, לא באתי עם תכנית שכזאת. מה שכן, כשביקשתי (צרחתי) אפידורל, לא היה שום מרדים פנוי בסביבה. רק אחרי 6 שעות נמצאה מרדימה, כשהייתי בשיא כאבי הצירים, והיא איימה עליי שאם לא אשב בשקט בתנוחת הכדור היא פשוט הולכת. כמובן שבלב סיננתי קללות עסיסיות, אך עשיתי מה שביקשה. רק חבל שהיא היתה צריכה לעשות 4 נסיונות (!!) כי בכל פעם לא חיברה טוב את האפידורל. בסופו של דבר הוא לא השפיע והרגשתי הכל. עם כאבי הגב נשארתי עד היום..
מה יחס הצוות ללידה מאולחשת? איזה סוג של אלחוש? שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל כשרק נכנסתי לחדר לידה. סירבתי בנימוס והסברתי שאני חוששת מכך שהפתיחה תיתקע (הסתובבתי חודש וחצי עם פתיחה של 2.5 שלא זזה), ושאני מסתדרת עם הצירים, שאז עדיין לא ככ' כאבו. ההמשך נמצא בשאלה מעל.
מה יחס הצוות לניתוח קיסרי? מה התרשמותך מחדרי הניתוח ו/או תפקוד הצוות המנתח? לא ילדתי בקיסרי, אך ילדתי בחדר ניתוח. זה היה סימפוזיון שלם: רופא בכיר, מיילדת, רופא ט.נמרץ ילודים, רופא פגיה, מרדים (שעד לפה - מקובל, הגיוני ואפילו נדרש) ועוד איזה 10 מתמחים שבאו לצפות בסצינה.
יתרונות וחסרונות לעניין מבנה החדר והציוד שבו: חדרי הלידה הם אחלה, יש מקלחת ושירותים צמודים (שעבורי היוו הצלה), ולמלווים יש כורסת טלויזיה וטלויזיה, שאני מניחה שמאד עזרו להעביר את הזמן.
יחס לדולות? לא לקחתי דולה.
המלצה על מיילדת ספיציפית? עברתי שם כמה וכמה מיילדות.. אני זוכרת במיוחד את נינה שהייתה איתי בחלק האחרון של הלידה (פירוט בסעיף הבא).
תובנות נוספות? לא יודעת אם תובנה, אבל חוויה: עוד בהיותי בחדר הלידה נינה המיילדת עיסתה אותי ועבדה איתי על לחיצות, וככה הגעתי לפתיחה 10. היא מייד צעקה החוצה "תאומים, פתיחה 10" ואמרה לי להפסיק ללחוץ. העבירו אותי לחדר ניתוח (אם לדייק, לשלושה. בשניים הראשונים שהכניסו אותי מיד הוציאו בחזרה כי בא איזה איש צוות שאמר שהם כבר מחכים לחדר הזה). בכל הזמן הזה אני מנסה לא ללחוץ, ומרגישה שזה פשוט לא בשליטתי. אלה היו דקות מפחידות.. כשהגענו הגיע גם הרופא הבכיר (דר' טובבין) וביקש שאלחץ. בשלב הזה כבר לא ידעתי מה קורה איתי, ניסיתי ללחוץ 3 פעמים, כנראה שלא בצורה אפקטיבית. המיילדת הציעה לו להחזיר אותי לחדר לידה, שהיא תעבוד איתי על הלחיצות עוד מס' דקות ("דר', היא כמעט ילדה אצלי בחדר. תן לה צ'אנס!"). הוא ענה לה שהחדר כבר תפוס ואין לו זמן, לכן הוא "פותח". בשלב הזה לא היה לי מושג מה עושים איתי, הייתי בטוחה שהולכים לחתוך לצורך ניתוח, וצרחתי שאני מרגישה הכל ושהאפידורל לא משפיע. אף אחד לא ענה, לא התייחס ולא טרח להסביר גם כששאלתי מה קורה (מזכירה שהיו קרוב ל 20 אנשי צוות בחדר, לכל אחד מהם פה משלו..). בסופו של דבר התברר לי הכל רק בדיעבד: הוא חתך אותי ועשה ואקום, הוציא את התינוק הראשון (שאותו עוד טרחו להראות לי ומיד הוציאו החוצה), ואז חתך עוד יותר, ביצע היפוך לתינוק השני (מראש - לרגליים) ושלף אותו מהרגליים. את השני בכלל לא הראו לי.. בשלב הזה אני כבר לא צורחת, רק בוכה ושואלת אם הוא בסדר בכלל. רק בשלב התפירה קיבלתי זריקות הרדמה מקומיות והוא טרח להתבדח איתי ואמר לי "מה את רוצה, אני עושה אותך בת 16 שוב".
