"אישי בשישי"

נטעוסית

New member
../images/Emo13.gif../images/Emo40.gifאישי בשישי../images/Emo82.gif

מידי כשלושה שבועות, בימי שישי, תעלה הפינה "אישי בשישי", בה נארח עו"ס, לעיתים חבר פורום, לעיתים אורח.
והפעם, קבלו את... דר' עומר לנס, שישתף בדרכו המקצועית.
מוזמנים להתעניין ולהיוועץ בעומר בכל נושא שמעניין אתכם.
עושה חשק להשתתף גם? כיתבו לי כאן, או במסר ואפנה אליכם בהמשך, שבת שלום
 
ותגובה...

בהחלט מדהים לקרוא כמה דברים אתה עושה ועשית במקביל - גם מטפל, גם מרצה, גם פסיכותרפיסט, גם מטפל משפחתי, גם ד"ר לעבודה סוציאלית. לא נח לרגע... וגם שלושה ילדים... אני זוכרת אותך מלפני שנים מעבודה סוציאלית בחיפה
 
הי עומר

שמחה לשמוע שנבחר שם לספר אחרי כל ההתלבטויות... אני מבינה שהוא כבר פורסם. השתתפתי בהשתלמות של האיגוד שהעברת, נהנתי והחכמתי. נתת רצון ללמוד עוד בתחום הזוגיות והטיפול בזוגות.
 
רעותוזהו

רעות שלום ותודה הן על הברכות והן על המחמאות אכן היה קשה למצוא שם.. אם את מעונינת בספר, אנא שלחי לי מייל לכתובתי [email protected] ואשלח לך הנחיות כיצד להשיגו בהנחה עומר
 

נטעוסית

New member
כמה שאלות בנושאים שונים:

קראתי מעט בספרך המחכים. רציתי לשאול אודות תהליך כתיבת הספר. בעיקר מסקרן אותי לשמוע כיצד הופכים טיפולים ל"תיאורי מקרה" ואיך ניתן לשמור על פרטיות ואמון בתוך חדר הטיפולים, בד בבד עם פרסום תיאורי השיחות, ועוד יותר מכך- עם פרסום השיח הפנימי של המטפל עם עצמו (שבדרך כלל נשאר עימו, ואילו הפעם, המטופל נעשה שותף למחשבותיו ורגשותיו של המטפל כלפיו. אולי דברים שלא היה חשוף אליהם במהלך הטיפול.) השאלה הזו תמיד מקשה עלי כשאני קוראת פרסומים של תיאורי מקרים. אהבתי את החלוקה לשערים והניתוח של המקרים לאור התיאוריות.
 
נטעוסית

נטע שלום ותודה על המחמאות. כל מקרה בספר כמו מכונית שנגנבה לשטחים (סליחה על האסוציאציה) עבר פירוק של הפרטים והרכבה מחדש כדי לשמור על החיסיון. בנוסף חלק מהמקרים הנם סלט המורכב למעשה מכמה מקרים. כל מטופל/מודרך קבל את החומר, דברנו על הכתוב. היתה למטופל אפשרות להגיב, לבטא את תחושותיו ולהשפיע על האופן שבו הדברים נכתבו. השתדלתי בכל מאודי לראות את טובת המטופל ולשמור על החיסיון. עומר
 

נטעוסית

New member
בית ספר לפסיכותרפיה

בין מבחר בתי הספר לפסיכותרפיה, רציתי לשאול מה לדעתך הייחוד שמציע "מכון מגיד". זכור לי שבעבר התוכנית היתה נקראת "פסיכותרפיה אינטגרטיבית" ואילו כיום, "דינאמית", האם התכנים והמורים השתנו באופן מהותי ומדוע? בנוסף- כראש בית ספר לפסיכותרפיה דינאמית, רציתי לשאול האם לדעתך הכרחי עבור עו"ס ללמוד בתוכנית לפסיכותרפיה בבואו להעניק טיפול נפשי ובמיוחד באופן פרטי? האם אתה בעד חקיקת "חוק הפסיכותרפיה" (שיגדיר בדיוק מי מורשה להעניק פסיכותרפיה)?
 
