דיוני סדרות לאמצע השבוע
אם אתם לא בטוחים באיזה צד של השבוע אתם נמצאים אז אתם כנראה באמצע
אם אתם לא בטוחים באיזה צד של השבוע אתם נמצאים אז אתם כנראה באמצע
דיוני סדרות לאמצע השבוע
- פותח הנושא טוני החתול
- פורסם בתאריך
RUN – סיכום עונה 1 בלי ספוילרים
סדרה די טובה. הקונספט תפס אותי בהתחלה, אבל למען האמת קצת איבד אותי בפרק 3 ולכן אחריו הפסקתי לצפות בפרק כל שבוע ובמקום צברתי את הפרקים. כשחזרתי גיליתי לשמחתי שכל פרק בהמשך נעשה טוב יותר והסדרה הולכת לכמה כיוונים שלא ציפיתי להם. והאמת שזאת סדרה שלדעתי הרבה יותר כיף לראות אותה ברצף. מאוד נהניתי מהסדרה, אבל הסוף... אני עדיין לא בטוח לגביו.  
סדרה די טובה. הקונספט תפס אותי בהתחלה, אבל למען האמת קצת איבד אותי בפרק 3 ולכן אחריו הפסקתי לצפות בפרק כל שבוע ובמקום צברתי את הפרקים. כשחזרתי גיליתי לשמחתי שכל פרק בהמשך נעשה טוב יותר והסדרה הולכת לכמה כיוונים שלא ציפיתי להם. והאמת שזאת סדרה שלדעתי הרבה יותר כיף לראות אותה ברצף. מאוד נהניתי מהסדרה, אבל הסוף... אני עדיין לא בטוח לגביו.  
LeAnnDylan
Well-known member
הגעתי לפרק 5
(ובאמת אני לא מבינה איך עשיתי את זה בכלל) ונטשתי בעצבים. סדרה כל כך קרינג'ית והשחקנית הראשית מעצבנת ונירוטית ברמה שהיה בא לי לזרוק משהו על הטלוויזיה כדי שתשתוק. זוכרת שבהתחלה פה עוד דיברתם על הכימיה שיש בין שניהם, אני מעולם לא הצלחתי לראות אותה ולא הבנתי מה הוא ממשיך למצוא בה. לא חושבת שאי פעם צפיתי במשהו שעיצבן אותי כל כך. בדרך כלל סדרות משעממות אותי או מאבדות אותי בגלל קוי עלילה מבאסים, אבל לא זכור לי אי פעם שסדרה עיצבנה אותי כל כך בגלל שחקנית איומה. ליטרלי הסדרה הכי איומה שאי פעם ראיתי.
(ובאמת אני לא מבינה איך עשיתי את זה בכלל) ונטשתי בעצבים. סדרה כל כך קרינג'ית והשחקנית הראשית מעצבנת ונירוטית ברמה שהיה בא לי לזרוק משהו על הטלוויזיה כדי שתשתוק. זוכרת שבהתחלה פה עוד דיברתם על הכימיה שיש בין שניהם, אני מעולם לא הצלחתי לראות אותה ולא הבנתי מה הוא ממשיך למצוא בה. לא חושבת שאי פעם צפיתי במשהו שעיצבן אותי כל כך. בדרך כלל סדרות משעממות אותי או מאבדות אותי בגלל קוי עלילה מבאסים, אבל לא זכור לי אי פעם שסדרה עיצבנה אותי כל כך בגלל שחקנית איומה. ליטרלי הסדרה הכי איומה שאי פעם ראיתי.
אני מניח שזה עניין של טעם וריח
אני אהבתי את השחקנית כשהיא הייתה באחות ג'קי. מאז היא הייתה בעוד כמה דברים שלא ראיתי וגם כאן אהבתי אותה.   לגבי כימיה בין הדמויות הראשיות, גם אני לא מרגיש כימיה במיוחד בינהם אבל זה לא מפריע לי כי במקרה הזה אני מוצא את עצמי די נגד הזיווג שלהם יחד. וזה לא גרע מההנאה שלי מהסדרה.   גם אני עצרתי במקור בפרק 3, אבל אז ברגע שעברתי לפרק 4 זה רץ לי. בין היתר כי כבר היו לי את ארבעת הפרקים הנותרים אז יכלתי לראות ברצף. (ו4 פרקים של 25 דקות זה פחות מסרט סטנדרטי של מארוול)
אני אהבתי את השחקנית כשהיא הייתה באחות ג'קי. מאז היא הייתה בעוד כמה דברים שלא ראיתי וגם כאן אהבתי אותה.   לגבי כימיה בין הדמויות הראשיות, גם אני לא מרגיש כימיה במיוחד בינהם אבל זה לא מפריע לי כי במקרה הזה אני מוצא את עצמי די נגד הזיווג שלהם יחד. וזה לא גרע מההנאה שלי מהסדרה.   גם אני עצרתי במקור בפרק 3, אבל אז ברגע שעברתי לפרק 4 זה רץ לי. בין היתר כי כבר היו לי את ארבעת הפרקים הנותרים אז יכלתי לראות ברצף. (ו4 פרקים של 25 דקות זה פחות מסרט סטנדרטי של מארוול)
גם אני סיימתי
חייבת להודות שהסדרה קצת איבדה אותי ככל שהיא התקדמה, אבל בפרקים האחרונים ממש נהניתי מפיבי ומערכת היחסים התמוהה שלה עם השוטרת
)   גם אני לא בטוחה לגבי הסוף, אם היא באמת פשוט נטשה אותו שם או שהיינו אמורים להבין משהו מהמבטים שלהם, כי לו היה חיוך קטנטן אבל יש מצב שזה היה סתם "נו בבקשה רובי תגידי שאת אוהבת אותי". אם היה לנו קלוז'ר מוחלט הייתי מעדיפה את זה, ומקבלת את זה שרובי עשתה את מה שביל וויזלי אמר ופשוט לקחה איתו חופשה מהחיים שלה. ככה זה הרגיש קצת... חסר.
