ראשי תיבות

[reedgreenwhait]

ראשי תיבות

1. אם אני רוצה להגיד "שאלות נפוצות" בראשי תיבות, זה יהיה ש"נ או ש"ן או משהו אחר? למה? 2. זה נכון לכתוב בעיה עם שני י': בעייה? תודה מראש.

 

[והילדים באים והילדים]

ובכן

1) ראשי תיבות: הכלל - אם הוגים את ראשי התיבות כמילה עצמאית (וראשי התיבות מסתיימים ב: פ, מ, נ, כ) אז יש לכתוב באות סופית, למשל: רס"ן (קרא: רסן, כמילה עצמאית), לעומת, סה"כ (קוראים: סך-הכול ולא *סָהָךּ). במקרה הזה, יש לכתוב ש"נ, כיוון שמפרקים את ראשי התבות ואומרים את מה שראשי התיבות מסמנים ולא את המילה ש"נ כמילה עצמאית: ש"נ = שאלות נפוצות (ולא: ש"ן כמילה עצמאית, בפני עצמה). בכל מקרה, איני חושב שאלו ראשי תבות שהאקדמיה אישרה. 2) יש לכתוב: בעיה ביו"ד אחת וזאת כיוון שיש בסביבה אות אהו"י כאם קריאה (ה"א). מקווה שהובנתי.

 

[babar1]

ואם מפרקים את ראשי התיבות לאותיות?

לדוג', מ"פ הוגים מֵ"ם-פֵּ"א. לא מָפּ ולא מפקד פלוגה. במקרים כאלו, איך כותבים?

 

[והילדים באים והילדים]

כך: מ"פ.

רק אם הוגים את ראשי התבות כמילה בפני עצמה אז כותבים באותיות סופיות.

 

[learned hand]

תהייה

במילון ההווה מופיעה הצורה בע"מ. האם לא הוגים אותה כיום כמילה עצמאית? כמו כן, איך תסביר את שב"כ? ומה לגבי צד"י סופית? בתחום המשפטים נהוג לקצר שמות של חוקים לראשי תיבות, שהפכו עם הזמן למילים עצמאיות. כך נהוג חָשָ"צ (חוק השיפוט הצבאי), סָדָ"פ (סדר דין פלילי) ועוד. לא ראיתי מעולם כתיב סד"ף. כאשר כ"ף ופ"ה בסוף ראשי התיבות נהגות דגושות, האם לא נהוג להשאירן כאותיות לא סופיות?

 

[והילדים באים והילדים]

ובכן

1) בע"מ - אכן התחילו להגות אותה כמילה עצמאית, אבל, אתה יודע, האקדמיה עובדת לאט ומחליטה עוד יותר לעט, וחוץ מזה עדין אני שומע שאומרים "בעירבון מוגבל". דבר נוסף, מי שהוגה בע"מ כמילה בפני עצמה עושה זאת, נדמה לי, במשלב לשוני מאד מסוים ובהקשר לשוני מסוים, בהקשרים אחרים יפרקו את המילה עצמה. וההקשר: צירופים של שמות חברות וכו', למשל: יוסי ודני עורכי דין בע"מ. - כמו שיאמרו: יוסי ודני עורכי ושות'. בהקשרים אחרים עדיין מפרקים, כך נדמה לי, את בע"מ ל-בעירבון מוגבל. לכן, אולי, עדיין כותבים בע"מ ולא בע"ם. מה שלי מפריע יותר אלו הם ראשי התבות ח"כ - שפתאום כולם החלו לומר אותם כמילה עצמאית. אז האם עלינו להתחיל לכתוב מעכשיו ח"ךּ?? לא יודע. 2) מה שנהוג לקצר בלשון המשפטית אינו נוהג לפי האקדמיה, זה הז'רגון המשפטי, כשם שיש ז'רגון רפואי וכיו"ב (=וכיוצא בזה, אם כבר מדברים על ראשי תבות).

 

[Scarlight]

אני חולק עליך

1. ואת ח"כ לא הוגים בשפת הדיבור? לדעתי הנו"ן הסופית ברס"ן נובעת מכך שגם בצירוף המלא (רב סרן) היא סופית. לעומת זאת איננו כותבים סג"ם, אלא סג"מ (סגן משנה), משום שהמ"ם אינה סופית בצירוף עצמו - ללא שום קשר להגיית המילה.

 

[learned hand]

שאלה

איך תסביר את בג"ץ ובקו"ם המופיעות כך במילון ההווה? (המילים אינן אקראיות, לכאורה

).

 

[Scarlight]

הסבר

אני חושב שגם בלשון, שבה יש כללים קשיחים, צריך להפעיל מעט היגיון. רוב הדוברים כותבים בקו"מ ובג"צ (מבחן גוגל מראה את זה בצורה יפה), גם אם יש כאלו שכותבים כפי שכתבת. מובן שרוב הדוברים וגוגל אינם מעידים על התקן, אך למען האמת נראה לי מגוחך מאוד לדבר על תקן במקרים כאלו. במשך יותר מעשור האקדמיה התעקשה שיש לכתוב דּוּ"חַ (כן, כן - עם גרשיים!) ולבסוף נכנעה וקבעה את דּוּחַ כצורה התקנית. אז עם כל הכבוד, בעניינים כאלה לא הייתי כותב לפי כלליה.