בית ספר לפסיכותרפיה.

נכון, בעבר התוכנית שלנו במכון מגיד, האוניברסיטה העברית, היתה אינטגרטיבית וכללה שילוב של תוכנית בטיפול משפחתי ופסיכותרפיה. הסיבה לכך היתה תפיסה עקרונית של חשיבות האינטגרציה שעיצב פרו"פ טשרני שהקים את התוכנית. לפני שלוש שנים החלטנו לפצל וליצור שתי תוכניות דינמיות באורינטציה שלהן, שכל אחת ממוקדת בתחום אחד. תוכנית לטיפול זוגי ומשפחתי ותוכנית לפסיכותרפיה. בנינו מחדש לחלוטין את התוכנית לפסיכותרפיה, שינינו כמעט את כל המרצים והקורסים. כיום רוב המרצים הנם פסיכוטנליטקאים או מתמחים בפסיכואנליזה מהמכון בירושלים ומהמכון בתל אביב (למשל ד"ר גילה עופר, חני בירן, קובי אבשלום, דפנה איתן, גבי בונוויט, רוני עמיאל ועוד). שאר המרצים הנם פסיכותרפיסטים ותיקים. מה שמיחד את התוכנית לפסיכותרפיה שלנו הנו צעירותה ורעננותה. המורים רעבים ללמד והתוכנית כתוכנית חדשה הנה יצירתית ומיוחדת (מתנצל שהנחתום מעיד על עיסתו..). אני בטוח שאם תשאלי תלמיד שלנו מרובם תשמעי פידבק מעולה על המרצים !! בנוסף יש דגש רב על התאוריה של הפרקטיקה- כלומר על איך מטפלים. כל סמסטר יש קורס אחד תאורטי לפי סדר כרונולוגי (למשל סמסטר א-פרויד, סמסטר ב-קליין) וקורס אחד על הפרקטיקה (למשל סמסטר א-סטינג, סמסטר ב-אינטרפטציות, סמסטר ג-העברה והעברה נגדית) וסמינר קליני (הדרכה קבוצתית). אני חושב שפסיכותרפיה נותנת את יסודות הטיפול הנפשי. לצערי מרבית בתי הספר לעו"ס פוסחים על היסודות הפרויידינים (וממשיכיו) מתוך הנחה שכולם יודעים (שזו שטות גמורה), מתוך ניסיון לבדל את העבודה הסוציאלית (לדעתי במקרה זה שפכו את התינוק עם המים) ומתוך חוסר הכרות מעמיקה של חלק גדול מהמרצים שמשמשים כחוקרים באוניברסיטה לתחומי ידע אלו. אני לא מכיר את כל התוכניות לעומק, אבל פעם אחר פעם כשאני מלמד בתחנות ומסגרות טיוליות שונות של עו"ס נושאים בסיסים וחשובים כמו מהי השלכה, אנשים שבדיוק סימו תואר שני באחת האוניברסיטאות אומרים לי שסוף סוף הם מבינים לעומק במה מדובר ואיך לעבוד עם השלכות. רק לסייג אני חושב שבר אילן כן מצליחים לשלב את הידע הדינמי בתואר השני שלהם, אבל כמו שכתבתי לא עשיתי בדיקה מקיפה של הנושא. כעקרון אני בעד חוק הפסיכותרפיה מבלי לדעת מה באופן מדוייק יהיה ניסוחו. כי אני חושב שהנושא פרוץ עקב העדר חפיפה ומה שמונע את החוק הנו אינטרסים זרים של האקדמיה, משרד הבריאות ואולי החינוך, מסגרות הכשרה פרטיות וגופים כלכלים
 

