רכבים
הבטחתי למסור לכם את מה שכתב חיים כהן ב"אקדם" על רכבים, והנה המובטח. אני מתנצל על העיכוב. לא אשמתי המוחלטת הוא. ברשימה, המכונה "רְכָבִים ונְשָׁקִים וכיוצא בהם", נמנים כמה שמות קיבוציים שיש להם עדויות בעברית הקדומה לשימוש כשמות ספירים ולהצמחת שם עצם רבים: 1. לחם–לחמים – בתלמוד הירושלמי, וכבר במקרא בא "לחם" כשם עצם ספיר: "שתי לחם" (שמ"א י, ד); "מאתים לחם" (שם כה, יח). 2. רכב–רכבים – "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" (שיר השירים א, ט). וכבר "שני רכב סוסים" (מל"ב ז, יד) מעיד על שימוש המילה הזו כשם ספיר, וכמוהו "איש בְּרִכְבּוֹ" (מל"ב ט, כא; ורד"ק על פסוק כה שם: "שהיו רוכבים שניהם ברכב אחד"). עוד נאמר שם שהאקדמיה, היא ולא אחרת, הכשירה את צורת הריבוי "רכבים", למשל במילון למונחי הנדסת דרכים (תש"ן). 3. בקר–בקרים – "בַּבְּקָרִים" (עמוס ו, יב); "ודמות בְּקָרִים" (דהי"ב ד, ג); "בָּקָר שְׁנַיִם" (במדבר ז, יז); "בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל" (תוספתא תרומות י, ט). ובדומה "צאן", לצד "בקר": "חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" (שמות כא, לז). 4. דם–דמים – בעברית המקרא אין הבדל, וכך בעיקרון גם בלשון חכמים, אבל במדרש הבא בסנהדרין ד, ה נדרשה "דמים" שבמקרא (בראשית ד, י) צורת ריבוי, וכך גם בפירושו של אבן עזרא לכתוב ובפירוש רש"י לדיון התלמודי במדרש התנאי (סנהדרין לז ע"ב). כולם שמות קיבוציים במקורם. בחתימת הדברים נאמר: בחינת תופעה זו בתולדותיה של העברית מאירה באור אחר את עובדת התפשטותה בעברית בת ימינו ואת היאחזותה במילים נוספות. אם נשקו של החייל הוא הרובה האחד שבידו, ואם מצוּוה הוא לשמור על הנשק ולהקפיד על ניקיונו, אין תמה שנשק זה יוצר צורת ריבוי נְשָׁקִים השגורה כה בצבא, ואם הציוד אינו אך שם קיבוצי כי אם גם שק החפצים (הקיטבג) האחד של החייל, כי אז ממילא מובן שריבוים של שקי חפצים אלו הוא ציודים. כך אף המידע, שבלשון המשטרה, למשל, מציין גם כל ידיעה וידיעה לעצמה המצטרפת לכלל גדול, מייצר באופן טבעי את הריבוי מֵידָעִים, וכן הוא באשר לקהל וקהלים ועוד כיוצא בזה (ויצוין שצורת הריבוי קהלים נמצאת כבר בפיוט, ואולם ניכר שיצירתה בזמננו אינה שואבת משם כי אם מן ההתפתחות בדיבור החי). כל אלו אותות של לשון חיה הם; דרכם ומקומם בלשון אינה אחידה והם מתפרשׂים על פניה לסגנונותיה, לתחומיה ולמשלביה. הצד השווה שבהם שהם מצטרפים לשאר תופעות לשון מסוגים שונים המקיימים כולם כלל גדול שניסחו הרמב"ם בפירושו למשנה בתחילת מסכת תרומות: "...שעיקר כל לשון הוא מה שמדברים בו בעלי אותו לשון ומה שנשמע מהם".
