כך מתכנן מפקד גלי צה"ל החדש לשמור על התחנה מפני סגירה
על דפי A4 לבנים, באותיות שחורות, גדולות וצפופות, כתב לעצמו מפקד גלי צה"ל הנכנס שמעון אלקבץ את העקרונות החשובים ביותר שלו לעתיד התחנה. הדפים שימשו אותו כשנשא דברים בפני הצוות המשותף שדן בעתיד התחנה בשבועות האחרונים, שכולל בין היתר את אנשי משרד הביטחון, הצבא והתחנה.
אלקבץ, שהגיע דרוך לדיון כדי להציג את העוגנים החשובים ביותר שיאפשרו את המשך הישרדותה של התחנה, ניצב בפני קהל עוין במיוחד. הצבא התנגד נחרצות להמשך פעילותה של התחנה תחת כנפיו. גם לאחר שכבר הסתמנה המגמה של העברת התחנה מצה"ל למשרד הביטחון, כך מתפרסם כאן לראשונה, לנציגי הצבא היתה נטייה להפסיק לחלוטין את שירותם של חיילים בתחנה. מסיבה זו דרשו בצבא שבעוד שנתיים תיבחן מחדש סוגיית שירותם של חיילים בתחנה הצבאית. אלקבץ לא היה מוכן לתנאי הזה. "אין גלי צה"ל בלי חיילים. זה כמו חתונה בלי חתן וכלה", הבהיר לנוכחים.
בשלב זה ההצעה הזאת ירדה מהפרק ואינה נדונה בתוכנית להעברת גלי צה"ל מהצבא למשרד הביטחון. המהלך נמצא בשלבים מתקדמים, אחרי הכרעה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, ובהתייעצויות בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. ואולם ההצעה משקפת את היחס הכולל של הצבא לתחנה הצבאית, ובעיקר את האתגר הגדול שהציב לעצמו אלקבץ — לשמור על התחנה בזעזועים הצפויים לה בשנים הקרובות. לצד שמירה על גיוס החיילים לגלי צה"ל, הציב אלקבץ את העוגנים המהותיים מבחינתו: עצמאות עיתונאית ועצמאות כלכלית.
דפי ה–A4 של אלקבץ ניצבים עד היום בקדמת השולחן בלשכתו שביפו, זמינים לכל תרחיש שבו יזדקק להציג מחדש את העקרונות החשובים לו. אלקבץ נכנס ללשכה לפני שלושה חודשים, והחליף בתפקיד את ירון דקל. סביב השולחן העגול בלשכתו התקיימו בשבועות האחרונים עוד ועוד מפגשים שבהם ביקש להכיר את חיילי התחנה, ערך אסיפות עובדים, קיים התייעצויות ונועד עם אנשיו.
המצב כיום שונה לחלוטין ממה שהיה עד כה. "בלשכת מפקד גל"צ כמעט לא ראו חיילים עד עכשיו", אומר מקור בתחנה. "יש תחושה הרבה יותר רגועה בבניין. אלקבץ לא יעיף אנשים דרך הודעות לתקשורת ולא ינחית לאנשים פקודות על הראש".
דקל, מצדו, יצר שינויים רבים בתחנה. הוא ביצע רפורמה וייעל את המבנה הארגוני, העביר את חוק גל"צ (שאיפשר שידור פרסומות באופן קבוע), עידכן את הלוגו, חידש את מהדורות החדשות ושינה את לוח השידורים. אבל בתקופתו היחסים הפנימיים בתחנה הלכו והעכירו, ולא היתה יד מנווטת. אלקבץ מתנהל אחרת. הוא אדם לבבי ומאיר פנים, מאמין פחות בהנחתות מפי המפקד, ויותר בניהול שיכול ליצור עבודה הרמונית, הבנה ושיתופי פעולה.
