מיתוס היופי/נעמי וולף
משאילה אותו לאנשים עם סוגיות סביב הנושא של דימוי גוף , כדי שיהיו קצת פחות מוטרדים ויותר כועסים... ושני ציטוטים "מיתוס היופי, קובעת נעמי וולף בספרה, הוא מכשיר שליטה רב עוצמה שמפעילה התרבות המערבית האנדרוצנטרית על נשים. המיתוס מורכב מאוסף של קריטריונים ליופי נשי הנתפשים בעיני החברה כביטויים אובייקטיבים, טבעיים ונקיים מאידיאולוגיה. תפקידו הגלוי של המיתוס הוא לעצב עבור נשים מודל שאליו ישאפו כדי למצות את נשיותן. ממילא מובן שמיתוס היופי מתפקד בעיקר ככלי לדיכוי נשים ולתיעול מאמצים ומשאבים של נשים למימושו, על חשבון הפניית האנרגיות שלהן למקומות אחרים... היופי נחשף בספר כאידיאל תרבותי וחברתי רב עצמה ... ההתמסרות של נשים לאידיאל הזה איננה תהליך מודע שנעשה מתוך בחירה. בתרבות הרוויה בדימויים מעוותים ומוגזמים של יופי זוהר ואנורקטי, הפנמת המודל איננה נתונה כמעט לבחירה. בעיקר משום שמודלים אחרים של נשיות, כאלו המבוססים על חכמתן של נשים, על נסיון חייהן, על כשרונותיהן ורגישיותיהן כמעט ואינם בנמצא וכאשר יש להם נראות הם עוברים דמוניזציה או מתויגים כתחליף לדבר האמיתי... אמנם מיתוס היופי לא נוצר כקונספירציה מתוכננת, אך הוא גודש את תרבותנו בעוצמה: מכל עבר מוקרנים לנשים בישראל של היום דימויים ויזואלים וטקסטואליים במיסרים אותן על אי התאמתן למודל הרצוי, והמדריכים אותן לגבי הדרך בה ילכו כדי לתקן את שגיאותיהן ואת חטאיהן." "קוסמטיקה הופכת לבעיה רק כשנשים מרגישות לא מספיק נראות או לא מספיק נאותות בלעדיה. טיפוח כושר גופני הופך לבעיה רק כשנשים שונאות את עצמן אם הן אינן מתמסרות לו. כשאישה מאולצת להתקשט בתכשיטים כדי שיקשיבו לה, כשהיא נזקקת לטפח את המראה החיצוני שלה כדי להגן על זהותה, כשהיא מרעיבה את עצמה כדי לשמור על מקום עבודתה, כשהיא חייבת למצוא מאהב כדי שתוכל לטפל כראוי בילדיה, אלו בדיוק המקומות שבהם ה'יופי' הופך לכואב. 'טבעי' ו'לא טבעי' הם לא המונחים שעל הפרק. המאבק האמיתי הוא בין כאב והנאה, חופש וכפיה... נשים יוכלו להתקשט בחפצים יפים בלי לחשוב פעמיים, רק כשיהיה ברור שאנחנו לא חפצים. נשים יהיו חופשיות ממיתוס היופי , רק כשנוכל לבחור להשתמש בפנינו, בלבושנו ובגופנו כצורה אחת מני רבות של ביטוי עצמי"
