טוב, בנתיים עד פרק 3 (כולל)
איזו התחלה מדכאת
כבר האפילוג מדכא כי הוא גורם לחשוב שכל שארית החיים של סיימון הולכים להיות חרא.
לפחות עצם זה שהמצב נוראי כבר בפרק הראשון נותן תקווה במובן מסויים כי אז ברור שהאפילוג התכוון לשלב הזה (ואני מקווה שלא להמשך). חוץ מזה שממקום כל כך נמוך אין הרבה יותר נמוך ללכת אליו.
 
סיימון בדיכאון נוראי. והסיבות לזה ברורות, אבל ליתר ביטחון הם כולם מבהירים אותן.
מה שכמובן עצוב זה שבאז בטוח שסיימון לא יכול לסבול להתסכל עליו וסיימון בטוח בההפך.
ולכן במידה רבה שמחתי כשסיימון התחיל את שיחת הפרידה. כי אז לפחות באז היה מתנגד ואולי מבהיר לסיימון שהוא עדיין מאוהב בו. והם אולי היו מתחילים לדבר על הסיבות שסיימון מרגיש כלא ראוי.
אבל אז פני בעצם הרסה את זה.
כן אולי החופשה לאמריקה יכולה לעזור במשהו. אבל במידה רבה היא פשוט נותנת גם לסיימון וגם לבאז אפשרות לדחות את השיחה האמיתית בינהם.
אני מקווה שלא ליותר מידי זמן.
כמובן שיש הרבה יותר מכך שסיימון ובאז חושבים כל אחד שהאחר לא אוהב את האחר. סיימון איבד את כל הקסם שלו, הוא איבד אנשים חשובים בחייו.
מאוד מעניין אותי מה שהוא חשב על כך שהוא רוצה להפטר מהכנפיים שלו, אבל עדיין לא.
*אגב, בכל שיחת ההתלהבות של פנלופה על אמריקה היא בכלל לא ציינה את זה שחבר שלה גר באמריקה. האם הם נפרדו?
 
אני מאוד תוהה לגבי ההמשך. יש עלילה פסיכולוגית וחברתית שלמה שיכולה להיות לגבי מה שקורה עם סיימון ובהקשר אליו לאחרים.
אבל אני מניח שגם תהיה עלילה על טבעית כלשהי. אבל באיזו מידה?
והאם משהו יקרה שבו סיימון יקבל את יכולת הקסם שלו חזרה?
בכל סיפור פנטזיה אחר הייתי בטוח שזה מה שיקרה. אבל כאן אני תוהה אם זה לא יהיה סוג של cop out מהמצב המורכב הזה שאיתו סיימון צריך להתמודד.