השינוי המשמעותי הראשון בתקופתו של אלקבץ היה במחלקת החדשות. האיש שניהל מטעמו של דקל את מערכת החדשות היה אבי ברזילי — מנהל אגרסיבי שהתעמת עם חלק ניכר מבכירי התחנה והואשם ביחס קשה כלפי חיילים. תקופה קצרה לאחר כניסתו של אלקבץ לתפקיד עזב ברזילי את התחנה. לכולם היה ברור כי הסגנון הניהולי של ברזילי, שקיבל גיבוי מלא מדקל, לא היה יכול להימשך בעידן אלקבץ.
העבודה ההרמונית שבה דוגל אלקבץ אינה נוגעת רק ליחסים הפנימיים בתחנה, אלא בעיקר ליחסים עם צה"ל. אלקבץ מכיר — וגם מצדיק — את הטענות על האנומליה המובנית בתחנה, שנמצאת תחת הצבא אך רוב מכריע של שידוריה פונה בכלל לאזרחים. מבחינת אלקבץ, גל"צ היא פס הקול של הישראליות, והצדקת קיומה הוא אך ורק אם תחזור להתמקד בשידורים לחיילים.
זו הסיבה שאלקבץ מתכנן מהפכה בכל הקשור לכמות התכנים הצבאיים או כאלה הפונים לחיילים. כיום יש כחמש רצועות הפונות לחיילים ועוסקות בצבא. אלקבץ רוצה להקפיץ את מספרן ל–20 — כולל בשעות ההאזנה המרכזיות. השינוי אינו רק הגברת המינון של השידורים לחיילים, אלא מהווה מבחינתו של אלקבץ שינוי אסטרטגי רוחבי, כולל החלפת המיתוג באמצעות שינוי הג'ינגלים והלוגו.
דקל היה זה שהשיק ב–2012 את הסיסמה "מה שקורה עכשיו". אלקבץ מתכוון להשתמש בסיסמה, אבל במינון נמוך בהרבה. במקום זאת נתחיל בקרוב לשמוע יותר ויותר ג'ינגלים עם הסיסמה המקורית של התחנה, "הבית של החיילים". בג'ינגל החדש עם הסיסמה הישנה יככבו עברי לידר, עדן בן זקן ובהמשך גם עומר אדם, יובל דיין ועידן רייכל. גם הלוגו, זה שינה רק לפני שנתיים, יוחלף. אלקבץ רוצה מיתוג אחר שישים דגש על החיילים וישקף גם את ההנחיה שלו, עם כניסתו לתפקיד, להחזיר את שם התחנה ל"גלי צה"ל" — ולא גל"צ.
בימי חמישי בצהריים תשודר בקרוב התוכנית החדשה "יומן צה"ל", ומיד אחריה תוכנית נוספת לחיילים, קלילה יותר, תחת השם "שוברים דיסטנס". כל הלילות שבהם שודרה עד עתה מוזיקה מ–2:00 יעברו לתוכניות בהגשת חיילים בלבד. אלקבץ רוצה שהלילות ייהפכו למעין מעבדת תוכן ויחזירו לתחנה גם את הרוח ההומוריסטית. הוא לא רוצה שגל"צ תהיה מזוהה רק עם כוכבי האקטואליה שיצאו ממנה, אלא גם תשחזר את הצלחתה בהצמחת כוכבי הבידור כמו יזהר אשדות, ארז טל וטל ברמן.
בלילות ייערכו גם שיתופי פעולה עם יחידות אחרות של צה"ל — הלהקות הצבאיות או תיאטרון צה"ל. אלה יקבלו שעות שידור רבות בתחנה, בתקווה שהיא תוכל לזהות כוכבים עוד בשירותם הצבאי, ולא כאלה שיתגלו לאחר מכן בתוכניות בידור כמו "הכוכב הבא" או "אקס פקטור".
אלקבץ אף מתכנן רצועת שידור לחיילים דתיים. ובכלל, העיסוק יהיה הרבה יותר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. ב–2018 מתוכנן פרויקט נרחב של גלי צה"ל וגלגל"צ — מסע נרחב ממטולה ועד אילת, שישקף את כל הזהויות בישראל.
