אבות
הבטחתי שאבדוק את עניין "אבא" ו"אמא", ומצאתי את דבריו הטובים של יחזקאל קוטשר ב"מלים ותולדותיהן" (ירושלים תשכ"ה [תשכ"א], עמ' 2): כל הקרוב לבלשנות עברית וארמית אינו יכול שלא לתמוה על צורת אַבָּא. מניין הדגש החזק בבי"ת? הן בעברית ובערבית, דרך משל, אין רמז לדגש זה. ולא זו בלבד, אלא שאף בארמית המקראית ובסורית אין זכר לצורה דגושה. דומה, כי בא"י של סוף ימי הבית השני והתקופה שאחריו היו קיימות שתי הצורות כאחת [...] על הצורה חסרת הדגש מעיד, דרך משל, השם המצוי בתלמוד הירושלמי אחוה (=אחי אבא); הבי"ת הרפויה נהגה כמות הוי"ו, ומשום כך מופיעה כאן וי"ו. ואילו בתלמוד הבבלי נזכר אותו איש בשם אהבה (בבבל נהתה החי"ת כה"א). אך עדיין לא נתיישבה השאלה: דגש זה מניין הוא? נראה, כי קרובה ביותר הסברה, שתיבת אִמָּא היא שגרמה. תופעה ידועה היא בלשונות שונות, כי שתי מלים הבאות מזווגות לעתים מזומנות, עשויות להשפיע אהדדי מבחינת צורתן.
הבטחתי שאבדוק את עניין "אבא" ו"אמא", ומצאתי את דבריו הטובים של יחזקאל קוטשר ב"מלים ותולדותיהן" (ירושלים תשכ"ה [תשכ"א], עמ' 2): כל הקרוב לבלשנות עברית וארמית אינו יכול שלא לתמוה על צורת אַבָּא. מניין הדגש החזק בבי"ת? הן בעברית ובערבית, דרך משל, אין רמז לדגש זה. ולא זו בלבד, אלא שאף בארמית המקראית ובסורית אין זכר לצורה דגושה. דומה, כי בא"י של סוף ימי הבית השני והתקופה שאחריו היו קיימות שתי הצורות כאחת [...] על הצורה חסרת הדגש מעיד, דרך משל, השם המצוי בתלמוד הירושלמי אחוה (=אחי אבא); הבי"ת הרפויה נהגה כמות הוי"ו, ומשום כך מופיעה כאן וי"ו. ואילו בתלמוד הבבלי נזכר אותו איש בשם אהבה (בבבל נהתה החי"ת כה"א). אך עדיין לא נתיישבה השאלה: דגש זה מניין הוא? נראה, כי קרובה ביותר הסברה, שתיבת אִמָּא היא שגרמה. תופעה ידועה היא בלשונות שונות, כי שתי מלים הבאות מזווגות לעתים מזומנות, עשויות להשפיע אהדדי מבחינת צורתן.
