מרדיו לקליטת עלייה הפך רדיו רק"ע לרדיו לסבתות

d1f2

Active member
מרדיו לקליטת עלייה הפך רדיו רק"ע לרדיו לסבתות

כבר קשה להיזכר מתי לרדיו רק"ע נדבקה התווית "בשביל סבתות". הרי במאי 1991, בתחילתה של העלייה הגדולה, כשהתחנה עלתה לאוויר במסגרת שידורי קול-ישראל, לא רק עולים מבוגרים אלא גם הצעירים עוד לא ידעו עברית. באותה תקופה רדיו רק"ע היה מקור מידע חשוב וכמעט בלעדי לרוב העולים – אפילו עיתון "וסטי" עוד לא היה קיים. בכל זאת, התווית נדבקה. כנראה האשם היה בסגנון השידורים, שמלכתחילה היה מיושן ואפרורי. העולים שהגיעו אז מברית המועצות כבר הספיקו לנשום אוויר חופשי בתקופת הפרסטרויקה, שבאה לידי ביטוי גם בכלי התקשורת הסובייטים של סוף שנות ה-80.

בברית המועצות כבר נשבה אז רוח המהפכה ולטלוויזיה ולרדיו באו אנשים צעירים, יצירתיים ונועזים, שהמציאו את הכל מחדש. במקום שפה רשמית – דיבור חי, במקום ייפוי המציאות – אמת החיים, במקום קלישאות אידיאולוגיות – דיונים מרתקים ומעמיקים. בתקופת "מסך הברזל" שידורי קול-ישראל התקבלו בברית-המועצות כלגימת חופש. בארץ, שידורי רדיו רק"ע מאותו בית-יוצר התקבלו כתזכורת לימים עברו ברוסיה. ממלכתיות, פאתוס, זמר עברי... האם עולים צעירים, מעריצי רוק ואמנות מודרנית, יאהבו את זה? ברור שלא, אפילו אם ייעזרו בשידורי התחנה. אבל הסבתות שלהם – זה סיפור אחר.

כך או כך, כולם ידעו מה זה רק"ע – והתחנה זכתה לחשיפה של קרוב ל-100 אחוז בקרב העולים. כולם רצו להגיע לרק"ע – פוליטיקאים, אמנים, אנשי עסקים. ברדיו רק"ע שודרו הפרסומות המסחריות הראשונות בשפה הרוסית – של מיונז תלמה, של "בנק הפועלים בו אוהבים את העולים"... כולם דיברו על רק"ע – התפעלו או התבאסו. צחקו על המבטא של חלק מהמנחים, שהיה בלתי אפשרי ברדיו הסובייטי. סיפרו סיפורים שהפכו למיתוסים של העלייה הגדולה – למשל, על מנחה אחד, שעם הזמן הפך לאחד מחביבי הקהל, שבזמן מתקפת סקאדים במלחמת המפרץ הכריז "עברנו עוד מתקפה גרעינית אחת, אבל למרות זאת אנחנו ממשיכים לשדר".

רק"ע קיים אז את ההצהרה הטמונה בראשי התיבות של שמו: רדיו לקליטת עלייה. מעבר למבזקי חדשות ותוכניות אקטואליה, לוח השידורים של רק"ע כלל גם תוכניות מיוחדות המיועדות לענות על צרכיהם של עולים חדשים – על תולדות ישראל ומסורת, ענייני משכנתאות וקצבאות של ביטוח לאומי. למייסדי התחנה, ותיקי שידורי החוץ של "קול ישראל", הצטרפו מנחים חדשים – בוגרי פקולטות למדעי רוח, ברי מזל בודדים שהצליחו למצוא בארץ עבודה שקשורה לשפה הרוסית.

חלפו שנים. המאה ה-20 הסתיימה, התחילה המאה ה-21. רדיו רק"ע הפך בפועל ל"רדיו לסבתות". הפעם לא בגלל הסגנון, אלא בשל חליפות הזמנים: העולים למדו עברית ויכלו לצרוך את החדשות שלהם בכלי התקשורת בשפה המקומית. מנגד, גם השפה הרוסית בארץ פרחה, ורק"ע כבר לא חלש לבדו על היצע התקשורת בשפת האם – עיתונים רבים החלו להופיע, ב-2001 התחילה לשדר תחנת הרדיו האיזורית "פרווי רדיו" ושנה אחר כך עלה לאוויר ערוץ 9. גם ברשת התרבו אתרי חדשות ברוסית. הסבתות של תחילת שנות ה-90 הלכו לעולמן או הפכו לישישות, ועולים שבאותה תקופה היו בגיל הביניים הפכו לסבים וסבתות.

