"גברת את לא באת לגן עדן, באת ללדת!"

אני רק בהריון ראשון

במקרה הייתי בסוף הלידה של אחותי אחרי הוילון כמובן. שהגיע השלב לתפור אותה אז אחותי היית מאד כואבת אז היא קצת התבכינה . אז היא אמרה לה גברת אני לא יתפור אותך את נותנת לי הרגשה נוראית! לא חלמתי שעוד שנה בערך מאז הלידה שלה אני גם יצטרך להיות בחדר לידה. כי אז הייתי רווקה אבל כרגע אני לא חושבת על הלידה. אבל אז נורא ריחמתי על אחותי שקיבלה יחס כזה!
 
מצטרפת, לאחר שתי לידות בהלל יפה


נתחיל בטוב- המיילדת בלידה של הקטנה:
נכנסה לחדר, ופשוט שאלה- "תקוות, מה *את* רוצה?". כאילו זה הכי מובן מאליו והכי ברור, שלפני הכל היא צריכה לשאול אותי מה אני רוצה שיקרה עכשיו...האמירה הלכאורה לא מיוחדת הזו, מעידה מבחינתי יותר מהכל.
מעבר לכך, בסוף הלידה היא אמרה שזו היתה אחלה סיום משמרת (ילדתי דקות לפני סוף משמרת הלילה, בהחלט ספקתי לה עבודה) ושלידות כאלו מזכירות לה מהי עוצמה נשית. ואו.

בלידה של הבכור לעומת זאת, לרופאה שמשום מה כל הזמן כמעט היתה בחדר, היו לא מעט פנינים, והרי חלקן לפנכן:

"צריך להיות מטומטמם בשביל לא לקחת אפידורל"

"בעלך נורא לחוץ, מה יש לו?"

תופרת אותי תפר קטנטן, קוראת למיילדת לראות ואומרת לה "מה את חושבת? עשיתי בסדר, אני לא בטוחה"


"את דתיה, ולכן את צריכה להבין, שאם אלוהים ברא את האפידורל הוא רוצה שתשתמשי בו, אז למה את לא לוקחת?" ועל זה נותר לי להגיד- באמת יש סינונים ללימודי רפואה?!

מלמלתי לה משהו על זה שיש גם אטום, כלי נשק ורוע, ואני מסופקת אם ה' רוצה ומצפה מאיתנו להשתמש בכל זה, אבל עד שם הצלחתי להגיע בויכוח תיאולוגי במהלך הצירים
 
הרסת אותי עם היציאה שלה על ה"דתיה"

וגם שצריך להיות מטומטמת בשביל לא לקחת אפידורל. את בטוחה שהיא היתה המיילדת ולא המנקה?
 
רופאה לא מיילדת

ואכן עצוב.

ואם מותר לי, מצטרפת למחאה של מכורה בהפתעה- מכירה כמה מנקות אינטלגנטיות, חמות ומדהימות שיש להן פינה מאווווד חמה בלב שלי
 

מאומאו

New member
כל הכבוד לך שאת מסוגלת לנהל שיחה בזמן צירים

שלא לדבר על ויכוחים תיאולוגיים.
באמת!
אני, וילדע חייע שכמותי, במקסימום הייתי מסוגלת להגיד את השם שלי, וגם זה בצרחות.
 
אל דאגה

עבר לי עד ללידה הבאה

בהריון של הגדול עבדתי על עצמי ממש כל ההריון ודמיינתי איך אני יולדת בשקט ובנימוס. ממש ככה (וכך גם היה בפועל).

בהריון של הקטנה כבר הודעתי שהפעם אני רוצה לידה טבעית אמיתית, לא רק בלי משכחים אלא גם לשחרר את מה שצריך שחרור- ואז כבר נהמתי, צעקתי ונתתי למודעות להישאר באופן חלקי (ועדיין אחרי הלידה אמרו לי שהייתי מאופסת. אני ממש לא רואה את איך שהייתיי כמשהו שקרוב לאיפוס).
בקיצור, זה לא כל הכבוד, זה בעיקר לא נכון
 

merime

New member


כנראה שאותה רופאה לא היתה העיפרון הכי מחודד בקלמר

או שהיא פשוט ישנה ודיברה מתוך שינה...(בכל זאת 30 שעות משמרת לא הולכות ברגל
)
 
בלידה הראשונה שלי דווקא בעלי חטף את הריקושטים

הלידה התפתחה באופן טבעי בשבוע 37+5, אחרי יחסי מין. היתה לידה מדהימה, באסף הרופא, עם צוות מדהים,

רק שבסוף הלידה הרופאה הבכירה והמתמחה הצעיר התלוצו על כך שבעלי צריך לפתוח עסק לזירוזים לכל המעוניינות... (זה באמת היה משעשע, וברוח טובה, וככה קיבלנו את זה).
 
זה דבר רגיל?

רציתי לשאול זה נורמלי שבשבוע כזה אחרי יחסי מין מתפתחת לידה?
אז אם לא רוצים שיהיה מידי מוקדם (בגלל מבחנים וכאלו.. לא בגלל שאני לא מחכה..) אז להזהר מלקיים יחסי מין בחודש תשיעי?
 

עדלילה

New member
לא דבר רגיל... אבל בהחלט יש

חומר שנימצא בזרע של הגבר שמזרז..
אבל צריך להיות עוד תנאים לבשלות הלידה
 

חורפן

New member
ומעבר לחומר שנמצא בזרע

הפרשת האוקסיטוצין שקורית ביחסי מין (וגם בעיסוי פטמות) גם מאוד עוזרת.
זה לגמרי זירוז מוכר :)
 

mitmit11

New member
מפניני המיילדת שלי

שהיתה מדהימה אגב, פיקסה אותי היטב כשכבר ממש לא הייתי בעניין של ללדת (כאילו היתה לי ברירה אחרת):
במהלך צירי הלחץ: אם תמשיכי לצרוח יכאב לך הגרון, איך תדברי אל הילד? (ואח"כ עזרה לי עם נשימות נכונות והוא היה בחוץ תיק תק
)
יש לך לחץ דם שקרוב לגופה (60/40 אחרי הלידה, דימום ששני רופאים מנסים להשתלט עליו ואני רוצה הסברים למה אני לא יכולה להחזיק את הילד וצריכה לקבל אינפוזיות לשתי הידיים)

ב"ליס", שמה היה לידיה אם אני זוכרת נכון.
 
לא משפט שלי, אבל שאמרו לגיסתי-

היא לחצה, והמיילדת אמרה לה "תלחצי", גיסתי צעקה "אני לוחצת"
והמיילדת ענתה בתגובה "את לא לוחצת, את משקרת"...
 

Ferbers

New member
לי אמרה אות המיילדת מלמעלה

"את לוחצת על ניוטרל" זה היה אחריי שתי לחיצות, אז הם החליטו על ואקום..
 
למעלה