חייבת להודות שהסדרה קצת איבדה אותי ככל שהיא התקדמה, אבל בפרקים האחרונים ממש נהניתי מפיבי ומערכת היחסים התמוהה שלה עם השוטרת
אוקי, אז הנה תגובה מלאה שלי
עד הסוף
קודם כל הבנתי מהסוף, וממה שקראתי לאחר מכן, שיש כוונה לעשות עונה נוספת. אני לא יודע למה, אבל הנחתי שהרעיון כאן הוא לעשות עונה אחת וזהו. זה הרגיש לי כמו סיפור שיגיע לסיום לאחר 7 פרקים. וזה די מאכזב אותי שזה לא.   העניין הוא שאני בכלל לא רוצה שרובי ובילי יהיו יחד. הוא נראה לי מניאק אנוכי והיא במקרה הטוב פשוט מישהי שעוברת משבר נפשי, במקרה הרע פשוט אנוכית ומגעילה כמוהו. תכלס אולי יותר - כי אף אחד מהם הוא לא רופא ואנשים שרדו דברים גרועים יותר משיפוד על מוט ברזל, אז הם לחלוטין היו צריכים להתקשר לאמבולנס מיד. אני מבין למה הם לא עשו את זה, אני מבין את הפחד, אבל בסופו של דבר בילי רצה לעשות משהו ורובי לא. לבילי הייתה קריירה שלמה של במידה מסוימת להונות אנשים והוא סיים אותה באופן מגעיל ותכלס פיונה צדקה שהיא רצתה חלק הוגן יותר מהרווח שהם עשו. אבל עם רובי זה עוד יותר גרוע כי היא נטשה שני ילדים שבאמת לא אשמתם שהיא לא מרוצה מהחיים שלה. והיא יכולה לעשות דברים לגבי החיים שלה עם יותר התחשבות בהם.   אז כן, יש לי רגשות מאוד שליליים כלפי שני הדמויות הראשיות. ובאמת שמוזר לי שבכלל נהניתי כל כך מסדרה שאני מרגיש ככה כלפי הראשיים בה. אני לא חושב שזה קורה לי הרבה. אולי העניין הוא שאני כן חיבבתי אותם בתוך המגרעות שלהם. ואהבתי את האינטראקציה שלהם. אני כן אהבתי את האינטראקציה בינהם הרבה יותר כשהם רבו אחד עם השני. אלו היו הרגעים הטובים לדעתי. ודי איכזבה אותי כשהם שכבו יחד בפרק 3.   אז בסוף כשרובי מגלה על התוכנית של בילי למכור ספר שיתבסס על המסע שלו איתה (אפילו שזה לא משהו שיצא לפועל בסוף) די שמחתי. וזה היה קטע מעולה כשבילי חושב שרובי מקשיבה להרצאה שלו ושזה ממש משפיע עליה, בעוד למעשה היא פתאום חושבת שהכל היה בלוף ענקי שלו (אם כי עד כמה זה יכל להיות בלוף, מישהי מתה).   מבחינתי אם רובי הייתה פשוט חוזרת הביתה בסוף הייתי מקבל את זה. דווקא זה שבילי הולך ומתחנן בפניה שוב (אגב הוא לא מבקש שתאמר שהיא אוהבת אותו, הוא מבקש שהיא תודה שהיא יודעת שהוא אוהב אותה - כלומר שזה לא בלוף) עיצבן אותי. במיוחד כי הוא עשה את זה מול הילדים שלה. איזה דוש ענק.   אבל גם הייתי מקבל סיום שבו היא בסוף בורחת עם בילי. או סיום שבו עוצרים את בילי והיא אומרת לו שהיא תחכה לו שישתחרר. אבל מה שהיה לא היה סיום לשום כיוון, אלא הרגיש שמשהו נוסף הולך לקרות שאנחנו לא יודעים. וזה עיצבן אותי.   עוד משהו שלא אהבתי זה שבסוף פתאום דברים הרגישו לי לא הגיוניים. איכשהו במשך 6 פרקים הכל הרגיש הגיוני ואז בסוף פתאום קרו דברים לא. אם השוטרת מקבלת אישור לתפוס חשוד ברצח שעל הרכבת למה היא צריכה לסמוך על מזל שמישהי מהרכבת תתקשר אליה ותסכים לעצור את הרכבת כדי שהיא תוכל לעלות? לא הגיוני שיוכלו לעצור את הרכבת במקרה כזה? ולא הגיוני שיעצרו את הרכבת ככה שאף אחד לא יוכל לרדת בלי שיבדקו אותו? ובכלל איך זה שרגע לאחר שהשוטרת עלתה על הרכבת באמצע שום מקום, הרכבת כבר מגיעה לתחנה האחרונה בלוס אנג'לס? כל הקטע הזה הריח כאילו היו אמורים להיות 9 פרקים לעונה ופתאום בסוף הם קלטו שהם צריכים לסיים את העונה מהר בפרק אחד במקום בשלושה.   אבל עכשיו נעבור לדבר שאנחנו מסכימים שהיה אולי הכי חמוד בכל העונה וזה המפחלצת (פיבי) והשוטרת. קצת מצחיק שזה משהו כל כך משמעותי למרות שתכלס היה רק בשני הפרקים האחרונים. קודם כל היה כיף לראות את פיבי (לורל, המפחלצת) כבר בפרק 5. והיא הייתה כזאת מוזרה עם האובססיה לחיות מתות, שלקח לה כמה זמן להסביר. (אם כי תמיד מוזר לי התסרוקות שלה כי הן מכוונות להסתיר את כתם הלידה שעל המצח שלה). ואז השוטרת החמודה והפלרטוט וכל הקטע שהן שכבו יחד ואז היא עוצרת אותה... כל זה היה פשוט כיף. (אם כי שוב לא הגיוני שהיא בעצם משאירה אותה עם הרכב שלה בסוף) *אגב השחקנית של השוטרת היא בת של אינדיאנית (כפי שאפשר להבין שגם הדמות) ואבא שלה הוא ישראלי מכפר סבא. ויש לה שתי אחיות שחקניות.     טוב, חפרתי יותר ממה שציפיתי.