 

[והילדים באים והילדים]

שתי הערות

1) יש לכתוב בקו"ם ו-בג"ץ כיוון שהוגים את המילים הללו כמילים עצמאיות.לא יודע לגבי רוב הדוברים, וגוגל בוודאי אינו מבחן לעברית תקנית.אני כותב כך, לא רק כעורך לשון אלא תמיד. 2) האקדמיה לא "נכנעה" במקרה של דו"ח. פשוט כיוון שנוצר פועל מראשי התבות דו"ח - דיווח, מדווח, אז אין כבר טעם לכתוב את המילה דו"ח בגרשיים ולכן האדמיה פסקה שניתן לכתוב גם דוח וגם דו"ח.

 

[Scarlight]

...

האם לא כתבתי שגוגל אינו מבחן לעברית תקנית? ושוב אני אומר: מוטב יהיה לכולם אם לא יקחו את דבר האקדמיה כתורה מסיני, אלא יפעילו מעט שיקול דעת. כל אחד והעדפותיו: אתה מעדיף את בקו"ם ואת בג"ץ, ואילו אני מעדיף את סג"מ ואת קמב"צ. נראה לי מגוחך לכתוב סג"ם קמב"ץ, וכאן בדיוק נכנס שיקול הדעת לפעולה.

 

[והילדים באים והילדים]

כתבת כתבת, אני רק חזרתי על דבריך!

דברי סיכום נאים אמרת. דבר האקדמיה טוב ויפה הוא אבל מוטב גם שאנשים יפעילו שיקול דעת במקרים מסוימים ולא ילכו אוטומטית לפי דבר האקדמיה.

 

[babar1]

באמת???

זה תקני לכתוב דּוּחֲ (בלי גרשיים)?? לא ידעתי... מה ההגיון בלקבוע דבר כזה?

 

[babar1]

כמובן, דּוּחַ (ולא דּוּחֲ)...

 

[והילדים באים והילדים]

ראה תשובתי לגיא בעניין זה:

האקדמיה לא "נכנעה" במקרה של דו"ח. פשוט כיוון שנוצר פועל מראשי התבות דו"ח - דיווח, מדווח, אז אין כבר טעם לכתוב את המילה דו"ח בגרשיים ולכן האדמיה פסקה שניתן לכתוב גם דוח וגם דו"ח. אז זה ההגיון. נוצר פועל מהשם דו"ח. לכן כבר אין טעם לכתוב בגרשיים. אבל האפשרות לכתוב בגרשיים בעינה עומדת. אפשר: דּוּ"חַ או דּוּחַ (אבל לא: דּוֹח!).

 

[babar1]

הבנתי.

לא קישרתי בין הפעלים "דיווח" ודומיו לבין דו"ח. תודה!

 

[r o r o r o]

סליחה...

למה דוּחַ ולא דוֹח? מי החליט על כך? הרי שתי המילים אינן קשורות לתנועה המקורית! האם זה בגלל שהמשקל קיים במילה "רוח"? אם כן, למה לא ללכת על "מוח"? ומה עם רו"ח (רואה חשבון)? מותר לבטא אותו רוֹח? האם בסמיכות זה נשאר דוּחַ תנועה?

 

[nevuer]

טוב, צריך לבחור באחת מהאפשרויות

והאקדמיה החליטה על דּוּחַ. זה באמת כל כך משנה? חוץ מזה שתי האפשרויות דוחות באותה מידה.

 

[והילדים באים והילדים]

ובכן

שאלת שאלות רבות (יותר נכון: תמיהות), הנה התשובות: 1) דּוּחַ ולא דּוֹח: - הפתח הגנובה עשויה להופיע ב-ח/ע (וגם ב-ה במילה אלוהַ) בשמות בלבד, לכן גם מופיעה בצורות הבינוני, שהרי הבינוני יכול להתפרש כשם. יוצא דופן: בניין הפעיל, שבשל התנועה הארוכה I - חיריק מלא - הפתח הגנובה מתקיימת בו גם בפועל: הציע, הבריח, יבריח... . לכן אומרים: הֶצֵּעַ ולא הֶצַּע, אגב, הֶכְרֵחַ ולא הֶכְרַח. 2) החליטו על דּוּחַ אולי כדוגמת רוח, תפוח. בקשר לך-מוח וכנ"ל גם כוח - בכלל עד לפני זמן מה כתבו: מח (מֹח), והאקדמיה אישרה לכתוב בכתיב מלא וגם בניקוד - מוח (מוֹח). אז שם זה נראה לי סיפור אחר. 3) רו"ח - אלו ראשי תיבות לא הגויים, שמפרקים, אז כאן אין בעיה, אומרים את מה שראשי התבות מייצגים: רואה חשבון. 4) דוח - גם בסמיכות: דּוּחַ תנועה. ואם מישהו שכח מה מייצגים ראשי התיבות: דוח = דין וחשבון. וזה מזכיר לי גם תפוז הוא נוטריקון, ראשי תבות. תפוז (תפו"ז) = תפוח זהב. (הפורום שאנו נמצאים בו הוא תפוז - תפוח זהב...)

 

[והילדים באים והילדים]

גיא,

לפי האקדמיה יש להגות את שמות הדרגות כשמות עצמאיים ולכן יש כותבים באות סופית: רס"ן, סג"ם, נצ"ם (אם כי שגם לי זה נראה משונה ואני מעדיף נצ"מ) וכיו"ב.