יולדות:
כמה יולדות בחדר? 3
איך האוכל? אין לי מושג, התפנקתי עם אוכל של אמא שלי.
איך היחס? הו, אז גם פה יש לי מה לומר.. ילדתי בשעה 13.00 בצהריים, הגעתי למחלקה בשעות אחהצ'. האחיות ניסו להקים אותי - ללא הצלחה. הייתי תפורה לאורך ולרוחב, לא הצלחתי להזיז את הרגליים. בלילה, כשהכריחו את בעלי לעזוב, זמזמתי לאחיות והתחננתי לפד מגנזיום מהמקרר (הייתי בחדר הכי רחוק מהמטבח). 2 אחיות שונות נתנו את אותה תשובה: זה לא התפקיד שלנו, יש לנו מספיק לחץ. את גם ככה צריכה כבר לקום מהמיטה. בסופו של דבר יולדת ששכבה לידי קמה להביא לי.
איך ההקפדה על שעות הביקור? מה המדיניות באשר לנוכחות בן הזוג? הקפדה יתירה..
מבנה החדר, הציוד שבו וכו': מה צריך להיות בו? מיטה, שירותים ומקלחת. לא מעבר.
מה היחס לגבי שחרור מוקדם? לא יודעת, אנחנו שוחררנו כעבור 5 ימים כי היתה בעיה רפואית עם אחד התינוקות.
תובנות נוספות? אם אפשר, לא להתקרב לשם.
תינוקיה:
מה אפשרויות הביות הקיימות בבי"ח? מלא/גמיש/חלקי/בשעות מוגדרות? או ביות מלא (אם יש חדרים פנויים לכך) או בשעות שהם מגדירים מראש. אני הכי זוכרת את התור של האמהות לתינוקיה, מחכות שיפתחו כבר את הדלתות. כאילו שאנחנו מורעבות שמחכות שיזרקו לנו קליפות תפו"א.
האם האחיות עוזרות ומייעצות בכל הנוגע להנקה? אני מאד רציתי להפגש עם יועצת הנקה. לא היתה אחת כזו בכל חמשת הימים בהם שהיתי שם. בכל פעם אמרו שיודיעו לי אם מגיעה. לא הגיעה. מאחר ולא יכלתי לשבת בחדר ההנקה, נאלצתי לבקבק בתינוקיה בעמידה (כי לא הסכימו להוציא את התינוקות החוצה בלילה). אני היום לא מבינה איך נתנו לי במצבי (המוגלובין ופריטין ברצפה, בקושי עומדת) להאכיל בעמידה תינוק שרק נולד, העיקר לא לתת לי לגלגל אותו עם העריסה לחדר? במשך היום בעלי הביא אותם אליי כך שלא היתה לי בעיה לנסות להניק או להאכיל במיטה. הלילות היו סיוט אחד מתמשך. לקח לי רבע שעה לדדות מהחדר לתינוקיה, כי לא הסכמתי לתת להן להאכיל את הילדים שלי. לא סמכתי בגרוש ורק רציתי כבר לעוף משם.
האם האחיות מכוונות בכל הנוגע לטיפול ראשוני ביולד? ממש לא. מצד שני, גם לא שאלתי. בשלב הזה לא האמנתי שם באף אחד ולא סמכתי על אף אחד.
התרשמות כללית: יש צורך להוסיף מעבר למה שרשמתי? אם מישהי רוצה לשאול שאלות, בשמחה אענה.
תובנות נוספות? מאחלת לבת של ד"ר טובבין לעבור לידה כזאת. (סתם, יודעת שזה לא יפה).