אם הגישה של דקל היתה להחזיר את התחנה לכותרות ולהתפאר במספר הציטוטים של ראיונות מגל"צ בכלי תקשורת מתחרים כמדד לרלוונטיות של התחנה, אלקבץ מגיע עם גישה אחרת לגמרי: הוא רוצה תחנה צבאית שמתעסקת הרבה יותר בענייני הצבא — ומעט פחות בסוגיות אקטואליה שממלאות את אמצעי השידור האחרים.
המהלכים של אלקבץ מלווים גם בחשש גדול. בדרך לתחנה צבאית יותר עשוי אלקבץ לוותר על העצמאות העיתונאית. יהיו שיקראו לזה תהליך "במחניזציה" — בדומה לזה שעבר לפני כשנה עיתון "במחנה". העיתון היה עד לפני שנה יחידה צבאית עצמאית שהפעילה מערכת עיתונאית בלתי תלויה. כיום העיתון ואתר אינטרנט "במחנה" יוצאים לאור על ידי דובר צה"ל, ובפועל הם שופר תעמולה של הצבא.
אלקבץ אינו מהסס להציג את "במחנה" דווקא כדוגמה חיובית לאופן שבו הוא רואה את עתיד גלי צה"ל. הוא נוטל מהעיתון דוגמה חיובית לאופן שבו החיילים העיתונאים יוצאים כיום לשטח, מציגים את קולות החיילים מהבסיסים ומעוררים שיח רלוונטי בענייני צבא וביטחון. כך הוא רוצה לראות גם את גלי צה"ל.
צעד אחד בכיוון הזה, אולי צעד אחד יותר מדי, יבוצע כנראה בקרוב. בתוכנית החדשה "יומן צה"ל" עתיד דובר צה"ל, רונן מנליס, לקבל פינה קבועה. בכירים המכירים היטב את פעילות התחנה לא זוכרים מקרה דומה שבו דובר צה"ל קיבל במה חופשית בתחנה. אלקבץ עצמו לא נרעש מהביקורת. מבחינתו, פינה מוגבלת כזאת היא התפתחות מבורכת ביצירת שיתוף הפעולה בין הצבא לגלי צה"ל.
אחד ממוקדי העימות החריפים ביותר בין הצבא לתחנה בשנתיים האחרונות היה תוכניתו היומית של אראל סג"ל. דקל וברזילי גייסו את סג"ל הדעתן כדי לאזן פוליטית את שידורי התחנה ולתת ביטוי לאנשי ימין. דקל נהג להגיד לסובבים אותו כי גיוסו של סג"ל לתחנה הוא זה שהציל אותה מכוונת הפוליטיקאים לסגור את התחנה, בשל "שמאלניותה".
באופן פרדוקסלי, נהפכה התוכנית של סג"ל לבעיה המרכזית של התחנה. הביקורת החריפה שהוטחה בתוכנית בצה"ל, למשל, סביב פרשת אלאור אזריה, ובעיקר הסגנון המתלהם, היו מניע משמעותי של הרמטכ"ל ואנשיו לרצות בזריקת התחנה מהצבא. הם לא הסכימו שתחת אחריותם ייאמרו התבטאויות כאלה כלפי הצבא.
אלקבץ סבור כי נוכחותו של סג"ל בתחנה היא חיובית ושהוא קול חשוב בשידורים. הוא לא מתכוון לבצע שינויים פרסונליים בעמדת המגיש ברצועה זו. אבל לצד זאת, אלקבץ הבהיר שמה שהיה לא יהיה עוד. הוא מאמין שיש צורך בשינוי ניכר בסגנון ובתוכן של התוכנית ולהתאים אותה לשידור ציבורי. בשלב זה מחפש אלקבץ עורך דומיננטי ומנוסה לרצועה של סג"ל, מתוך תפישה כי דמות משמעותית בעמדה זו תנווט את התוכנית למחוזות ראויים יותר מבחינתו. הנוסחה בהקשר זה, מבחינת אלקבץ, מורכבת משני עקרונות: "דברי חכמים בנחת נשמעים" ו"ממלכתיות היא לא מלה גסה".
