"גברת את לא באת לגן עדן, באת ללדת!"

מ י כ ל10

New member
או: (הצעה)


לי לא הייתה מיילדת לא נחמדה בלידה הראשונה. היא פשוט הייתה עניינית מאוד, ואני הייתי מבולבלת ומפוחדת.
בפעם הראשונה שהיא יצאה מהחדר, בן זוגי יצא אחריה ואמר לה "את רוצה שזה ילך מהר וטוב, אז תגידי למיכל כמה שהיא בסדר" (
או משהו בסגנון.)
מאותו רגע לא הפסקתי לשמוע "את נהדרת", "את מתקדמת", "כל הכבוד", "את עושה את זה נהדר / כמו גדולה / כמו יולדת מנוסה" וכהנה וכהנה.
והיפה הוא שאפילו לא ידעתי שהוא דיבר איתה. רק אחרי הלידה, כשדיברתי איתו על כמה היא עזרה הוא סיפר לי שדיבר איתה.
 
צודקת,זה באמת עצוב

עצוב שהזכרון שנשאר ליולדות הוא של משפטי מחץ עלובים שנאמרו להם בסיטואציה ייחודית וריגשית כל כך, עצוב שזה נאמר בכלל.
אני יודעת שאת עצמך מיילדת ולפי כתיבתך יש לי הרגשה שאם היינו נפגשות בסיטואציה הזו אני הייתי מרגישה בטוחה , אבל לא חסרים רופאים או מיילדות שהשנים בעבודה הזו השאירו את חותמן.

ובנימה אופטימית, אני דווקא חוויתי חויה נעימה,עד כמה שאפשר בסיטואציה הזו,לפני שלושה חודשים בלידת בני הבכור והמתוק, בבית חולים לניאדו, עם כל הפחדים והחששות ״ להיתקע״ בבית חולים דתי בשבת, קיבלתי מיילדת מקסימה ונעימה,סבלנית ואימהית שליוותה אותנו בלידה. אמנם הלידה נגמרה בואקום והרופא שביצע את הואקום ואת התפרים היה אנטיפט, אבל הוא ממש לא עניין אותי והמיילדת חיפתה על האנטיפטיות שלו.

אני יכולה לספר לכן שאחרי הלידה, כשהיא גילגלה אותי לחדר במחלקת יולדות, ורגע לפני שנפרדו דרכנו, נתתי לה חיבוק חזק והודיתי לה על הכל.

כיוון שבאמת הרגשתי שמגיע לצוות כפיים, שלחתי מכתב תודה והערכה להנהלת בית החולים ( האחיות בתינוקיה גם קיבלו בונבונירה שווה).

מאחלת לכולן צוות נעים וסימפטי.
 

תיני25

New member
אני לא נתקלתי בהערות מגעילות

בשלושת הלידות, רק דברים טובים. ברור לי שרוב המיילדות בסדר גמור.
 

טליולה30

New member
צודקת! אז אצלי-

נולדה לי בת עם מום חיצוני שלא ידענו עליו. אמא שלי מיד נרתעה, בעלי עווד לא ראה, אני עוד לא ראיתי. והמיילדת- אחרי ליווי מדהים- אומרת לי: יש לה... היא מהממת אל תדאגו היא תמצא חתן. ככה בישירות, בלי רחמים- איפסה אותנו וזרקה אותנו לעניין- בצורה שהכי התאימה לי. אני חייבת לה את כל הרוגע שהיה לי מול כל העולם בימים שאחרי...
שנתיים וחצי לאחר מכן, במקרה לגמרי- שוב פעם היא. הגיע שלב הלחיצות- ואני לא מצליחה ללחוץ. כי- המיילדת ובעלי מריצים צחוקים ואני נחנקת מצחוק! נחנקת... עד שאמא שלי התחננה שיפסיקו, רחמנות על התינוקת.. (אה, זה כמובן עם אפידורלI)
)
 

merime

New member
אבל טושה. זהו טבע האדם.

