סוף סוף ראיתי!
כאילו טוב, ראיתי מזמן, אבל את הפרק הזה ספציפית שעדי כבר כתבה שהוא עם הסצנה האהובה עלי בכל העונה
אין לי מילים לתאר כמה הסצנה הזאת מרגשת אותי.
וגם כשקלר רץ למצוא את ביצ'ר כשהוא עם הבת שלו (רק מה שהרס לי זה שנראה לי שקל מדי פשוט לדקור מבקרים. זה נראה לי לא מציאותי שיש גישה כ"כ קלה בין כל האסירים למבקרים). אבל זה לא משנה... בכל מקרה, זאת גם הסצנה שראיתי הכי הרבה (או הסצנות שלהם בפרק הזה ראיתי המון פעמים כך שידעתי כבר בע"פ). אני גם כ"כ אוהבת את הקטע שהם מדברים בתא על מה לעשות כאילו הם שוב ביחד וחזרו והם שוב צוות
). אוח אני חולה על זה.
וגם את הקטע שסיסטר פיט אומרת לו שאלוהים בחר בו. אז הייתי רואה א הסצנה הזאת לפעמים עם זה ולפעמים בלי זה, אבל הרבה פעמים עם זה, וזכרתי שהיא אמרה לו (וזה גם מרמז שהיא כנראה צדקה לגבי ריאן שלא אחראי לאונס של גלוריה- היא חכמה והיא תמיד צודקת). והקטע שפשוט זכרתי הפוך את כל הקטע של "אלוהים בחר בך". כי זכרתי אותה אומרת את זה לכריס פה. אבל עד שלא עשיתי סבב שוב על הקטעים של ביצ'ר וקלר ראיתי מתי היא אומרת את זה לקלר. אבל רק עכשיו כשאני רואה פרקים מלאים ראיתי שסיריל אמר לה את זה קודם לפני כמה פרקים וזה נתן לה את המוטיבציה להגיד לקלר- וישר קפצתי ששמעתי את סיריל אומר לה- כי זה כייף קצת לדעת כאילו "מה יצא מזה". אני אוהבת את כל ההשתלשלות הזאת (למרות שאני לא מאמינה באלוהים).
ואני גם ממש אוהבת את המונולוג של אוגוסטוס בסוףגם זה קטע שלפעמים היו משאירים יחד עם הסצנה ביוטיוב ולפעמים לא. "הדקירה הכי קשה זה הדקירה בלב, נכון אולי תשרוד את זה, אבל הלב לא ישאר אותו דבר, תשאר צלקת, שתזכיר לך שמישהו פעם גרם ללב שלך לדפוק יותר מהר, וזו צלקת שאתה יכול לענות בכבוד" (וואו, כנראה ראיתי את זה הרבה פעמיפ, ציטטתי עכשיו מהזכרון ונראה לי שאני דיי קרובה למקור) שרק אומר כמה פעמים ראיתי את הסצנה!
והשיחה שלהם בסוף! גאדדדדד.
בלונדי קראתי מה כתבת, ודווקא הציטוט האהובים עלי הוא זה עם גן עדן-
ביצ'ר: "אתה באמת חושב שנכנס לגן עדן"
קלר: או, אני ואתה יחד. לאלוהים אין את הביצים להשאיר אותנו בחוץ".
 
הופתעתי שמצאת את זה מצחיק, כאילו כמובן יש שם את הציניות הקלרית הכ"כ מדהימה, אבל אותי המשפט הזה בעיקר מרגש פשוט וגורם לי לרצות לבכות
.
 
 
וגם אני חולה על הקטע שביצ'ר שואל- למה הוא עושה את זה, וקלר אומר לו "הייתי בטוח שזה מובן מאליו"
אני כ"כ חולה על איך שהוא לוחש לו את זה. אוחחח
אוף. זה היה ברור שהם אוהבים אחד את השני כ"כ. למה הם כמעט כל העונה הזאת רבו למההה??? טוב באמת שאין לי עוד מילים להגיד על זה.
שיר- מה שכתבת, זה כזה מעבר שאני לא מסכימה איתך (על כל הניתוח של הביץ', והקישור של זה לעכשיו, ואם ביצ'ר בכלל היה חכם או קלר היה חכם). אני בכלל לא חושבת על המהלך הזה רציונלית אני חושבת שכולם שם לא ממש היו רציונלים אלא פעלו מרגש נטו. כולל ביצ'ר שרצה לתת לשילינג'ר להרוג אותו (ואני מבינה אותו, זאת המחשבה שהייתה עולה לי במקומו, עד כמה שזה לא מבטיח כלום זה נותן סיכוי). וקלר בטח בעיני לא פעל רציונלית, אלא פשוט ידע שהוא חייב לשמור את ביצ'ר בחיים גם אם זה אומר שהם לא יראו אחד את השני- הוא לא יכל לתת לו למות כי הוא לא יכול לחיות בלעדיו. אוחח
ואני חייבת לומר שאפילו טיפה ריגש אותי השיחה עם שילינגר שהוא אומר לביצ'ר שהוא רוצה להאמין שהוא לא הרג את הבן שלו כי הוא צריל להאמין במשהו חוץ משנאה. אני לא יודעת כמה סימפטיה אני באמת יכולה להרגיש לשיליג'ר מרוב שהוא מקריפ אותי, אבל זה הרגיש כנה ואמיתי, והפרצוף של ביצ'ר כשהוא לוחץ לו את היד הורג אותי!! אני כ"כ שמחה שהוא הבין שהוא לא צריך לפחד ממנו. ואני איכשהו גם קצת שמחה בשביל שילינג'ר שהוא מנסה משהו אחר חוץ מרוע, ושהוא אמר שהוא רוצה שהנכד שלו גם יחבק אותו ויגיד שהוא אוהב אותו.
זה קיצ'י בטירוף ויש לי אלרגיה קשה לקיץ'. אני באמת מתה על הסדרה הזאת כי היא כ"כ קשה, אבל דווקא בגלל זה כשמגיעים רגעים כאלה- פה, בסדרה הנוראית הזאת, זה עולם ומלואו. וכן זה מרגש
טוב. אני יכולה לחפור על הסצנה הזאת שעות, אבל בעצם אין לי ממש מה להגיד יותר.
באמת כשראיתי את הפרק המלא, אז כמובן שזאת עדיין הסצנה הכי מרגשת/נוגעת. אבל לא ידעתי שזה יהיה הפרק הזה וכבר לפני ממש התרגשתי מהחלק שריאן שר לסיריל. זה כזה עצוב.
גם החלק עם מיגל דווקא דפק אותי (אני לא חושבת שזה פוטניאל מבוזבז, להיפך). זה הזכיר לי למה אהבתי את מיגל. כל הקטע שהוא מתחרפן ומורח את הקקי על כל מקום היה מחריד ומזעזע, אבל סיקרן אותי מאוד וגרם לי לרצות לראות מה יקרה.
טוב בלונדי, הגעת לשיא של הסדרה. אין לך יותר מה לראות מפה
. סתם...