המעניש - כל העונה
טוב, זה תמיד קשה ככה לסכם עונה שלמה של 13 פרקים. יש כ"כ הרבה דברים להגיד. רק אגיד בהתחלה שמאוד מאוד אהבתי את העונה הזאת. יש מצב שזו העונה המארבל-נטפליקס האהובה עלי ממה שראיתי עד כה (כן אפילו יותר מג'סיקה ג'ונס).
אחד הדברים שאהבתי זה שהיא ממש לא הרגישה כמו סדרת קומיקס. אם הדמות של המעניש לא הייתה מתחילה בדרדוויל היה אפשר לחשוב שזו סדרת אקשן/מתח סטייל הומלנד, הרבה יותר מסדרת קומיקס.
אני מאוד אוהבת את הדמות של פרנק. אם יש דבר אחד שאפשר להגיד שמעצבן בו זה הקטע שהוא מרגיש כאילו הוא חסין להכל. אבל זה לא חדש, זה קורה תמיד בסרטי פעולה (מת לחיות זו דומגא מאוד טובה). אבל פה בניגוד לרוב סרטי האקשן יש 2 דברים:
1. דמות מאוד פגומה ושבורה- כמובן שאני מתה על כאלה- וזה הכי מעניין לצלול לתוך הדמות שלו
2. בעוד בד"כ בסרטי פעולה כמו ג'ימס בונד, אמנם גם שם הגיבור לרוב הורג רק את הרעים והכל בסדר, אבל בגלל שהמעניש נמצא בתוך יקום של קומיקס יש כל הזמן ברקע את הדיון האם מה שהוא עושה זה לגיטימי או לא. כי אין לו באמת זכות להחליט מי ימות ומי יחיה. אבל מה שאני אוהבת אצל פרנק, בניגוד להרבה גיבורים, זה שהוא לא ממש מנסה להצדיק את המעשים שלו בכך שהוא "גיבור" ו"מציל". הוא פשוט בקטע של "קרה לי הדבר הדפוק הזה, זה גרם לי להיות שבור מבפנים, אני חייב להרוג אנשים שקשורים לזה, זה לא יתקן אותי, אבל זה מה יש". וזו כנות מרעננת מאוד שגרמה לי מאוד מאוד להתחבר לדמות שלו.
יש ביקורות על הסדרות של מארבל שהעובדה שהם תמיד נצמדים ל-13 פרקים זה קצת בעייתי כי לפעמים מרגישים מריחה של הסיפור, ואת רוב העונות היה אפשר לספר בכ-10 פרקים. זה אולי קצת נכון לגבי המעניש, אבל איתה הכי פחות הרגשתי את זה. נכון הבנייה של ההתחלה יחסית איטית, אבל זה לא הפריע לי ולא ממש הרגשתי את זה חוץ מהפרק האחרון שרק אותו הרגשתי שהוא נמרח קצת (הפרק בו הוא נוקם ברוסו) והיה אפשר לדחוס את זה בפרק 12, אבל זה באמת זוטות.
אחד הדברים החזקים והמעולים בעונה היה הברומאנס בין פרנק לדייויד. אהבתי מאוד את הדמות של דייוויד. אהבתי שלקח להם זמן לבנות את הק בכלל הדמות של דייוויד הייתה מצויינת. אני לא יודעת כמה צופים משותפים יש לסדרה הזאת ול-girls, אבל השחקן של דווייד משחק ב-girls את אחת הדמויות הכי מעצבנות שראיתי על המסך (והאמת שכל הדמויות ב-girls מעצבנות, אבל הוא זה כבר ליגה אחרת). היה ממש מעניין לי בהתחלה לראות אותו כדמות כה מעוררת הזדהות אבל אחרי 2-3 פרקים כבר לגמרי הוצאתי את הדמות שהוא שיחק ב-girls מהראש והתחברתי לגמרי. גם אהבתי שהייתה דמות גברית שהייתה פחות מצ'ואיסטית והיה לזה התייחסות שהוא יותר נרתע מדם ודברים כאלה. אהבתי גם מאוד את הרגעים שהם התחברו ודיברו על הנשים שלהם ועל החיים שלהם, ובכלל את הרגעים הקטנים שפתאום ראו את החיבור בניהם. זה היה נחמד כ"כ לראות את פרנק מתקשר כמו בן אדם נורמאלי (בהתחשב בזה שהקשר שלהם התחיל כשהוא קשר את דייוויד ערום לכסא במשך איזה פרק שלם).