קודם כל הבנתי מהסוף, וממה שקראתי לאחר מכן, שיש כוונה לעשות עונה נוספת. אני לא יודע למה, אבל הנחתי שהרעיון כאן הוא לעשות עונה אחת וזהו. זה הרגיש לי כמו סיפור שיגיע לסיום לאחר 7 פרקים. וזה די מאכזב אותי שזה לא.   העניין הוא שאני בכלל לא רוצה שרובי ובילי יהיו יחד. הוא נראה לי מניאק אנוכי והיא במקרה הטוב פשוט מישהי שעוברת משבר נפשי, במקרה הרע פשוט אנוכית ומגעילה כמוהו. תכלס אולי יותר - כי אף אחד מהם הוא לא רופא ואנשים שרדו דברים גרועים יותר משיפוד על מוט ברזל, אז הם לחלוטין היו צריכים להתקשר לאמבולנס מיד. אני מבין למה הם לא עשו את זה, אני מבין את הפחד, אבל בסופו של דבר בילי רצה לעשות משהו ורובי לא. לבילי הייתה קריירה שלמה של במידה מסוימת להונות אנשים והוא סיים אותה באופן מגעיל ותכלס פיונה צדקה שהיא רצתה חלק הוגן יותר מהרווח שהם עשו. אבל עם רובי זה עוד יותר גרוע כי היא נטשה שני ילדים שבאמת לא אשמתם שהיא לא מרוצה מהחיים שלה. והיא יכולה לעשות דברים לגבי החיים שלה עם יותר התחשבות בהם.   אז כן, יש לי רגשות מאוד שליליים כלפי שני הדמויות הראשיות. ובאמת שמוזר לי שבכלל נהניתי כל כך מסדרה שאני מרגיש ככה כלפי הראשיים בה. אני לא חושב שזה קורה לי הרבה. אולי העניין הוא שאני כן חיבבתי אותם בתוך המגרעות שלהם. ואהבתי את האינטראקציה שלהם. אני כן אהבתי את האינטראקציה בינהם הרבה יותר כשהם רבו אחד עם השני. אלו היו הרגעים הטובים לדעתי. ודי איכזבה אותי כשהם שכבו יחד בפרק 3.   אז בסוף כשרובי מגלה על התוכנית של בילי למכור ספר שיתבסס על המסע שלו איתה (אפילו שזה לא משהו שיצא לפועל בסוף) די שמחתי. וזה היה קטע מעולה כשבילי חושב שרובי מקשיבה להרצאה שלו ושזה ממש משפיע עליה, בעוד למעשה היא פתאום חושבת שהכל היה בלוף ענקי שלו (אם כי עד כמה זה יכל להיות בלוף, מישהי מתה).   מבחינתי אם רובי הייתה פשוט חוזרת הביתה בסוף הייתי מקבל את זה. דווקא זה שבילי הולך ומתחנן בפניה שוב (אגב הוא לא מבקש שתאמר שהיא אוהבת אותו, הוא מבקש שהיא תודה שהיא יודעת שהוא אוהב אותה - כלומר שזה לא בלוף) עיצבן אותי. במיוחד כי הוא עשה את זה מול הילדים שלה. איזה דוש ענק.   אבל גם הייתי מקבל סיום שבו היא בסוף בורחת עם בילי. או סיום שבו עוצרים את בילי והיא אומרת לו שהיא תחכה לו שישתחרר. אבל מה שהיה לא היה סיום לשום כיוון, אלא הרגיש שמשהו נוסף הולך לקרות שאנחנו לא יודעים. וזה עיצבן אותי.   עוד משהו שלא אהבתי זה שבסוף פתאום דברים הרגישו לי לא הגיוניים. איכשהו במשך 6 פרקים הכל הרגיש הגיוני ואז בסוף פתאום קרו דברים לא. אם השוטרת מקבלת אישור לתפוס חשוד ברצח שעל הרכבת למה היא צריכה לסמוך על מזל שמישהי מהרכבת תתקשר אליה ותסכים לעצור את הרכבת כדי שהיא תוכל לעלות? לא הגיוני שיוכלו לעצור את הרכבת במקרה כזה? ולא הגיוני שיעצרו את הרכבת ככה שאף אחד לא יוכל לרדת בלי שיבדקו אותו? ובכלל איך זה שרגע לאחר שהשוטרת עלתה על הרכבת באמצע שום מקום, הרכבת כבר מגיעה לתחנה האחרונה בלוס אנג'לס? כל הקטע הזה הריח כאילו היו אמורים להיות 9 פרקים לעונה ופתאום בסוף הם קלטו שהם צריכים לסיים את העונה מהר בפרק אחד במקום בשלושה.   