נטעוסית

New member
עבודה סוציאלית ופסיכותרפיה

האם וכיצד הרקע הטיפולי- עבודה סוציאלית, שצמחת מתוכו, מורגש בתוך הקליניקה שלך? האם לדעתך, יש ערך מוסף בהיותך עו"ס, בטיפול הפסיכולוגי הפרטני שאתה מעניק? ההתעניינות, לאחרונה, במתן שרות פרטי כעו"ס (הנחיית קבוצות, ייעוץ, תיאום טיפול ופסיכותרפיה בינהם) בקרב עוסי"ם שאני פוגשת בפורום ומסביבי, גוברת, הן על רקע השכר הבלתי אפשרי לו אנו זוכים והמאבק שלא נשא פרי מהותי והן על רקע המוטיבציה להתמקצע ולהעניק טיפול משמעותי וייחודי. מה היית ממליץ, לאור ניסיונך, לעו"ס שרוצה להפוך את הרהוריו בנושא- למעשה? מה מכל ההכשרות, הלימודים וההתנסויות, נתן לך הכי הרבה ביטחון, להתחיל לעבוד באופן פרטי?
 
עבודה סוציאלית ופסיכותרפיה

כל למידה וכל ידע הנו מבורך !! האורנטציה העו"סית שלי אני משער שעוזרת לי להיות יותר רך ואמפתי להשפעות של תהליכים חברתים. כמו כן היא אפשרה לי במסגרת לימודיי מפגש עם רפרטואר רחב של אוכלוסיות, מה שבטח תורם ומקדם. לגבי עבודה פרטית, אני נשאל על כך הרבה מצד עו"סים שמתלבטים בעניין. הבעיה הנה שבגלל העדר חוק הפסיכותרפיה הכל כמעט פתוח ועו"ס בעל תואר ראשון רשאי לפתוח קליניקה. הצעתי הנה ללמוד מ"א קליני ככל האפשר ואחר כך לעבוד בבריאות נפש וללמוד בבית ספר לפסיכותרפיה ואז לצאת לשדה הפרטי כקלינאי. תהליך זה מכין ומכוונן לעבודה פרטית. הקושי בעבודה הפרטית מעבר לשאלות השיווקיות והכלכליות הנה שזו עבודה מבודדת- אתה והמטופל ולא כמו שעבדתי בתחנה- אתה, המטופל, המדריך, שאר הצוות, המזכירות... בספרי אני מתאר מקרה מאוד מורכב של נער אובדני שלמזלי טפלתי בו במסגרת עבודתי בתחנה לבריאות נפש. אני מתאר בספר איך ההתלבטות הן עם המדריך והן עם הצוות מאוד תרמה לי ונתנה לי גב. כשאני בקליניקה פרטית, גם כשאני מלווה בהדרכה, זה אחרת לגמרי והאחריות הרבה יותר גדולה. לצערי אותנו העו"סים פחות מלמדים (לדעתי), (וגם בגלל המצב בשרותי הרווחה שבהם אנו מתמחים ועובדים) יראה וכבוד לטיפול, לתהליך הטיפולי, לחיסיון (אני פוגש פעם אחר פעם בתחנות שאני מלמד אנשים שמביאים מקרים עם כל הפרטים הביוגרפים המזהים ללא מחשבה על כך, אני פוגש קושי תהומי של עו"סים להביא וניאטות להדרכה ובורות מדוע זה כה חשוב בתהליך ההדרכה), ולכן עו"ס שמתחיל בעבודה פרטית ללא התהליך ההכשרתי שתארתי חסר הרבה יסודות ויכול לגרום נזק עקב חוסר ידיעה !! מצד שני, אני פוגש הרבה עוס"ים שכן עושים את התהליך שתארתי למעלה ומפתחים אישיות טיפוליות מעמיקה, יצירתית ואמפתית
 

