בינתיים אני בפרק 3 של הצארים
ממש נהנית!
 
המבנה הנרטיבי הוא כזה שעוקב אחרי התנהלות משפחת רומנוב החל מעלייתו של ניקולאי (הצאר האחרון) לשלטון בתחילת המאה ה-20 על רקע מה שקורה ברוסיה ובעולם - תוך התייחסות להיבטים אישיים במשפחתו, תהליכי קבלת ההחלטות שלו והפוליטיקה שמסביבו - ובמקביל קופצת כל כמה זמן קדימה - לתקופה הבולשביקית שבה נמצאה שרידה של המשפחה - מישהי שטוענת שהיא שרדה את התנפלות ההמון על הארמון, אחת הבנות של הצאר - כשלא ידוע אם זו באמת היא או לא.
 
זה ממש טוב - בדומה לאימפריה הרומית, הפורמט משולב בין קטעי אילוסטרציה של שחקנים שמשחקים את הדמויות לפרשנים (היסטוריונים, סוציולוגים וכו') שמסבירים לעומק כל מיני מהלכים והשלכות של סצנות שראינו.
אני מחבבת את המבנה הזה מאוד - כי בניגוד ל1994 שהכל זה תוכן תיעודי וראיונות - ככה אנחנו מרוויחים גם את הדרמה וההיקשרות הרגשית לדמויות וגם את החלק הדוקומנטרי המורחב (גורמים, נסיבות, השלכות וכיו"ב).