העולים הלכו ונקלטו, ולרדיו לקליטת עלייה נהייתה פחות ופחות עלייה לקלוט, אבל ברקע צמחו מי שחשבו למצוא לתחנה הציבורית ייעוד אחר. תור הזהב של רק"ע, כשהיה "רדיו לסבתות" שגם הנכדים האזינו לו, התרחש הרבה לפני שבכנסת הופיעו מפלגות "רוסיות" ונציגים אותנטיים של העלייה הגדולה. אבל בד בבד עם ההתערות של העולם בחברה הישראלית, התמסדו גם מכשירים פוליטיים שהתבססו על קהל העולים ככוח אלקטורלי. ולהם היה נוח מאוד שישנו כלי תקשורת שפונה ישירות לקהל היעד שלהם, בשפתם. הרדיו לקליטת עלייה היה לרדיו לקליטת חברים למפלגה.

העיתונאי אמיל שליימוביץ', העורך הראשי של אתר "דטאלי", עבד עד לאחרונה ברדיו רק"ע. אנשי מפלגת ישראל ביתנו, הוא מספר, הרגישו ברק"ע כמו בבית. "פעם ראיינתי את פאינה קירשנבאום, אז סגנית שר הפנים", הוא משחזר, "היא התרעמה על ארגון שתיל שפרסם רשימת מרואיינים פוטנציאלית מתוך מאגר מומחים שהכין. שאלתי את קירשנבאום: אז למה אתם לא מפרסמים רשימה משלכם? אני לא יכול לתאר איך היא זעמה עלי! איך העזתי להקשות עליה ולשאול שאלה לא נוחה!".

כשהתפוצצה "פרשת 242", למשל, הלא היא "פרשת ישראל ביתנו", נציגי המפלגה פשוט סירבו לדבר על נושא השחיתות, אומר שליימוביץ'. הם התבטאו בכל סוגיה אחרת - מדינית, פוליטית או כלכלית - אבל התנו את הסכמתם לראיון בכך שלא יישאלו על הפרשה. אלה שהיו מעורבים בה ישירות פשוט לא הגיעו לאולפנים וכל השאר התעקשו על זכות השתיקה. חייבים מרואיין לתכנית - והשדרנים נאלצו לוותר.

שליימוביץ' מסביר שישראל ביתנו השיגה מעמד מועדף ברק"ע בעקבות עבודה מאומצת של דוברי המפלגה. "זאת לא הייתה המדיניות של מנהלי המערכת", הוא אומר, "פשוט דוברי ישראל ביתנו כל הזמן מתקשרים, מציעים מרואיינים, מציעים אייטמים. כל שאר המפלגות פשוט הזניחו את המגרש הזה. בלחץ זמן, כשאין לך מרואיין, תמיד יש מישהו מישראל ביתנו. וחוץ מזה, יותר נוח לראיין ח"כ דובר רוסית, שלא צריך לתרגם אותו. זה חוסך זמן אוויר, זה גם יותר קליט מבחינת המאזינים".

אבל מעל למערכת רק"ע, בהנהלת רשות השידור, לא ניכרה דאגה מההשתלטות של ישראל ביתנו על רדיו רק"ע. "נהפוך הוא, נוצר רושם שהם מרגישים נוח עם זה", טוען שלימוביץ'. היחס היה, כמובן, הדדי. כל אימת שצץ איום על קיומה של התחנה, התייצבו הפוליטיקאים המרואיינים בה תדיר ונלחמו בגזירה.