patchav

New member
שאלה לעומר לנס

כתבת שיכולת להתקבל גם ללימודי פסיכולוגיה ובכל זאת החלטת לפנות (בהמלצת קרובי משפחה) ללימודי ע"ס, וכיום הנך מטפל בעל קליניקה פרטית ורזומה עשיר ומכובד ביותר. אני רוצה לשאול (בצורה אולי יותר ישירה) במה כעו"ס אתה שונה מפסיכולוג? האם עו"ס שפונה לקליניקה פרטית ובעל אג'נדה פסיכואנליטית באמת שונה מפסיכולוג בעל עירנות חברתית (ויש כאלה). בדיון קודם שעלה כאן בעבר הסוגיה מהי מטרת המקצוע ומהם גבלותיו הביאו קולות שונים, לדעתי אין בהכרח קשר בין כישלון המאבק האחרון לפנייה להתמקצועת פסיכולוגיסטית, הנהירה הזו קיימת מזה זמן רב מסיבות של יוקרה, מעמד, ותהליכים חברתיים.
 
patchav

שלום אני לא יודע במה אני שונה מפסיכולוג קליני למעט שההכשרה שלהם הנה יסודית, מובנית ומעמיקה יותר משלנו בכל מה שקשור לפסיכותרפיה ולמעשה נדרשו ממני 6 שנים ושתי תוכניות לימודים (בה"ס לפסיכותרפיה ותוכנית הידברות) כדי לבסס את הידע שלי בכדי שיהיה דומה לזה של פסיכולוג קליני. בהרבה מדינות בחו"ל מבנה העיסוק המקצועי שונה ואין כזו אבחנה בין עו"ס לבין פסיכולוג אלא שיש אבחנה לפי תחומי התמחות. אני חושב שהשאלה היותר חשובה ברמה האישית הנה לא במה אני שונה מפסיכולוג קליני אלא מה מייחד אותי כעומר- איש טיפול לעומת ידידתי עדנה שהנה פסיכולוגית הקלינית. כלומר שבשלב מסויים של בשלות מקצועית השונות הנה במובן האישיותי ובגישה הטיפולית עמה אני מזדהה, ופחות במובן הפרופסיונלי... לגבי הערתך בעניין ההתמקצעות הפסיכולוגיסטית (כפי שאת קוראת לה) של עו"ס, אני מסכים איתך שזוהי איננה תוצאה של כשלון השביתה אלא תהליך ארוך ומתמשך שהתחיל עוד הרבה לפני השביתה, ובעיני איננו תהליך "רע", מכיוון שלגיטימי וטבעי בעיני שכל עו"ס ימצא את דרכו לכיווני התפתחות והתמחות הטובים לו, העיקר שיעשה זאת תוך כדי למידה ורכישת התמקצעות באיכות גבוהה. ואם תשאלי- אז מה מיחד את מקצוע העו"ס, אומר שהאורינטציה הלימודית והאוכלוסיה שעמה אנחנו עובדים בראשית דרכנו הנה שונה. מעבר לכך, היופי בפרופסיה זו הנה רב גווניותה וריבוי תחומי ההתמחות והעיסוק שהיא מציעה. בקיצור, אני בעד פלורליזם, העיקר שינבע מתוך מקצוענות עומר
 

נטעוסית

New member
מצרפת קישור לדיון הארוך שהתקיים בשעתו בפורום.