על דפי A4 לבנים, באותיות שחורות, גדולות וצפופות, כתב לעצמו מפקד גלי צה"ל הנכנס שמעון אלקבץ את העקרונות החשובים ביותר שלו לעתיד התחנה. הדפים שימשו אותו כשנשא דברים בפני הצוות המשותף שדן בעתיד התחנה בשבועות האחרונים, שכולל בין היתר את אנשי משרד הביטחון, הצבא והתחנה.
אלקבץ, שהגיע דרוך לדיון כדי להציג את העוגנים החשובים ביותר שיאפשרו את המשך הישרדותה של התחנה, ניצב בפני קהל עוין במיוחד. הצבא התנגד נחרצות להמשך פעילותה של התחנה תחת כנפיו. גם לאחר שכבר הסתמנה המגמה של העברת התחנה מצה"ל למשרד הביטחון, כך מתפרסם כאן לראשונה, לנציגי הצבא היתה נטייה להפסיק לחלוטין את שירותם של חיילים בתחנה. מסיבה זו דרשו בצבא שבעוד שנתיים תיבחן מחדש סוגיית שירותם של חיילים בתחנה הצבאית. אלקבץ לא היה מוכן לתנאי הזה. "אין גלי צה"ל בלי חיילים. זה כמו חתונה בלי חתן וכלה", הבהיר לנוכחים.
בשלב זה ההצעה הזאת ירדה מהפרק ואינה נדונה בתוכנית להעברת גלי צה"ל מהצבא למשרד הביטחון. המהלך נמצא בשלבים מתקדמים, אחרי הכרעה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, ובהתייעצויות בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. ואולם ההצעה משקפת את היחס הכולל של הצבא לתחנה הצבאית, ובעיקר את האתגר הגדול שהציב לעצמו אלקבץ — לשמור על התחנה בזעזועים הצפויים לה בשנים הקרובות. לצד שמירה על גיוס החיילים לגלי צה"ל, הציב אלקבץ את העוגנים המהותיים מבחינתו: עצמאות עיתונאית ועצמאות כלכלית.
דפי ה–A4 של אלקבץ ניצבים עד היום בקדמת השולחן בלשכתו שביפו, זמינים לכל תרחיש שבו יזדקק להציג מחדש את העקרונות החשובים לו. אלקבץ נכנס ללשכה לפני שלושה חודשים, והחליף בתפקיד את ירון דקל. סביב השולחן העגול בלשכתו התקיימו בשבועות האחרונים עוד ועוד מפגשים שבהם ביקש להכיר את חיילי התחנה, ערך אסיפות עובדים, קיים התייעצויות ונועד עם אנשיו.
המצב כיום שונה לחלוטין ממה שהיה עד כה. "בלשכת מפקד גל"צ כמעט לא ראו חיילים עד עכשיו", אומר מקור בתחנה. "יש תחושה הרבה יותר רגועה בבניין. אלקבץ לא יעיף אנשים דרך הודעות לתקשורת ולא ינחית לאנשים פקודות על הראש".
דקל, מצדו, יצר שינויים רבים בתחנה. הוא ביצע רפורמה וייעל את המבנה הארגוני, העביר את חוק גל"צ (שאיפשר שידור פרסומות באופן קבוע), עידכן את הלוגו, חידש את מהדורות החדשות ושינה את לוח השידורים. אבל בתקופתו היחסים הפנימיים בתחנה הלכו והעכירו, ולא היתה יד מנווטת. אלקבץ מתנהל אחרת. הוא אדם לבבי ומאיר פנים, מאמין פחות בהנחתות מפי המפקד, ויותר בניהול שיכול ליצור עבודה הרמונית, הבנה ושיתופי פעולה.