אבל עכשיו נעבור לדבר שאנחנו מסכימים שהיה אולי הכי חמוד בכל העונה וזה המפחלצת (פיבי) והשוטרת. קצת מצחיק שזה משהו כל כך משמעותי למרות שתכלס היה רק בשני הפרקים האחרונים. קודם כל היה כיף לראות את פיבי (לורל, המפחלצת) כבר בפרק 5. והיא הייתה כזאת מוזרה עם האובססיה לחיות מתות, שלקח לה כמה זמן להסביר. (אם כי תמיד מוזר לי התסרוקות שלה כי הן מכוונות להסתיר את כתם הלידה שעל המצח שלה). ואז השוטרת החמודה והפלרטוט וכל הקטע שהן שכבו יחד ואז היא עוצרת אותה... כל זה היה פשוט כיף. (אם כי שוב לא הגיוני שהיא בעצם משאירה אותה עם הרכב שלה בסוף) *אגב השחקנית של השוטרת היא בת של אינדיאנית (כפי שאפשר להבין שגם הדמות) ואבא שלה הוא ישראלי מכפר סבא. ויש לה שתי אחיות שחקניות.     טוב, חפרתי יותר ממה שציפיתי.
גם אני קראתי על
הכוונה/תכנון/תקווה לעונה 2, ולא יודעת אם בא לי שתהיה עוד עונה. ככל שהעונה התקדמה פחות רציתי שהם יהיו ביחד, במיוחד אחרי כל הגילויים של הסוף. עם כל הכבוד לכימיה שלהם (לא אכפת לי מה דילן חשבה, הכימיה בהחלט שם), זה לא מספיק כדי שאני אהיה בעדם. הוא באמת דוש והיא באמת לא יכולה לנטוש את הילדים שלה ככה.   הדברים לקראת סוף הסדרה באמת הלכו ונהיו פחות הגיוניים, אבל היא הלכה ונעשתה יותר מבולגנת ודרמטית אז זרמתי/לא התעמקתי יותר מדי. במיוחד כי באמת שהמפחלצת והשוטרת היו הדבר שהכי אהבתי
הכוונה/תכנון/תקווה לעונה 2, ולא יודעת אם בא לי שתהיה עוד עונה. ככל שהעונה התקדמה פחות רציתי שהם יהיו ביחד, במיוחד אחרי כל הגילויים של הסוף. עם כל הכבוד לכימיה שלהם (לא אכפת לי מה דילן חשבה, הכימיה בהחלט שם), זה לא מספיק כדי שאני אהיה בעדם. הוא באמת דוש והיא באמת לא יכולה לנטוש את הילדים שלה ככה.   הדברים לקראת סוף הסדרה באמת הלכו ונהיו פחות הגיוניים, אבל היא הלכה ונעשתה יותר מבולגנת ודרמטית אז זרמתי/לא התעמקתי יותר מדי. במיוחד כי באמת שהמפחלצת והשוטרת היו הדבר שהכי אהבתי
reasonforall
Active member
מילי08
Well-known member
Please like me
יש לי משמעותית פחות זמן עכשיו ויצא לי לראות רק כמה פרקים קצרים מהסדרה הזו בכל ערב, אבל הגעתי לעונה 4. אני בהחלט מתחילה להתחבר אליה יותר. העונה הראשונה היתה מאוד לא ברורה לדעתי. הדמויות היו לא מגובשות ולא הבנתי מה הסדרה רוצה להגיד. בעונה השנייה זה ממש משתפר, בעיקר לקראת האמצע. הדמויות כבר לא סתם מעצבנות אלא מנסות למצוא את עצמן. מיי למשל, הופכת לדמות הרבה יותר עגולה ולא סתם אסייתית שמדברת מצחיק. גם זה שנפתרו מניב מאוד עזר להרים את הדמויות. הפרק עם הטיול של ג'וש ואמא שלו היה נהדר ומרגש (ו-אוף, מתבאסת על עצמי שויתרתי על הטיול בטזמניה לפני 10 שנים). מה שהכי יפה בעיני בסדרה הזאת, זה ההתייחסות היומיומית וללא דרמות מיותרות לגייז ולבעיות נפשיות. אני מניחה שבסדרה אמריקאית שני ההיבטים האלה היו מטופלים בצורה דרמתית, טרגית ומלאת פאתוס. אבל אוסטרלים, כמו אוסטרלים, לוקחים את הכל הרבה יותר בפשטות (למי שלא מכיר, יש להם עקרון מנחה בנוגע למתן שמות לעולם החי והצומח, אבל זה תקף להכל : kiss- keep it simple stupid). מצד שני, לפעמים כן חסר לי קצת רקע או הבנה בנוגע למניעים של הדמויות. למשל האנה, שמכה את עצמה. אני יודעת מה עבר עליה, אבל מראים לנו את המכות האלה בלי סיבה (אולי תגיע בהמשך, לא יודעת), ואז זה מרגיש קצת מנותק ממה שקורה בסדרה, ואולי נועד רק כדי לזעזע קצת. עוד סצנה שכנראה נועדה לזעזע סתם, היא שחיטת התרנגול. ברגע שהכניסו אותו לתוך הקונוס, העברתי קדימה כי לא רציתי בכלל לשמוע את המשך הדיון שלהם על זה, אבל גם בלי