אותי, הנושא ממשיך להעסיק כל הזמן. (אולי זה גם הודות לאופיי החוקר והמתלבט) זהו דיון אשר לדעתי נחוץ לקיים במהלך לימודי תואר שני קליני, מפני שלמשמעותו של התואר (ואפילו של שמו) ישנם פירושים רבים- בקרב מטפלים, מרצים, תלמידים ומטופלים. אז, כמרצה לעתיד בבר אילן...
 

patchav

New member
לא רק לתואר שני

השאלה לאן מועדות פניה של העבודה הסוציאלית היא שאלה מרתקת בעיניי, עוד כסטודנט שנה א' בתואר הראשון מתחילים התלחשושיות על הדרך, האם פרטני או קהילתי, טיפול ומהו, הישענות על כתבים פסיכואנליטים או הומניסטיים, כשמסיימים את הB.A בד"כ הכיוון לא מאוד משתנה, מי שרצה לטפל ילך לכיוון הפסיכולוגיסטי, ראיתי הרבה חבר'ה שבאו לעשות מסלול עוקף פסיכולוגיה, אני שמח נטע שזה לא נותן לך מנוח כי זה אומר שהעוסית שבך לא נשכחה ושיש שם משהו שמניח סימני שאלה באג'נדה שלך כעו"סית. אני בשונה מד"ר לנס חושב שגם אם הכיוון המקצועי של עו"ס הוא טיפול פסיכוטרפי משהו חייב להיות שם אחרת, משהו בחשיבה על אוכלוסיה באופן מקיף יותר, נסיון להבאת צדק חברתי, חיידק חברתי וכו' הדיון שצרפת היה נפלא ומרתק רק שהוא התעסק בהתנצחויות ובנסיונות להשקיט את המצפון הסוציאלי של המטפלות בעלות הקליניקה הפרטית
 

נטעוסית

New member
אז יאללה, בוא תרים את הכפפה

ותפתח דיון לגבי דרכה של עבו"ס. אני איתך לגבי השאלות ואולי ננסה הפעם יחד עם כולם למצוא גם תשובות. יכולה לספר לגבי הניסיון שלי בלימודים, שכבר בתואר ראשון הובילו המרצים (שכמעט כולם היו פסיכותרפיסטים דינאמיים בעלי קליניקות פרטיות) לכיוון של פסיכותרפיה- בשעה שאני חלמתי, נשמתי והשתוקקתי לעבודה סוציאלית (כפי שהבנתי אותה אז) ומפה- לשם, נסחפתי. דרך אגב, ממש לא שיקולי יוקרה וכו'. אלא עניין ואפשרות השתכרות (-בפרטי). לא רוצה לגלוש ב"אישי בשישי" של עומר שבאמת מוקדש לו. מחכה לשרשור חדש שתפתח כדי להצטרף.
 
אני מסכימה שמשהו בטיפול פסיכותרפי צריך

להיות אחרת, כך שגם בקליניקה הגישה שלי היא אדם- בתוך -סביבה. מצער עם זאת שאתה עוסק בנסיונות להשתיק את הדברים הנפלאים שאפשר לעשות מבחינת עבודה סוציאלית גם בקליניקה בכך שאתה קורא לעבודת קודש בקליניקה פרטית 'נסיון להשקיט' או 'פסיכולוגיסטי'. לדעתי ומנסיוני הטיפול על ידי עו"סים זה טיפול הרבה יותר מקיף, רלוונטי, מסייע מכל פרופסיה אחרת. כמטפלת שהיא עובדת סוציאלית קלינית אני לא פסיכולוגית סוג ב', אני עובדת סוציאלית סוג א', גם מבחינת הערכים שאני מביאה לקליניקה, וגם בשורה התחתונה - רבים ממטופליי עברו שנים של טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגים שלא צלח ומצבם משתפר פלאים עם הטיפול הרלוונטי.
 
../images/Emo45.gif מסכימה מאוד עם טל

וציטוט ממנה להדגשה : לדעתי ומנסיוני, הטיפול על ידי עו"סים זה טיפול הרבה יותר מקיף, רלוונטי, מסייע מכל פרופסיה אחרת. כמטפלת שהיא עובדת סוציאלית קלינית אני לא פסיכולוגית סוג ב', אני עובדת סוציאלית סוג א', גם מבחינת הערכים שאני מביאה לקליניקה,
 
למעלה