השינוי המשמעותי הראשון בתקופתו של אלקבץ היה במחלקת החדשות. האיש שניהל מטעמו של דקל את מערכת החדשות היה אבי ברזילי — מנהל אגרסיבי שהתעמת עם חלק ניכר מבכירי התחנה והואשם ביחס קשה כלפי חיילים. תקופה קצרה לאחר כניסתו של אלקבץ לתפקיד עזב ברזילי את התחנה. לכולם היה ברור כי הסגנון הניהולי של ברזילי, שקיבל גיבוי מלא מדקל, לא היה יכול להימשך בעידן אלקבץ.
העבודה ההרמונית שבה דוגל אלקבץ אינה נוגעת רק ליחסים הפנימיים בתחנה, אלא בעיקר ליחסים עם צה"ל. אלקבץ מכיר — וגם מצדיק — את הטענות על האנומליה המובנית בתחנה, שנמצאת תחת הצבא אך רוב מכריע של שידוריה פונה בכלל לאזרחים. מבחינת אלקבץ, גל"צ היא פס הקול של הישראליות, והצדקת קיומה הוא אך ורק אם תחזור להתמקד בשידורים לחיילים.
זו הסיבה שאלקבץ מתכנן מהפכה בכל הקשור לכמות התכנים הצבאיים או כאלה הפונים לחיילים. כיום יש כחמש רצועות הפונות לחיילים ועוסקות בצבא. אלקבץ רוצה להקפיץ את מספרן ל–20 — כולל בשעות ההאזנה המרכזיות. השינוי אינו רק הגברת המינון של השידורים לחיילים, אלא מהווה מבחינתו של אלקבץ שינוי אסטרטגי רוחבי, כולל החלפת המיתוג באמצעות שינוי הג'ינגלים והלוגו.
דקל היה זה שהשיק ב–2012 את הסיסמה "מה שקורה עכשיו". אלקבץ מתכוון להשתמש בסיסמה, אבל במינון נמוך בהרבה. במקום זאת נתחיל בקרוב לשמוע יותר ויותר ג'ינגלים עם הסיסמה המקורית של התחנה, "הבית של החיילים". בג'ינגל החדש עם הסיסמה הישנה יככבו עברי לידר, עדן בן זקן ובהמשך גם עומר אדם, יובל דיין ועידן רייכל. גם הלוגו, זה שינה רק לפני שנתיים, יוחלף. אלקבץ רוצה מיתוג אחר שישים דגש על החיילים וישקף גם את ההנחיה שלו, עם כניסתו לתפקיד, להחזיר את שם התחנה ל"גלי צה"ל" — ולא גל"צ.
בימי חמישי בצהריים תשודר בקרוב התוכנית החדשה "יומן צה"ל", ומיד אחריה תוכנית נוספת לחיילים, קלילה יותר, תחת השם "שוברים דיסטנס". כל הלילות שבהם שודרה עד עתה מוזיקה מ–2:00 יעברו לתוכניות בהגשת חיילים בלבד. אלקבץ רוצה שהלילות ייהפכו למעין מעבדת תוכן ויחזירו לתחנה גם את הרוח ההומוריסטית. הוא לא רוצה שגל"צ תהיה מזוהה רק עם כוכבי האקטואליה שיצאו ממנה, אלא גם תשחזר את הצלחתה בהצמחת כוכבי הבידור כמו יזהר אשדות, ארז טל וטל ברמן.
בלילות ייערכו גם שיתופי פעולה עם יחידות אחרות של צה"ל — הלהקות הצבאיות או תיאטרון צה"ל. אלה יקבלו שעות שידור רבות בתחנה, בתקווה שהיא תוכל לזהות כוכבים עוד בשירותם הצבאי, ולא כאלה שיתגלו לאחר מכן בתוכניות בידור כמו "הכוכב הבא" או "אקס פקטור".
אלקבץ אף מתכנן רצועת שידור לחיילים דתיים. ובכלל, העיסוק יהיה הרבה יותר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. ב–2018 מתוכנן פרויקט נרחב של גלי צה"ל וגלגל"צ — מסע נרחב ממטולה ועד אילת, שישקף את כל הזהויות בישראל.