לראות/ להראות שחיטה, לא ברור לי למה זה היה נחוץ. ג'וש עדיין מעצבן אותי. יש בו מצד אחד רגישות לסביבה, אבל מצד שני תגובות איומות, וכמו שתום אמר בסוף עונה 3 (או תחילת 4, לא זוכרת), ג'וש די מעודד את החברים שלו להיות תלויים בו ועלובים ומניאקים, מה שהוביל לסצינה הלא נעימה בכלל של ארוחת חג המולד שבה כולם יורדים על כולם, אבל כשמישהו שלא שייך באופן ישיר לחבורה אומר משהו באותו סגנון (ארנולד למשל), אז הוא מביך את עצמו. נראה לי גם שג'וש מאוד מאוהב בתפקיד שלו כאחראי על כולם, כולל על ההורים שלו, ובכל זאת הוא מתלונן על זה. עוד משהו שמציק זה שקלייר נעלמת ובאה בלי יותר מידי הסברים. אין ספק אבל, באופן מוחלט, שג'ון, הכלב, הוא הכוכב הבלתי מעורער של הסדרה. כזה מושלם. היו לי עוד דברים להגיד, אבל המסקנה היא שאסור לחשוב על דברים חשובים במקלחת לפני שהולכים לישון כי אז הם מתפוגגים....
יש לי משמעותית פחות זמן עכשיו ויצא לי לראות רק כמה פרקים קצרים מהסדרה הזו בכל ערב, אבל הגעתי לעונה 4. אני בהחלט מתחילה להתחבר אליה יותר. העונה הראשונה היתה מאוד לא ברורה לדעתי. הדמויות היו לא מגובשות ולא הבנתי מה הסדרה רוצה להגיד. בעונה השנייה זה ממש משתפר, בעיקר לקראת האמצע. הדמויות כבר לא סתם מעצבנות אלא מנסות למצוא את עצמן. מיי למשל, הופכת לדמות הרבה יותר עגולה ולא סתם אסייתית שמדברת מצחיק. גם זה שנפתרו מניב מאוד עזר להרים את הדמויות. הפרק עם הטיול של ג'וש ואמא שלו היה נהדר ומרגש (ו-אוף, מתבאסת על עצמי שויתרתי על הטיול בטזמניה לפני 10 שנים). מה שהכי יפה בעיני בסדרה הזאת, זה ההתייחסות היומיומית וללא דרמות מיותרות לגייז ולבעיות נפשיות. אני מניחה שבסדרה אמריקאית שני ההיבטים האלה היו מטופלים בצורה דרמתית, טרגית ומלאת פאתוס. אבל אוסטרלים, כמו אוסטרלים, לוקחים את הכל הרבה יותר בפשטות (למי שלא מכיר, יש להם עקרון מנחה בנוגע למתן שמות לעולם החי והצומח, אבל זה תקף להכל : kiss- keep it simple stupid). מצד שני, לפעמים כן חסר לי קצת רקע או הבנה בנוגע למניעים של הדמויות. למשל האנה, שמכה את עצמה. אני יודעת מה עבר עליה, אבל מראים לנו את המכות האלה בלי סיבה (אולי תגיע בהמשך, לא יודעת), ואז זה מרגיש קצת מנותק ממה שקורה בסדרה, ואולי נועד רק כדי לזעזע קצת. עוד סצנה שכנראה נועדה לזעזע סתם, היא שחיטת התרנגול. ברגע שהכניסו אותו לתוך הקונוס, העברתי קדימה כי לא רציתי בכלל לשמוע את המשך הדיון שלהם על זה, אבל גם בלי לראות/ להראות שחיטה, לא ברור לי למה זה היה נחוץ. ג'וש עדיין מעצבן אותי. יש בו מצד אחד רגישות לסביבה, אבל מצד שני תגובות איומות, וכמו שתום אמר בסוף עונה 3 (או תחילת 4, לא זוכרת), ג'וש די מעודד את החברים שלו להיות תלויים בו ועלובים ומניאקים, מה שהוביל לסצינה הלא נעימה בכלל של ארוחת חג המולד שבה כולם יורדים על כולם, אבל כשמישהו שלא שייך באופן ישיר לחבורה אומר משהו באותו סגנון (ארנולד למשל), אז הוא מביך את עצמו. נראה לי גם שג'וש מאוד מאוהב בתפקיד שלו כאחראי על כולם, כולל על ההורים שלו, ובכל זאת הוא מתלונן על זה. עוד משהו שמציק זה שקלייר נעלמת ובאה בלי יותר מידי הסברים. אין ספק אבל, באופן מוחלט, שג'ון, הכלב, הוא הכוכב הבלתי מעורער של הסדרה. כזה מושלם. היו לי עוד דברים להגיד, אבל המסקנה היא שאסור לחשוב על דברים חשובים במקלחת לפני שהולכים לישון כי אז הם מתפוגגים....