הבטחתי למסור לכם את מה שכתב חיים כהן ב"אקדם" על רכבים, והנה המובטח. אני מתנצל על העיכוב. לא אשמתי המוחלטת הוא. ברשימה, המכונה "רְכָבִים ונְשָׁקִים וכיוצא בהם", נמנים כמה שמות קיבוציים שיש להם עדויות בעברית הקדומה לשימוש כשמות ספירים ולהצמחת שם עצם רבים: 1. לחם–לחמים – בתלמוד הירושלמי, וכבר במקרא בא "לחם" כשם עצם ספיר: "שתי לחם" (שמ"א י, ד); "מאתים לחם" (שם כה, יח). 2. רכב–רכבים – "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" (שיר השירים א, ט). וכבר "שני רכב סוסים" (מל"ב ז, יד) מעיד על שימוש המילה הזו כשם ספיר, וכמוהו "איש בְּרִכְבּוֹ" (מל"ב ט, כא; ורד"ק על פסוק כה שם: "שהיו רוכבים שניהם ברכב אחד"). עוד נאמר שם שהאקדמיה, היא ולא אחרת, הכשירה את צורת הריבוי "רכבים", למשל במילון למונחי הנדסת דרכים (תש"ן). 3. בקר–בקרים – "בַּבְּקָרִים" (עמוס ו, יב); "ודמות בְּקָרִים" (דהי"ב ד, ג); "בָּקָר שְׁנַיִם" (במדבר ז, יז); "בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל" (תוספתא תרומות י, ט). ובדומה "צאן", לצד "בקר": "חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" (שמות כא, לז). 4. דם–דמים – בעברית המקרא אין הבדל, וכך בעיקרון גם בלשון חכמים, אבל במדרש הבא בסנהדרין ד, ה נדרשה "דמים" שבמקרא (בראשית ד, י) צורת ריבוי, וכך גם בפירושו של אבן עזרא לכתוב ובפירוש רש"י לדיון התלמודי במדרש התנאי (סנהדרין לז ע"ב). כולם שמות קיבוציים במקורם. בחתימת הדברים נאמר: בחינת תופעה זו בתולדותיה של העברית מאירה באור אחר את עובדת התפשטותה בעברית בת ימינו ואת היאחזותה במילים נוספות. אם נשקו של החייל הוא הרובה האחד שבידו, ואם מצוּוה הוא לשמור על הנשק ולהקפיד על ניקיונו, אין תמה שנשק זה יוצר צורת ריבוי נְשָׁקִים השגורה כה בצבא, ואם הציוד אינו אך שם קיבוצי כי אם גם שק החפצים (הקיטבג) האחד של החייל, כי אז ממילא מובן שריבוים של שקי חפצים אלו הוא ציודים. כך אף המידע, שבלשון המשטרה, למשל, מציין גם כל ידיעה וידיעה לעצמה המצטרפת לכלל גדול, מייצר באופן טבעי את הריבוי מֵידָעִים, וכן הוא באשר לקהל וקהלים ועוד כיוצא בזה (ויצוין שצורת הריבוי קהלים נמצאת כבר בפיוט, ואולם ניכר שיצירתה בזמננו אינה שואבת משם כי אם מן ההתפתחות בדיבור החי). כל אלו אותות של לשון חיה הם; דרכם ומקומם בלשון אינה אחידה והם מתפרשׂים על פניה לסגנונותיה, לתחומיה ולמשלביה. הצד השווה שבהם שהם מצטרפים לשאר תופעות לשון מסוגים שונים המקיימים כולם כלל גדול שניסחו הרמב"ם בפירושו למשנה בתחילת מסכת תרומות: "...שעיקר כל לשון הוא מה שמדברים בו בעלי אותו לשון ומה שנשמע מהם".
אבל בפועל, כמו שכמה השיבו כאן, כל חייל טרי של השנים האחרונות יודע שמדובר ביצירה איומה של מ"כי ארצנו ומ"כיותיה. בשירותי הצבאי עסקתי בתרגום מערבית ונתקלתי לא פעם בצורות ריבוי של המילה "מידע", וראיתי שהרבה אנשים תרגמו זאת "מידעים". אני אישית בוחר במקרה כזה ב"פרטי מידע" או "נתונים" (אם כי המונח הזה קצת יותר קר) וגם אחרי קריאה ביקורתית ראיתי שהפתרונות האלה התאימו ב-100% של המקרים. וכתחליף ל"ציודים", אני לא מבין מדוע לא לומר פשוט: "העמיסו את כל החפצים שלכם" / "שכל אחד יעמיס את הציוד שלו". זה מקיף את הציוד כולו