"אני זוכר איך פעם אביגדור ליברמן, אז שר החוץ, בא למפגש עם מערכת רק"ע", כך שליימוביץ', "ישבנו בצריף מוזנח, העתיד של רשות השידור כבר היה מעורפל, כבר לא קנו ציוד חדש, לא חידשו שום דבר. פתאום לקראת בואו של ליברמן בחדרי המערכת שלנו התקינו תריסים חדשים ולאורך השביל המוביל למערכת שמו עציצים. ליברמן לא ראה את כל היופי הזה, הוא הלך ישר לחדר הישיבות, אבל לא זה העניין. זה הבהיר לי את היחס של רשות השידור אלינו. הרי זה לא אנשי רק"ע ביקשו להביא עציצים! זאת ההנהלה ראתה בליברמן מעין אחראי על כל השידור הרוסי. הם רצו להראות לליברמן איך הם דואגים לנחלתו".

לבסוף, גם השידור הציבורי השתנה. את רשות השידור החליף תאגיד השידור "כאן". בהנהלת התאגיד, שהחל לפעול השנה, לא אהבו את התווית הזו, של "רדיו לסבתות", וניסו לשבור את הקלישאה. לוח השידורים הנוכחי נפתח עם תכנית בוקר בהנחיה של כוחות צעירים – הסטנדאפיסט איליה אקסלרוד והעיתונאית נועה לביא. הם מציעים למאזינים סקירת עיתונות, שיחות עם מומחים בתחומים שונים ומוסיקה רוסית עכשווית. כל זה נעשה בסגנון קליל ומבודח. זה המבנה, כל השאר – עניין של טעם.

מי שאוהב את השילוב בין סטנד-אפ לאקטואליה עשוי לאהוב את התוכנית. מי שלא אוהב – יצטרך לחכות לשעה 9, לתוכנית "סדר יום", שעתיים של ראיונות עם פוליטיקאים ופרשנים (דוברי עברית ורוסית, כשאת דוברי העברית מתרגם המנחה), הארדקור של חדשות באותה מתכונת של "הכל דיבורים" או "מה בוער". גם המשך לוח השידורים נראה כמו העתק של רשת ב': בשעה 11 – תוכנית משתנה בנושאי חברה, כלכלה ומדע, ולאחר הפסקה חידוש השידורים עם שעתיים של מוסיקה בסגנון של "רגעי קסם" ואחריהן עוד שלוש שעות של אקטואליה.

ובקיצור: תחנת רדיו כמו כל השאר. אז למה דווקא רק"ע הוא לסבתות? דווקא משום שהוא כמו כולם. אם רדיו רק"ע דומה כל כך לכל תחנה ישראלית אחרת, אם הוא "רשת ב' ברוסית", משמע שהוא מיועד לקהל שאינו שולט בעברית ולא יכול למצוא את מבוקשו בתחנות הישראליות. לצעירים אין בדרך כלל בעיה ללמוד את השפה, ומכאן המסקנה – רדיו רק"ע מיועד לאנשים מבוגרים, מי שלא הצליחו לקלוט את העברית.

זה מסביר ומצדיק את עצם קיומם של שידורים ציבוריים בשפה הרוסית, אבל גם מציב אותם, לכאורה, לא במעמד של רשת ב' אלא של סוג ב' – כלי תקשורת שמהווה ברירת מחדל ל"מסכנים", לאלה שאינם דוברים את השפה. כלומר, לו "הסבתות" היו יודעות עברית, הן היו מאזינות לכל תחנת שידור ישראלית רגילה. האמנם? האם רק"ע מציע תכנים נחותים מאלו של הקולגות בעברית? באופן כללי העיתונאים שעובדים היום ברק"ע לא נופלים מעמיתיהם הישראליים. רובם כבר צברו ותק מכובד בהנחיית תכניות ברדיו ובטלוויזיה (ערוץ 9, כמובן). רובם שולטים בעברית באופן מלא. רובם עלו לארץ בגיל צעיר.
 