מילי08
Well-known member
ועוד משהו
תמיד מצחיק אותי בסדרות באופן כללי.. לדמויות המשנה אין חיים מחוץ לעולם של הגיבור. אין בני משפחה או חברים אחרים, ולכן הם תמיד נמצאים עם הגיבור ומשפחתו, ולכן גם תום וקלייר ואלה מבלים את חג המולד עם ג'וש. יש לנו הסבר למה ארנולד איתו, ואפשר לנחש מה הנסיבות של האנה, אבל לגבי השאר... אין שום סיבה
תמיד מצחיק אותי בסדרות באופן כללי.. לדמויות המשנה אין חיים מחוץ לעולם של הגיבור. אין בני משפחה או חברים אחרים, ולכן הם תמיד נמצאים עם הגיבור ומשפחתו, ולכן גם תום וקלייר ואלה מבלים את חג המולד עם ג'וש. יש לנו הסבר למה ארנולד איתו, ואפשר לנחש מה הנסיבות של האנה, אבל לגבי השאר... אין שום סיבה
איזה כיף
ל3 עונות ראשונות
שאת יותר מתחברת. באמת אחד הדברים שמאוד עזרו גם לדעתי זה שניב עזבה את הסדרה. עוד משהו שעוזר לדעתי זה בואו של ארנולד. ג'פרי היה מוזר מידי (וגם ג'וש היה מגעיל אליו) והשותף ההומו מעונה 2 היה מעצבן.   *אגב, החברה הצעירה של טום בעונה 2 היא אחת הדמויות הראשיות בסדרה Mythic Quest: Raven's Banquet שכמה כאן בפורום רואים.   הפרק של הטיול עם האמא היה מעולה. בא לי לראות אותו שוב באמת.   נכון שאנחנו לא תמיד יודעים הכל על מניעים של דמויות. אבל נראה לי שזה טבעי. אנחנו גם לא ממש מבינים למה אמא של ג'וש ניסתה להתאבד. יש לה קושי נפשי. ובאותו אופן יש להאנה משהו נפשי.   אני לא יודע אם השחיטה של התרנגול נועדה לזעזע. אולי. לי זה הרגיש סוג של אמירה על התבגרות בעולם המודרני, שזה חלק גדול ממה שמרכיב את הסדרה. הרי רוב הדמויות שם הן לא צמחוניות. בעבר אנשים שהם לא צמחונים הרגו את החיות שהם אכלו בעצמם. במקומות ואזורים עדיין עושים את זה. ג'וש וחבריו עושים משהו שנחשב מגניב שזה לגדל תרנגולות כדי שלייצר את הביצים של עצמם, אבל הם צריכים להתמודד עם זה שזה מציב אותם קרוב יותר לעולם האמיתי שבו האוכל בא מהחי. בפועל הם לא היו אמורים להגיע למצב הזה אבל בטעות אחת התרנגולות שלהם התבררה כתרנגול. הם יכלו להחזיר אותו למוכר, אבל אז הוא היה הורג את התרנגול. אז במקום זה הם הופכים אותו למזון בעצמם. בקיצור - ג'וש צריך שוב להתמודד עם הדברים המורכבים יותר של להיות אדם בוגר שאחראי על עצמו.     עכשיו אני מניח שגם לא תאהבי את הפרק בעונה 4 ששוחטים את ג'ון הכלב... סתם!!!
שאת יותר מתחברת. באמת אחד הדברים שמאוד עזרו גם לדעתי זה שניב עזבה את הסדרה. עוד משהו שעוזר לדעתי זה בואו של ארנולד. ג'פרי היה מוזר מידי (וגם ג'וש היה מגעיל אליו) והשותף ההומו מעונה 2 היה מעצבן.   *אגב, החברה הצעירה של טום בעונה 2 היא אחת הדמויות הראשיות בסדרה Mythic Quest: Raven's Banquet שכמה כאן בפורום רואים.   הפרק של הטיול עם האמא היה מעולה. בא לי לראות אותו שוב באמת.   נכון שאנחנו לא תמיד יודעים הכל על מניעים של דמויות. אבל נראה לי שזה טבעי. אנחנו גם לא ממש מבינים למה אמא של ג'וש ניסתה להתאבד. יש לה קושי נפשי. ובאותו אופן יש להאנה משהו נפשי.   אני לא יודע אם השחיטה של התרנגול נועדה לזעזע. אולי. לי זה הרגיש סוג של אמירה על התבגרות בעולם המודרני, שזה חלק גדול ממה שמרכיב את הסדרה. הרי רוב הדמויות שם הן לא צמחוניות. בעבר אנשים שהם לא צמחונים הרגו את החיות שהם אכלו בעצמם. במקומות ואזורים עדיין עושים את זה. ג'וש וחבריו עושים משהו שנחשב מגניב שזה לגדל תרנגולות כדי שלייצר את הביצים של עצמם, אבל הם צריכים להתמודד עם זה שזה מציב אותם קרוב יותר לעולם האמיתי שבו האוכל בא מהחי. בפועל הם לא היו אמורים להגיע למצב הזה אבל בטעות אחת התרנגולות שלהם התבררה כתרנגול. הם יכלו להחזיר אותו למוכר, אבל אז הוא היה הורג את התרנגול. אז במקום זה הם הופכים אותו למזון בעצמם. בקיצור - ג'וש צריך שוב להתמודד עם הדברים המורכבים יותר של להיות אדם בוגר שאחראי על עצמו.     עכשיו אני מניח שגם לא תאהבי את הפרק בעונה 4 ששוחטים את ג'ון הכלב... סתם!!!
