רונית, שלום,
ראשית - לא ראיתי את התוכנית ולא הגבתי עליה אלא רק על נושא הסרוגייט המיני. גם לא שמעתי את שמך עד היום בפורום הזה וגם איני מכירה את מכונך. כך שכל מה שאכתוב נוגע אך ורק לעניין הטיפול בסרוגייט באופן עקרוני ולדברים שכתבת כאן בשרשור זה. ולעניין זה: אני נדהמת לקרא שלדעתך איש/ה בן/ת 38-40 בתול/ה שסובלים ממצבם (נצא מתוך הנחה שלא כל בתול סובל, גם לא בגיל 40) אין להם מזור למצבם אלא טיפול בסרוגייט, גם אם ניסו כבר 2-3 טיפולים אחרים (איזה?). ואם חייהם "אפופי שקרים והסתרות וסובלים מחרדות", איך פותר זאת הסרוגייט? באיזו כנות, למשל, הם יספרו לבני הזוג העתידיים (בהנחה שהטיפול הסרוגייטי יצליח) על הטיפול המוצלח שלהם? האם לא ימשיכו את מסכת השקרים וההסתרות? ולגבי חרדות - האם אינם חוששים שמא יפגשו את הסרוגייט בנסיבות אחרות, האם ניתן להבטיח להם שהסרוגייט לא יספר לעולם למישהו...? האם המטופל לא יאמר משהו על הסרוגייט? (אני מתארת לעצמי שיש חוזי סודית וכו' - אבל זה רק אומר שיוכלו לתבוע את מי שהפר אותם. בדיעבד. לאחר שההפרה כבר נעשתה. אפשר לומר אותו הדבר על הסודיות של כל מטפל, על סודיות רפואית וכו', אבל בלי ספק הרעיון שהייתי בתול ורק סרוגייט "הוציא אותי מזה" הוא עניין הרבה יותר רגיש וטומן בחובו סכנות רגשיות ונזקים רגשיים גדולים בהרבה משאר הדוגמאות של פגיעה בחיסיון). נכון, את יכולה לומר לי שאין צורך לספר על הסרוגייט כמו שאין צורך לספר על פרטנרים קודמים. אך בכל זאת, לפגוש אקס במקרה בקולנוע אינו דומה לפגישה אקראית עם הסרוגייט .... ובנוסף לכול - שום דבר לא מבטיח שיצליחו לחזור על ה"הצלחה" שלהם עם הסרוגייט גם במציאות ....השאלות המעשיות, הקליניות,האתיות רבות. לגבי כל מה שתיארת בקצב ההתקדמות וכו' - מוטב לדעתי להדריך ולתמוך באנשים אלה כך שירכשו כלים לשיחה, לתקשורת אמיתית, לפתיחות רגשית , כלים שיאפשרו קשר אמיתי בין אנשים ומתוך הכנות והפתיחות והאהבה או לפחות האכפתיות ההדדית, יוכלו להתקדם בקצב שנוח להם.....בעצמם. גם אם ניקח בחשבון שבמיטה הזו יש בעצם לפחות שלושה אנשים - המטופל, הסרוגייט והמטפל - הרי אין בכך שום דבר "טבעי" או דומה למציאות! העובדה שאת מציינת - שסרוגייטים נשארים בקשר איתכם כי הם מרגישים שהתקופה בה עבדו איתכם הייתה משמעותית בחייהם- אף היא מעוררת בי שאלות. נשמע לי יותר כמו דיסונסנ קוגניטיבי והדרך שלהם לפתור את זה לעצמם. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ האם המטרה היא לעבור חניכה של חדירה/החדרה או להביא את האנשים האלה להרגשה שהם "בני אדם שווים ומתפקדים"? אם הדבר השני הוא המטרה - אז טפול בסרוגייט מחטיא אותה לגמרי. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ לגבי מאסטרס וג'ונסון - הרי הדעות חלוקות , בלשון המעטה, גם עליהם וגם על שיטתם. ולא נדון פה על המניעים של אלה שעובדים כסרוגייט או על המחיר שהם משלמים על "העשרת חייהם" בצורה כזו (גם הם מרגישים יותר "שווים ומתפקדים"?). מאסטרס וג'ונסון בעצמם דיברו על "שימוש יתר" (שימוש! ושימוש יתר = abuse) בסרוגייט, עד כדי כך שציינו שאין לאפשר לסרוגייט לעבוד עם יותר ממטופל אחד בשנה. הם דיברו גם על כך שהקשר בין המטופל לסרוגייט אינו טבעי, אינו דומה למציאות ,הוא חסוך רגשות והוא כרוך במתח רב , במיוחד לסרוגייט. מאסטרס וג'ונסון, יש לציין, הפסיקו באופן רשמי את השימוש בטכניקת הסרוגייט בקליניקות שלהם בעצמם בשנות ה80 ! מה שמוזר הוא שהם הפסיקו את הפעילות הגלויה, בגלל הבעיות האתיות הקשות שהשיטה עוררה, אבל קראתי פעם שהם המשיכו ב"דיסקרטיות" להשתמש בשיטה....מעורר מחשבה, לא? ולגבי התשלום - לא נכנסת בכלל לפירוט השקלי, אבל מאוד מאוד צורם לקרא:"הסרוגייט מוחלפת!!!! וההחלפה היא על חשבון הקלינקה". על חשבון הקליניקה ? איזו נדיבות. אולי גם על חשבון עוד פגיעה במטופל/ת ובסרוגייט? הסרוגייט שאת מספרת עליה שיצאה לפנסיה ומרגישה שזה מה שהיא הכי גאה שעשתה .. יכול להיות, יכול להיות שעבורה זה היה משמעותי, שזו הייתה דרכה לעבד את בעיותיה שלה (עם כל הבעייתיות האתית שזה מעורר, שלא לומר פתוגלוגיה שהרי איני מכירה אותה) , איני יודעת, זה גם לא משנה את העובדה שיש פה שיטה שהיא מאוד בעייתית מבחינה טיפולית ומבחינה אתית,קלינית ומוסרית, בעייתיות שלא נפתרה מאז שמאסטרס וג'ונסון הציגו את השיטה לראשונה בשנות ה60 של המאה שעברה וממשיכה עם מטפלים אחרים שמיישמים את השיטה גם אחרי שיוצריה נטשו אותה כבר בשנות ה80 (לפני יותר מ30 שנה!)... לא ברור גם היכן ואיזה סוג של הדרכה הסרוגייטים מקבלים. אין שום סטנדרד של קריטריונים מי יכול לשמש כסרוגייט. אין שום קנה מידה להדרכה טובה ולסרוגייט טוב. הרי אין בי"ס לזה וגם לא מקבלים תעודה. להיפך, לפי סיפור הגמלאית שלך, די מסתירים את המיומנות ... מעבר לכול אני מופתעת מתגובתך, כאילו פתאום נפלו על השיטה הזו מתנגדים. הרי כל הטענות שהועלו כאן בפורום מועלות כנגד השיטה מאז היווצרה. לא רק שדעת הקהל אינה נוחה כלל מהשיטה ותופשת אותה כסוג של זנות, אלא גם אנשי המקצוע ומכובדים שבהם אינם רואים שהיא יעילה ידה כדי להצדיק הליכה על חבל כה דק (קל וחומר נפילה ממנו ...) עד כדי כך אין חדש תחת השמש. מעבר לכול, יש היום סימן שאלה גדול בקהילת אנשי המקצוע הטיפוליים לגבי תרפיית-מין כשלעצמה - האם זה בכלל מקצוע? האם זה בכלל תחום עצמוני? או שמא (איזו הפתעה!) מיניות האדם, כולל זו הבעייתית שבשלה פונים אלינו המטופלים, אינה אלא נדבך אחד מתוך עושר חייהם על כל הבעיות והתסכולים וחוסר הביטחון וכו' שלהם. יש יותר ויותר קריאות לעגן את הטיפול המיני כחלק ואפילו לא כפוקוס מטיפול כוללני דינמי/קוגניטיבי-התנהגותי. וזה כבר הרבה יותר מדבר אליי.