d1f2

Active member
המשך

אז למה מכל החבורה הזאת של אנשי מקצוע טובים רק גיא מולדבסקי הצליח להשתלב במערכת "הרגילה" של רשת ב'? למה מכל השאר נשללת ההזדמנות לתקשר עם כלל המאזינים הישראלים והם נאלצים להסתפק ב"סבתות"? ארגון העבודה בתחנה – גם במסגרת רשות השידור וגם במסגרת התאגיד – אופייני לכלי התקשורת "הרוסים" הפועלים בישראל: מינימום משאבים ומקסימום תפוקה, מחסור מתמיד בכוח אדם, ריבוי תכניות על חשבון איכותן. כך מסביר שליימוביץ'. אבל מעבר לכך, ישנה התחושה שכל המערכת מסביב, זו ה"ישראלית", רוצה להיבדל מה"רוסים". יש לכם כלי תקשורת משלכם, יש לכם מפלגה משלכם – תעזבו אותנו בשקט, מה עוד אתם רוצים?
&nbsp
שליימוביץ' דווקא לא נרתע מהתווית "רדיו לסבתות" שנדבקה לרק"ע. הוא סבור שצעירים בני 20 ממילא לא יהפכו לקהל של התחנה, גם אם ישבצו בה תוכנית בוקר "צעירה". "אנשים בגיל העמידה - יכול להיות, אבל עיקר המאזינים הם פנסיונרים". אפילו ההזזה של סקירת העיתונים בלוח השידורים החדש הסעירה את המאזינים המבוגרים: תנועת הפנסיונרים "חזית הכבוד" הגיעה עד למנהל התחנה לי-אור אברבך כדי להזיז את התכנית מן השעה 6 בבוקר קדימה לשעה 7. מנהיג התנועה, אלכסנדר ברמן, סיפר בפייסבוק כיצד במהלך הפגישה אברבך הבטיח לבחון גם את הדרישות האחרות של החברים: להחזיר לשידור תכניות על המסורת היהודית והתרבות הישראלית. זה עדיין לא קרה.
&nbsp
26 שנים אחרי הקמת רדיו רק"ע השאלה נותרה פתוחה – כיצד צריך להיראות השידור הציבורי לישראלים דוברי רוסית? דבר אחד בהחלט ברור: זו לא בושה לשדר לסבתות, אפשר לראות בזה גם שליחות חשובה ומכובדת. לעומת זאת, ספק אם השידור הציבורי צריך להציב לעצמו מטרה נרחבת יותר, ואם הרדיו ל"קליטת עלייה", אמור לסייע דווקא לעיצובה של קהילת דוברי רוסית נבדלת מכלל החברה הישראלית.
&nbsp
https://www.the7eye.org.il/270968
 
אני רוצה להוסיף עוד דבר

רק"ע משדרת לא רק ברוסית, היא משדרת ב-15 שפות (ככה לפחות היה בתקופת רשות-השידור, וגם אם היום מספר השפות פחת, עדיין יש מגוות שפות משמעותי).

יש, כמובן, גם שידורים נרחבים באמהרית, וביחד עם הרוסית אלה שתי השפות הכי משמעותיות ברק"ע.
בשאר השפות יש, מאז המעבר לתאגיד, שינוי באופי השידורים - משידור יומי בפרקי זמן קצרים של 15 או 20 דקות, לשידורים בני שעה, בחלק מהשפות כל יום ובחלקן פעם בשבוע, אבל אלה שידורים עם תכנים נרחבים יותר, בזכות זמן השידור שהורחב.
אני אישית האזנתי (ועדיין) במשך שנים לשידורים בלאדינו - עד לפני המעבר לתאגיד השידורים היו באותה מתכונת, מאז שנות החמישים (עם פתיחת רשת רק"ע בתחילת שנות התשעים השידורים שמרו על אותה מתכונת, ובסה"כ עברו אולפן ותדר), מתכונת של רבע שעה ביום, שכללה גם מהדורת חדשות יומית וגם תכנית קצרה (שבשנים האחרונות כללה, יותר ויותר פעמים, שיר עד שני שירים, ובשנים היותר טובות כללה גם שיחות, ראיונות, וכו'). מידע אישי אני יודע שכבר הרבה שנים, לפחות מאז פתיחת רשת רק"ע, רצו במחלקה שידורים של יותר זמן שידור, וכרגע הם משדרים תכנית שבועית של שעה, וללא מהדורות חדשות. כך גם במחלקה לאידיש.

צריך להודות שמהדורת חדשות יומית אחת בלבד זו מתכונת שכבר לא מתאימה לשנים האחרונות. אישית, כמאזין, החדשות לא חסרות לי, והתכנית השבועית במתכונת החדשה היא שינוי ראוי שהיה צריך לקרות מזמן (חבל שזה לא התאפשר בתקופת רשות-השידור). אני לא יודע מה מצב השידורים עם השפות האחרות.
 
למעלה