מילי08
Well-known member
ג'ון הכלב עוד יקבור את כולם. מלך!   אני מבינה מה אתה אומר לגבי פרק השחיטה, אבל יש בזה משהו בוטה ומאוד נהנתני. הם גם יכלו פשוט להשאיר את אדל התרנגול לחיות כמו שהוא. להראות התבגרות ואחריות אפשר גם בדרכים אחרות.   מניעים של הדמויות - נכון שאנחנו לא יודעים גם לגבי אמא של ג'וש, אבל היא דמות בסיסית בחיים שלו. האנה לא. פתאום הופיעה ואין באמת אינטראקציה בינה לבין שאר הדמויות. נראה שלרוב פשוט מרחמים עליה אז מזמינים אותה בניגוד לרצונה, אבל לא נותנים לה ביטוי.
didalf
Well-known member
ייאי תגובה
את העונה הראשונה לא אהבתי בכלל. האמת שאת הפרק הראשון ראיתי כשניק התלהב, שנאתי, נטשתי, אחרי כשנה עוד כמה פה התלהבו מעונה 3 אז ניסיתי שוב, צלחתי את עונה 1 בקושי ומעונה 2 התאהבתי.   הטיול של ג'וש ואמא שלו אכן נהדר
ופאק איזה נופים
  "מה שהכי יפה בעיני בסדרה הזאת, זה ההתייחסות היומיומית וללא דרמות מיותרות לגייז ולבעיות נפשיות." -
אם כי השוות לסדרות אמריקאיות ובמקרה הסדרה האהובה עליי בעולם שיימלס עוסקת גם בחלקה נושאים האלה וכן יש מצב שביותר דרמטיות אבל עדיין מעולה לדעתי. גם אהבתי את הטיפול שלהם (פליז לייק מי) בנושא ההפלה של קלייר.   אני חושבת שזה שהאנה מכה את עצמה זה סימפטום של הבעיה הנפשית שלה לא? לא חושבת שיש מה להסביר בזה יותר מזה.   הפרק עם התרנגול גם לי היה קצת קשה אבל אהבתי מה שניק אמר על זה. חוצמזה שממש אהבתי שבסוף כולם שרו סאמוון לייק יו לפני האוכל.   אוח כן הפרק של חג המולד היה כזה קרינג'י. וכן מסכימה גם לגבי קלייר כי אני ממש אוהבת אותה היא צריכה להיות יותר! וכן מה שאמרת לגבי זה שהם גם בחג המולד איתו כאילו אין להם משפחה - גם אותי זה תמיד מצחיק דברים כאלה בסדרות. (נראה לי לגבי אלה אמרו שהיא יהודיה אז המשפחה שלה לא חוגגת כריסמס).   ואכן בעיה לחשוב על דברים במקלחת כי אז שוכחים אותם
  ג'ונזילה לשלטון!
 
את העונה הראשונה לא אהבתי בכלל. האמת שאת הפרק הראשון ראיתי כשניק התלהב, שנאתי, נטשתי, אחרי כשנה עוד כמה פה התלהבו מעונה 3 אז ניסיתי שוב, צלחתי את עונה 1 בקושי ומעונה 2 התאהבתי.   הטיול של ג'וש ואמא שלו אכן נהדר
השורה הראשונה שלך זה הכי חשוב
את צריכה לזכור שכשאני ממליץ על משהו צריך להקשיב לי כי אני יודע על מה אני מדבר.   חוץ מזה שכחתי להעלות את הגיף האהוב עלי של ארנולד עם התרנגולת.   ושכחתי גם להתייחס לעניין ארוחת חג המולד. באמת מסכן ארנולד
  אוי שכחתי בכלל ששרו לפני שאכלו את העוף. ואם אני לא טועה שיר של אדל כי הם אכלו את אדל.   ועכשיו אני נזכר שהיה פרק ששרו את שאנדליר. נכון? ארנולד שר את זה?
