לא בדיוק
קודם כול צריך להפריד בין שאלת מהות השווא (נח או נע) לשאלת מבטא השווא. אלה שתי צרות נפרדות. חוץ מזה כללי ההגייה האלה לא פשוטים כל כך. הם השתנו במהלך הדורות כאמור, ואני לא בטוח בכלל שאנחנו יכולים לומר היום שאנחנו יודעים בדיוק איך הגו את השווא הנע בכל קהילה וקהילה ובכל תקופה. זה מצריך מחקר מסובך, ולדעתי לא נעשה מחקר כזה עד היום. ובלי קשר לכל זה, העברית הישראלית היא סיפור בפני עצמו. מערכת ההגה שלה לא מנותקת מהעברית הקלאסית, אבל חלו בה תמורות גדולות, וכשבאים לתאר אותה כמערכת לשונית מוצאים שהשווא המכונה "נע" נהגה לפעמים e ולפעמים אפס. פשוט מאוד. בקיצור, אין כאן מעבר חד וברור מכללי הגייה קלאסיים לכללים חדשים וסוררים, אלא שינוי מורכב מאוד, הדרגתי ובלתי מתועד ברובו, שכורך לא רק גורמים פונטיים ופונולוגיים ומורפולוגיים, אלא גם גורמים חברתיים ותרבותיים למיניהם. והוא לא חשוב התהליך הזה לצורך תיאור החוקיות עצמה.