שאלות למי שלמד/לומד תואר שני במגמה הקלינית

[noname2008]

שאלות למי שלמד/לומד תואר שני במגמה הקלינית

שלום,
אני שוקלת ללמוד לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית באוניברסיטת ת"א או בבר אילן.
אשמח לחוות דעת או/ו המלצה ממי שלמד/ה או לומד כעת את המסלול הנ"ל באחת מן האוניברסיטאות שציינתי. האם הלימודים מעניינים ומעשירים?
האם חייבים בלימודי שדה במהלך הלימודים? ( בנוסף לדרישה לעבוד בתחום תוך כדי הלימודים).
תודה,
נופר

 

[טל קרויטורו]

למדתי בזמנו בחיפה במגמה הקלינית

והיה צורך בפרקטיקום רלוונטי - שלי היה שנה נוספת במרפאה לבריאות הנפש - בנוסף.
אבל בכל מקרה התואר השני הוא בעיני אמצעי שסיומו מאפשר לי ללמוד את הדברים המעניינים באמת - שלא מגיעים בדר"כ בצורת קורס של שעה וחצי ברוטו למשך סמסטר, אלא בתור לימודי המשך...(עבורם לא פעם תואר שני זה סף קבלה).

 

[noname2008]

תודה!האם תוכלי להגיד לי מה בחרת ללימודי המשך?

 

[טל קרויטורו]

EMDR

 

[noname2008]

תודה על המידע!

 

[סיפורי פוגית]

מסכימה עם טל

אני לומדת בת"א במגמה הקלינית לילד ונוער. הלימודים בסה"כ מעניינים. אני עושה תזה, לכן יש לי מעט מאוד קורסי בחירה. הלימודים די מעניינים, אבל בלימודי ההמשך שלמדתי בבר אילן (המסלול לטיפול בילדים ונוער) למדתי דברים מאוד דומים והאמת שבאופן מעמיק יותר, כי פשוט סיגנון הלימודים בהשתלמויות כאלה הוא שונה מאשר לימודים באוניברסיטה. אני עם טל, מבחינתי התואר השני הוא אמצעי ללימודי המשך שאני מתכננת.

לגביי הפרקטיקום - אצלנו הדרישה היא שתעבדי בתחום ושיהיו לך מטופלים בעבודה כדי להיות במסלול הקליני. הפרקטיקום מתקיים בשנה השנייה ובעצם מהווה סוג של הדרכה קבוצתית על המקרים בטיפולך, במסגרת מקום העבודה שלך.

 

[noname2008]

תודה. יש לי שאלת המשך...

אם הבנתי נכון מדברייך, מלבד הדרישה לעבוד בתחום אין צורך לעשות הכשרה מעשית במסגרת הלימודים, כפי שיש בתואר הראשון?
אני חשבתי להירשם למסלול של טיפול בטראומה ודחק בת"א, האם את מכירה מישהו שלומד במסלול זה ומרוצה או שאינו מרוצה?
תודה על תגובתך!

 

[סיפורי פוגית]

אין הכשרה מעשית כמו בתואר הראשון

כי את כבר עובדת, מצפים שתביאי דוגמאות קליניות מהעבודה שלך. עכשיו למשל סיימנו קורס של טיפול דינמי בילדים (קורס של 4 ש"ש...) ועבודת סיום הקורס הייתה לנתח ניתוח דינמי ע"פ התיאוריות שלמדנו מקרה טיפולי בו טיפלנו, אז את חייבת לעסוק בטיפול בעבודה. מי שלא, נאלצה למצוא לעצמה מקום להתנדב בטיפול.

אני לא מכירה את המסלול של טראומה, אני יודעת שמספר סטודנטיות מהמסלול התלוננו על כך שאין מספיק קורסים שקשורים לשיקום ולעבודה עם קשישים, אז כדאי שתקחי את זה בחשבון במידה וזה תחום ההתמחות שלך. מעבר לכך אני באמת לא יודעת אם הם מרוצים או לא.

 

[noname2008]

תודה על תגובתך!

 

[כחול וירוק]

בבר אילן -

הלימודים מאוד קליניים, ודורשים, כמו בכל המקומות, עבודה מעשית במהלך הלימודים ומטופלים שאת השיחות איתם את מביאה לפרקטיקום. הגישה הטיפולית - דינאמית, בעיקר יחסי אובייקט.

במסלול ללא תיזה - יש שני קןרסי פרקטיקום בשנה א' (אחד טיפול פרטני במבוגרים ופרקטיקום נוסף על פי בחירה).
במסלול עם תיזה פרקטיקום אחד. בשנה ב' - יש גם פרקטיקום אחד. לפרקטיקום יש קורס נלווה, תיאורטי.

הרבה מהחומרים ומהמאמרים שלומדים בבר אילן הם חומרים שמלמדים גם בקורסי פסיכותרפיה למיניהם.
כמו שאמרה פוגית - ההבדל הוא בעיקר בשיטת הלימוד ובגודל הכיתות, אין אפשרות ללימוד משותף וחווייתי כמו בתוכניות לפסיכותרפיה או בקורסים ובלימודי המשך.

יחד עם זה, אני חושבת שאם הכיוון שלך הוא פסיכותרפיה דינאמית - יש משמעות גדולה לכך שלא תפגשי עם החשיבה והתיאוריות הדינאמיות בפעם הראשונה בתוכנית לפסיכותרפיה, ובר אילן בהחלט מספקת את המפגש הזה.

כדי לקבל מושג, אם לא עשית את זה עדיין, אני מציעה לך לעבור על השנתון ותוכניות הלימודים של כל אוניברסיטה במגמות השונות, ולהסתכל גם על רשימות ביבליוגרפיות. זה יתן לך מושג די ברור לגבי אופי הלימודים.

בהצלחה.

 

[noname2008]

תודה רבה!