ובהחלט יש פה כמה וכמה משפטים שהיה ראוי שלא היו נפלטים לחלל האויר.
אני מוכרחה להגיד בתור נותנת שירותים. שלמדתי לעשות סינון היטב היטב של מה שיוצא לי מהפה, כי תמיד זה נזקף לחובתי, לא משנה כמה מדהימה ומקצועית הייתי.
 

merime

New member
ובדיוק באתי לכתוב כמה מהמם היה המיילד שלי

ונתקלתי בתגובה שלך
 
אני לא זוכרת משפטים מגעילים


אני רק זוכרת את המיילדת המלאכית
שישבה איתי, החזיקה לי את היד וסתם דיברה איתי
כשכולנו המתנו שתהיה לי פתיחה
ושאמרה לבעלי שהיא לא תזוז ממני מילימטר
כדי שהוא יוכל לקפוץ הביתה להתקלח ולאכול
ושלא הלכה הביתה ונשארה איתי כמה שעות אחרי סוף המשמרת שלה
כי פתאום התחילה פתיחה והייתי על סף הלחיצות
ובכיתי לה שלא תעזוב אותי ולא תלך
ושעשתה כל מה שיכלה כדי שלא יהיו לי חתכים וקרעים
<בסוף נאלצו לחתוך קצת כי הראש יצא באלכסון>

אני גם זוכרת את האחות שחיכתה עם שעון שתפוג השפעת האפידורל
ואז באה למיטה שלי, העמידה אותי על הרגליים באמצע הלילה
ואמרה שחשוב לה ש"הבנות" שלה, יעני היולדות במשמרת שלה,
יחלימו כמה שיותר מהר
ולכן, היא לוקחת אותי לטיול קצר במחלקה
היא המשיכה לקחת אותי ואת האחרות לטיולים כל 3 שעת
אני חושבת שהיא מאוד עזרה

אני גם זוכרת אחות אחרת שהכינה לי קפה בחדר אחיות
כי בעלי הלך הביתה לישון ולי לא היה כסף קטן
והיא מצאה אותי עומדת ובוכה מול מכונת קפה ב-6 בבוקר

הלידה שלי היתה משהו שאני לא מאחלת לאף אחת
בי"ח קפלן עצמו הוא מקום די מגעיל
הצוות של בי"ח קפלן, לעומת זאת, נפלא
באמת האנשים שם נפלאים אחד אחד
במיוחד האחיות והמיילדות
 

shanir01

New member
אני זוכרת דברים טובים, אבל כמכלול

אין לי ציטוט מסויים שאני זוכרת, רק תחושה מאוד טובה שהמיילדות השאירו אצלי, שהתאמצו איתי להגיע למטרה שלי (לידה טבעית), שדאגו לי.

אני זוכרת טונים רכים בדיבור. זוכרת שלא הספקתי לתת את תוכנית הלידה שלי, אבל בכל זאת האורות היו עמומים, הניחו את התינוק עליי מיד אחרי הלידה וניסיתי להניק. חיכינו כמה שאפשר עם חיתוך חבל הטבור.
אני זוכרת שאחרי הלידה נשארנו בחדר הלידה כשעה עם התינוק, משפחה חדשה.

בית חולים מאיר
 
לא רק, 2 המיילדות שליוו אותי עד לניתוח

היו קרן האור היחידה בלידה שלי אילנית ו-פיונה (באמת קוראים לה ככה
)
פיונה החזיקה לי את היד באפידורל שאני כולי בוכה והיסטרית .
ואילנית שליוותה אותי גם לחדר לידה וצעקה לי אחרי שהוציאו את הילדה "הכל בסדר היא בלונדינית כמו האבא (שאלתי למי היא דומה) "
דווקא הרופא והמתמחה הכ*65ה חרוטים אצלי בזיכרון בדבר הרע בלידה שלי .
 
את יודעת למה? כי משפט חיובי לא מבקיע את בועת

האוקסיטוצין, ולא נשמר במערכת.
משפט שלילי מחורר את הבועה והאדרנלין שהוא שולח לגוף עושה נזק (ולו קליל) למהלך הלידה- במקום הפיזי או הרגשי.
הוא נרשם במערכת כטראומה.
זה לא משהו רציונלי, זה משהו כימי.
בלידה השלישית שלי הטוב עולה על הרע בהרבה, אני בקושי זוכרת משהו שלילי.
 