אהבתי גם את הקטע שהם משתכרים והוא מקנא בפרנק כי אישתו נשקה אותו והוא כזה אומר לו שיש לו יותר גדול משלו וכל זה. בכלל החיבור בניהם העלה את העונה בכמה רמות מבחינתי. סביר שהייתי מאוד אוהבת את העונה גם ככה כי הדמות של פרנק מעולה, אבל החברומאנס והחיבור בניהם פשוט שידרג את זה למשהו כ"כ טוב שנהניתי מאוד גם מהחלקים האיטיים שהוקדשו יותר לבניית הקשר בניהם.
הסיפור עם הדמות של דניאל היה ממש מעניין (החייל שהשתגע והפך לטרוריסט בסוף). גם כי ממש לא הייתי מנחשת שלשם זה הולך. בחצי הראשון של העונה יש המון סימפטיה לדמות שלו, הוא סובל באופן ברור מ-ptsd, כל הקטע שהוא עושה את הבור בחצר שלו, וניסה להתקבל לעבודה הזאת של רוסו. אני תוהה אם קרטיס עשה את הדבר הנכון שהוא טרפד לו את זה. זה נראה בדיעבד שהוא זיהה שעובר עליו משהו נורא, אבל אולי דווקא כי לא הייתה לו מסגרת חזקה וטובה הוא איבד את השפיות ואולי דווקא אם הייתה לו את העבודה הזאת הוא לא היה הופך למה שהוא הפך. הוא גם מעניין בהקשר של פרנק קאסל והמעשים שלו ועניין שהוא רואה את עצמו ככמוהו, זה עוד דבר שבעצם יכול להעביר ביקורת על המעשים של פרנק. גם אם אני דיי סבבה עם כל מי שהוא הורג, עצם זה שהוא מקבל לגיטימציה יכול לתת השראה למקרים כמו של דייויד שהם ממש לא סבבה.
היה גם עוד קטע בקשר אליו, שפרנק שמע שהוא מאיים על קארן ואמר שהוא הולך להרוג אותו, דווקא במקרה הזה לא חשבתי שהוא צריך למות. הוא בבירור היה במצב של אי שפיות מסויים, והוא לא בהכרח היה רשע בעיני. אני הסכמתי עם כל שאר האנשים האחרים שפרנק רצה להרוג, אבל דווקא במקרה הזה הוא עצבן אותי שהוא אמר שהוא הולך להרוג אותו, והסכמתי עם הכעס של קארן שאומר שלא יעשה את זה ויצדיק שהוא עושה את זה בשבילה. מה גם שזה מקרה שבו דיי ברור שאפשר להשיג הרשעה דיי בקלות אם יתפסו אותו. בניגוד לרעים האחרים בסדרה שנמצאים בכל מיני דרגים גבוהים וקשה לתפוס אותם, פה מדובר על אזרח פשוט, בחור צעיר, שמדבר בעצמו על הפצצות שהוא שם. אם ה-FBI היה תופס אותו לא הייתה שום בעיה להרששיע אותו. וכמו שאמרתי, אני לא חושבת שהגיע לו למות, אני חושבת שהוא באמת היה במצב של אי שפיות והוא כן היה צריך לעמוד למשפט וכנראה להיכנס לבית משוגעים או משהו כזה.
הפרק שבו הוא מאיים על קארן היה בדיעבד קצת מפוספס בעיני. גם כי חשבתי שאולי הוא לא ימות ויכול להיות נבל טוב לעונה הבאה, וגם כי בעצם מבחינת עלילה, מה שהפרק הזה עשה זה שבפרק הזה גם מדאני וגם פרנק גילו שרוסו הוא רע. אבל רגע הגילוי היה צריך להיות הרבה יותר אפי בעיני, ולא כ"כ אהבתי איך שעשו את זה. יכלו לעשות את זה יותר טוב. הרי בשבילם שניהם זאת בגידה רצינית (בשביל מדאני כי זה הוא שהרג את השותף שלה). וכל המתח של "אם קארן תמות" היה לא רציני כי ברור שהיא לא תמות.
