העדויות/מרגרט אטווד
וגם ספוילרים קלים לספר ושלושת העונות של סיפורה של שפחה.
(למען האמת קניתי אותו כבר ביום שני שעבר וסיימתי אותו בשלישי אחה"צ, אבל חיכיתי שמישהו יפתח שרשור OFF).
אז למי שלא יודע מדובר בספר ההמשך לסיפורה של שפחה שמתרחש משהו כמו 16 שנה אחרי סוף הספר(ככה שלמרבה הצער זה אומר שהיוצרים של הסדרה יכולים להמשיך לטעון שהם יכולים למרוח את הסדרה ל-10 עונות כמו שהם אמרו פעם) ועוקב אחרי שלוש נקודות מבט מישהי שמתיימרת להיות דודה לידיה, אגנס(למעשה מדובר בהאנה, הבת הגדולה של ג'ון/שלפרד) ודייזי(שדיי מהר מגלים לנו שמדובר בניקול, הבת השנייה של ג'ון). הספר למעשה עוסק בנפילה של גלעד או בדברים שהובילו לזה.
מצד אחד הספר מעניין, כתוב כולו בצורה מאוד קולחת ומאוד קריא ובניגוד לספר (הספר האבא?) והסדרה הוא מכיל מעט תיאורי זוועה (לא היה אפילו אונס אחד לאורך כול הספר!) אבל יש בו גם חורי עלילה בגודל של פיל. אני יכולה לגמרי לקבל דברים שלא מסתדרים עם הסדרה, אחרי הכול זה היה קודם של מרגרט אטווד וזכותה להתעלם מהשינויים שעשו בסדרה אבל יש דברים שלא מסתדרים הגיונית נקודה.
הבעיה הכי גדולה של הספר היא נקודת המבט של דודה לידיה, היא מתוארת כשופטת (ז"א לפני גלעד) בבית משפט לענייני משפחה (אבל מוזכר שהיא לימדה תקופה בבית ספר, אז זה דווקא כן מסתדר למשל עם הסדרה) שהפכה להיות אחת מהדודות מייסדות מתוך מטרה להציל את עצמה ממוות. והיא מתוארת שמישהי שלקרת הסוף עבדה עם MAYDAY כדי להפיל את גלעד מבפנים וזה לא מסתדר עם איך שהדמות תוארה לא בספר הקודם ובטח שלא בסדרה ואחרי שלוש עונות של הסדרה גם אם אני מנסה לשמור על אובייקטיביות מסוימת ולנתק את עצמי ממנה, הגועל מדודה לידיה טבוע בי כ"כ עמוק שאני לא רוצה להרגיש שום סימפתיה כלפיה ואני בטח שלא רוצה שהיא תגאל את עצמה. אני רוצה שהיא תגיע לחומה יחד עם שאר המפקדים הבכירים! אחרי שהיא תככב בגרסה של פוסט גלעד למשפטי נירנברג. האישה הזאת לא משנה איך היא תצדיק את עצמה, היא מפלצת וזהו!
דבר שני, אנחנו מגלים איך הופכים להיות דודות ומסתבר שבעולם שבו כול רחם חשוב אם את צעירה שלא בא לה להתחתן את יכולה לבקש להפוך להיות דודה ואחרי שאת מקבלת אישור מהגבר שאחראי עלייך את הולכת לבית ספר של דודות וזהו. אין פה שום היגיון.
עוד דבר שעצבן אותי, זה ההתעסקות בבגדים, כן הבנו בגלעד לכול מעמד נשי יש צבע משלו, לא צריך לחפור ולהתמקד בזה (וזה לא באמת משנה שילדות אחרי שהן מתארסות לובשות ירוק ודודות שיוצאות לשליחות מיסיונרית לובשות לבן).
שתי נקודות המבט של אגנס/האנה ודייזי/ניקול הרבה יותר מעניינות. בעיקר זו של האנה כי היא מספרת לנו על נקודות בגלעד שבתור מי שעוקב אחרי ג'ון לא זכינו לראות עד עכשיו ואלו חיי המשפחה בגלעד ואיך זה להיות ילדה שם כולל ירידה לפרטים(ואין לכם מושג כמה זמן היא מקדישה כדי לתאר את בית הבובות הגלעדי שלה
) בזמן שהסיפור של דייזי/ניקול הוא יותר ספר מתח לכול דבר שהרבה פעמים מרגיש טיפה חפוז ומהיר מידי, עם שוב לפעמים ירידה מתישה לפרטים ולעתים גם חזרה על עצמה.
אז בגדול, הספר מומלץ לכול מי שקרא את ספר הקודם ולדעתי אפשר גם לקרוא את הספר הזה גם אם רק ראיתם את הסדרה אם כי הוא פחות טוב מהספר הראשון.