ט ו ש ה

New member
בסדר, הבנתי, לא אמרתי כלום

אני צריכה ללמוד שיש שרשורים שעדיף מראש לא להכנס אליהם.
 
טושה, בשביל ללדת איתך כמעט הייתי עושה עוד ילד

רק כמעט.
אל תקחי את השרשור הזה אישית.
השאלה המקורית מקפיצה זכרונות. אבל אם תשאלי מה היה לך נפלא בלידה, מיד כולן יזכרו איך מיילדת אמרה להן משהו טוב.
 

ט ו ש ה

New member
לא לוקחת אישית בכלל

ולא כתבתי כדי לקבל צומי או חיבוקים, באמת שלא (תודה, כן? אבל באמת שלא).
כמוח שאמרתי, יש מקומות שמראש עדיף לא להכנס אליהם.
 

emmanuelee

New member
אני זוכרת רק דברים טובים

מה זה טובים? נפלאים! האחות שהיתה איתי בלידה עשתה הכל ולא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיה. בכלל בית החולים היה מדהים (אני בארה"ב) מכל הבחינות. לידה, אחרי לידה, שיקום, הנקה. מאד קשה לי להתחבר לסיפורי האימה שאני קוראת כאן ובגלל זה בדרך כלל לא משתתפת.
 
זה דווקא נראה לי מאוד אנושי וסביר

רוב ההתנסויות שהיו לי בחיי (ללא קשר ללידה או בתי חולים) היו כאלה בהן זכיתי ליחס מכבד וראוי כפי שמגיע לכל אדם. על רקע כזה כל התבטאות גסה, מזלזלת או מעליבה היא מאוד חריגה ובולטת, ולכן אין פלא שדווקא היא תזכר.
אם מוסיפים על זה מצב נפשי מאוד רגיש ומתוח של הריון ולידה, אז על אחת כמה וכמה.
לא ככה?

חוצמזה, כותרת השרשור היתה "משפטים מעליבים" או משהו כזה, לא? אז זה לא באמת מפתיע שאת ה"הזמנה" קיבלו אלה שזכו בחוויה שלילית...
את יכולה להרים את הכפפה ולפתוח שרשור "משפטים נעימים שאמרו לי בחדר לידה". תתפלאי, דווקא יהיה לי לא מעט לכתוב שם
 
יותר עצוב זה לראות כמה יחס רע הוא נפוץ!!!!!

אני לא מאמינה על יותר משלושת רבעי מהדברים ששמעתי פה. פשוט אנטיפתים מסתובבים שם בבתי החולים. וזה הם שבחרו במקצוע במקום נניח להיות מול המחשב ולא לראות אנשים אף פעם.
 
לי עד היום מפריע מקרה שקרה לאחרת...

ביום הלידה של הבן שלי, לפני 9 וחצי חודשים, בזמן שאני מחוברת למוניטור עקב צירים, הגיעה בחורה ללדת.
היא צרחה והייתה היסטרית ברמות. היא הייתה בדואית (פרט שמשנה את כל הסיפור)
היא לא ידעה עברית והתנהגה כמו חיה פצועה... כל כך ריחמתי עליה

האחיות היו כל כך לא נעימות אליה. למרות שידעו שהיא בפתיחה של 5 ס"מ... הן ירדו עליה שרק במגזר הזה הן מסוגלות להגיע ככה לבית החולים.
היא הקיאה בשירותים והן מלמלו אחת עם השנייה "איכס איזה מגעילה" ועוד הערות דוחות...
היא הייתה היסטרית ברמות. כאב לה נורא. היא צרחה..
עד הרגע שהיא נכנסה לחדר הלידה הן רק ירדו עליה. רבו אחת עם השניה מי תתעסק איתה כי היא מגעילה...

אני מרגישה אשמה שלא דיברתי. שלא אמרתי להן שהיא לא מבינה, היא לא יודעת עברית וגם ככה קשה לה, למה להיות כאלו מגעילות?!
היא הייתה ממש צעירה, אני מניחה שבת 20 אולי..
 
למעלה