את צריכה לזכור שכשאני ממליץ על משהו צריך להקשיב לי כי אני יודע על מה אני מדבר.   חוץ מזה שכחתי להעלות את הגיף האהוב עלי של ארנולד עם התרנגולת.   ושכחתי גם להתייחס לעניין ארוחת חג המולד. באמת מסכן ארנולד
didalf
Well-known member
נהה לא תמיד
רק בגלל שבעונה 3 שמתם לי גיפים חמודים של ג'וש וארנולד חזרתי לראות. איך אתה אובססיבי לגיף הזה
ארנולד באמת מאד חמוד פה אבל יש קטעים יותר יפים בפרק
וכן כמובן שהם שרו שיר של אדל כי הם אכלו את אדל. וכן ארנולד שר שנדליר בפרק 2 נראה לי כשג'וש ניסה לאמן אותו לצאת מהארון. זה כזה קטע חמוד זה גרם לי לחבב את השיר הזה שלא סבלתי. (את סאמוון לייק יו אני עדיין לא סובלת מלבד הגרסה שלהם)
רק בגלל שבעונה 3 שמתם לי גיפים חמודים של ג'וש וארנולד חזרתי לראות. איך אתה אובססיבי לגיף הזה
כן תמיד
אני לא אומר שכל דבר שאני אוהב גם את תאהבי אני אומר שאם אני חושב שאת תאהבי משהו אז את באמת תאהבי את זה. אולי אחרי שתראי באפי ותאהבי אותה אז סוף סוף תדעי להאמין לי תמיד.   ואם אני זוכר נכון, ארנולד שר את השיר אחרי שהוא יצא מהארון בפני הוריו ונאלץ לעבור לגור עם ג'וש.     אני יודע שאני אובססיבי עם הג'יף הזה. וקשה להסביר את זה. אולי זה קשור לעובדה שסבתה שלי הייתה לולנית, אבא שלי עשה מחקרים בתרנגולות ואמא שלי אספה פסלונים, בובות, תמונות, מגנטים וכל דבר אחר עם תרנגולות. ואולי יותר קשור לזה שהיה לי לול עם תרנגולת כשהייתי ילד ואני יודע שאני אישית הייתי מת אם היו שמים לי תרנגולת על הראש (טוב, לא מת, אבל אין סיכוי בעולם שהייתי מצליח לעמוד במקום ולא להעיף אותה ממני) ואולי התרנגולת ככה על הראש שלו עושה לי אסוסיאציה למשהו שמאוד אהבתי כילד, איך שתרנגולת מסוגלת לשבת ככה כשמתחתיה נמצאים אפרוחים, אז זה גורם לי לחשוב על ארנולד כאפרוח. ואפרוחים הם חמודים.   ואולי זה איזה עירוב של כל זה, החמידות של ארנולד, העובדה שאני ממש אוהב את השיער שלו למרות שלרוב אני לא אוהב שיער מתולתל ואיך שהשיער שלו באותו צבע של הנוצות של התרנגולת.
אני לא אומר שכל דבר שאני אוהב גם את תאהבי אני אומר שאם אני חושב שאת תאהבי משהו אז את באמת תאהבי את זה. אולי אחרי שתראי באפי ותאהבי אותה אז סוף סוף תדעי להאמין לי תמיד.   ואם אני זוכר נכון, ארנולד שר את השיר אחרי שהוא יצא מהארון בפני הוריו ונאלץ לעבור לגור עם ג'וש.     אני יודע שאני אובססיבי עם הג'יף הזה. וקשה להסביר את זה. אולי זה קשור לעובדה שסבתה שלי הייתה לולנית, אבא שלי עשה מחקרים בתרנגולות ואמא שלי אספה פסלונים, בובות, תמונות, מגנטים וכל דבר אחר עם תרנגולות. ואולי יותר קשור לזה שהיה לי לול עם תרנגולת כשהייתי ילד ואני יודע שאני אישית הייתי מת אם היו שמים לי תרנגולת על הראש (טוב, לא מת, אבל אין סיכוי בעולם שהייתי מצליח לעמוד במקום ולא להעיף אותה ממני) ואולי התרנגולת ככה על הראש שלו עושה לי אסוסיאציה למשהו שמאוד אהבתי כילד, איך שתרנגולת מסוגלת לשבת ככה כשמתחתיה נמצאים אפרוחים, אז זה גורם לי לחשוב על ארנולד כאפרוח. ואפרוחים הם חמודים.   ואולי זה איזה עירוב של כל זה, החמידות של ארנולד, העובדה שאני ממש אוהב את השיער שלו למרות שלרוב אני לא אוהב שיער מתולתל ואיך שהשיער שלו באותו צבע של הנוצות של התרנגולת.
didalf
Well-known member
אולי
אבל כשהתלהבת בהתחלה זה היה על סמך העונה הראשונה בלבד ואותה לא אהבתי. אבל הרבה פעמים גם כשאנחנו אוהבים אותה סדרה זה מסיבות שונות לחלוטין אז לא תמיד אפשר לסמוך עליך.   לא, ארנולד שר את זה בפרק 2, הוא סתם היה אצל ג'וש והיה לחוץ מלצאת מהארון. ואז הם תרגלו את זה כשאבא של ג'וש מגלם את אבא של ארנולד.   אני גם לרוב פחות אוהבת מתולתל אבל לארנולד זה יפה.
אבל כשהתלהבת בהתחלה זה היה על סמך העונה הראשונה בלבד ואותה לא אהבתי. אבל הרבה פעמים גם כשאנחנו אוהבים אותה סדרה זה מסיבות שונות לחלוטין אז לא תמיד אפשר לסמוך עליך.   לא, ארנולד שר את זה בפרק 2, הוא סתם היה אצל ג'וש והיה לחוץ מלצאת מהארון. ואז הם תרגלו את זה כשאבא של ג'וש מגלם את אבא של ארנולד.   אני גם לרוב פחות אוהבת מתולתל אבל לארנולד זה יפה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.