אם הגישה של דקל היתה להחזיר את התחנה לכותרות ולהתפאר במספר הציטוטים של ראיונות מגל"צ בכלי תקשורת מתחרים כמדד לרלוונטיות של התחנה, אלקבץ מגיע עם גישה אחרת לגמרי: הוא רוצה תחנה צבאית שמתעסקת הרבה יותר בענייני הצבא — ומעט פחות בסוגיות אקטואליה שממלאות את אמצעי השידור האחרים.
המהלכים של אלקבץ מלווים גם בחשש גדול. בדרך לתחנה צבאית יותר עשוי אלקבץ לוותר על העצמאות העיתונאית. יהיו שיקראו לזה תהליך "במחניזציה" — בדומה לזה שעבר לפני כשנה עיתון "במחנה". העיתון היה עד לפני שנה יחידה צבאית עצמאית שהפעילה מערכת עיתונאית בלתי תלויה. כיום העיתון ואתר אינטרנט "במחנה" יוצאים לאור על ידי דובר צה"ל, ובפועל הם שופר תעמולה של הצבא.
אלקבץ אינו מהסס להציג את "במחנה" דווקא כדוגמה חיובית לאופן שבו הוא רואה את עתיד גלי צה"ל. הוא נוטל מהעיתון דוגמה חיובית לאופן שבו החיילים העיתונאים יוצאים כיום לשטח, מציגים את קולות החיילים מהבסיסים ומעוררים שיח רלוונטי בענייני צבא וביטחון. כך הוא רוצה לראות גם את גלי צה"ל.
צעד אחד בכיוון הזה, אולי צעד אחד יותר מדי, יבוצע כנראה בקרוב. בתוכנית החדשה "יומן צה"ל" עתיד דובר צה"ל, רונן מנליס, לקבל פינה קבועה. בכירים המכירים היטב את פעילות התחנה לא זוכרים מקרה דומה שבו דובר צה"ל קיבל במה חופשית בתחנה. אלקבץ עצמו לא נרעש מהביקורת. מבחינתו, פינה מוגבלת כזאת היא התפתחות מבורכת ביצירת שיתוף הפעולה בין הצבא לגלי צה"ל.
אחד ממוקדי העימות החריפים ביותר בין הצבא לתחנה בשנתיים האחרונות היה תוכניתו היומית של אראל סג"ל. דקל וברזילי גייסו את סג"ל הדעתן כדי לאזן פוליטית את שידורי התחנה ולתת ביטוי לאנשי ימין. דקל נהג להגיד לסובבים אותו כי גיוסו של סג"ל לתחנה הוא זה שהציל אותה מכוונת הפוליטיקאים לסגור את התחנה, בשל "שמאלניותה".
באופן פרדוקסלי, נהפכה התוכנית של סג"ל לבעיה המרכזית של התחנה. הביקורת החריפה שהוטחה בתוכנית בצה"ל, למשל, סביב פרשת אלאור אזריה, ובעיקר הסגנון המתלהם, היו מניע משמעותי של הרמטכ"ל ואנשיו לרצות בזריקת התחנה מהצבא. הם לא הסכימו שתחת אחריותם ייאמרו התבטאויות כאלה כלפי הצבא.
אלקבץ סבור כי נוכחותו של סג"ל בתחנה היא חיובית ושהוא קול חשוב בשידורים. הוא לא מתכוון לבצע שינויים פרסונליים בעמדת המגיש ברצועה זו. אבל לצד זאת, אלקבץ הבהיר שמה שהיה לא יהיה עוד. הוא מאמין שיש צורך בשינוי ניכר בסגנון ובתוכן של התוכנית ולהתאים אותה לשידור ציבורי. בשלב זה מחפש אלקבץ עורך דומיננטי ומנוסה לרצועה של סג"ל, מתוך תפישה כי דמות משמעותית בעמדה זו תנווט את התוכנית למחוזות ראויים יותר מבחינתו. הנוסחה בהקשר זה, מבחינת אלקבץ, מורכבת משני עקרונות: "דברי חכמים בנחת נשמעים" ו"ממלכתיות היא לא מלה גסה".