אבל דווקא אחד הדברים המעולים היה רגע המוות של השותף שלה. אם יש איזה קלישאה שלרוב תמיד מעצבנת אותי בסרטים וסדרות ומוציאה אותי ממש מהרגע, זה הקטע הזה שדמות מתה, ודמות אחרת רצה אליה, והדמות שגוססת כולה כזה יכולה לדבר ולהגיד מילים אחרונות ואז למות באופן פואטי בידיים של הדמות האחרת (אהם... דרדוויל 2
). פה סצנת המוות הייתה כ"כ טובה כי היא רצה אליו והוא לא הצליח לדבר וזה הרגיש כ"כ ריאליסטי. וזה היה ברור שהוא מנסה לספר לה על רוסו- והייתי כזה- תספר פלייזזזז.. אבל אז הוא מת בלי להצליח שזה היה הרבה יותר טוב מבחינה סיפורית בעיני.
הקטע שעשו כאילו הרגו את דייוויד- הייתה כנראה צריכה לחשוד שזה לא אמיתי, אבל הם לגמרי הצליחו לעבוד עלי. הייתי לגמרי כזה - לאאאאעעעעעעעע כשהוא "מת" ובאמת חשבתי שהרגו אותו- לכן לא הפריע לי שראו שהוא חי. נשמתי לרווחה. לא יכול להיות שאנחנו איתו כל העונה והוא ימות לפני שהוא יתאחד עם המשפחה שלו!
טוב, כתבתי ממש הרבה ואני לא יודעת אם עברתי על כל מה שאני רוצה.
מה שבמיוחד אהבתי בסדרה זה העובדה שהדמות שלפרנק מורכבת כ"כ ומעניינת. אני אוהבת שהסדרה מעלה שאלות לגבי מוסר ולגבי העניין שפרנק הורג ולא ממש נותנת תשובות. יש כל מיני דמויות שאומרות כל מיני דברים שונים על זה, ואני סוג של יכולה להסכים באיזה רמה גם אם אלו שמצדיקים אותו וגם עם אלו שלא. אני אוהבת את זה שבעצם הסדרה לא נותנת מסר חד משמעי. ומאוד אהבתי גם הסצנת סיום שבה הוא מגיע לקבוצה של קרטיס ואומר שעכשיו כל המלחמות שלו נגמרו ולכן הוא מפחד כי הוא לא יודע מה הוא ומה הוא יעשה עכשיו שהנקמה נגמרה.
כל מיני הערות:
חלק דברים שאני שמתי לב חלק ראיתי בסרטונים שחיפשתי אחר כך- סוג של איסטר אגס לעולם של ה-mcu- היו הרבה רפרנסים גם לסדרות אחרות וגם לקומיקס וכל מיני הסברים, לא הכל כזה חשוב לי אבל כמה דברים נחמדים בעיני:
- פעמיים בסדרה לפני שפרנק מנסה להרוג אנשים הוא אומר את המשפט: "One Batch, Two Batch, Penny and Dime" - הוא מסביר בדרדוויל למה הוא אומר את זה- זה שם של ספר שהוא היה קורא לבת שלו
- יש כמה דמויות שלפי סרטון שראיתי מופיעים בעוד כמה סדרות של מארבל בתפקידים קטנים, אבל הכי היה נחמד זה שראיתי שהיה איזכור למיקרו בעונה 1 של סוכני שילד (סקיי מציינת את מיקרו כאחד ההאקרים שהיא מכירה, בימים שהיא בעיקר הייתה האקרית).
- הראו את הפלשבק של סצנת הקרב שהמפקד של פרנק סיפר עליה במשפט שלו בדרדוויל 2.
- פרנק קורא בתחילת העונה את מובי דיק- אדם שהחליט להתנקם באויב שלו וזה הייתה מטרת כל חייו (כמובן שהסימבוליות לפרנק ברורה).
- רוסו קורא את תמונתו של דוריאן גריי שזה גם סימבולי כי זה מדבר על אדם שמכר את הנשמה שלו עבור להיאשר יפה שזה דבר שאפשר לתאר את רוסו בזה (אמנם הוא סתם יפה בלי קשר לזה שהוא רע, אבל הסימבוליות ברורה).
- באחת הסצנות בין רוסו למדאני בתחילת העונה, כשהם שוכבים (לפני שהיא יודעת שהוא רע) הוא מספר לה על הצלקות שלה, והיא אומרת משהו כמו: