שורש תנייני

rotemshi

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo20.gif שורש תנייני

איזה מהשניים הוא שורש תנייני: אבחנה\מירכוז זה חשוב מאוד
רבה
 

אִיתַי

New member
מרכוז

היי רותם, אַבְחָנָה: שורש בח"נ, משקל אַקְטָלָה. מדובר בשורש רגיל, בעל שלושה עיצורים. מִרְכּוּז: שורש מרכ"ז, משקל קִטּוּל. השורש נגזר משורש אחר, רכ"ז, במילה מֶרְכָּז, ולכן זהו שורש תנייני. שבת שלום!
 

rotemshi

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo20.gif ../images/Emo2.gif

אבל הפועל של אבחנה הוא לאבחן איבחן. אז למה ב.ח.נ? ובקשר למירכוז הבנתי
 

407

New member
השם אבחנה נוצר מהשורש ב-ח-נ

במשקל אַקְטָלָה. מהשם "אַבְחָנָה" נוצר השורש א-ב-ח-נ. לקחו את התחילית א' של המשקל הזה ובנוסף אליה את אותיות השורש המקורי ב',ח',נ' שיצקו למשקל וכך נוצר השורש המרובע התנייני החדש, וממנו נוצרו פעלים חדשים: אבחנתי, נאבחן.
 

407

New member
הפעלים של השם "אבחנה"

הם הִבְחַנְתִּי (בהפעיל) ולא אבחנתי (בפיעל), הבחנו ולא אבחנו.
 
האם יש הוכחה שכך נשלשלו העניינים?

ושמא מן השורש ב-ח-נ ומהשם בחינה יצר מי שיצר את הפועל אבחן, והמילה אבחנה נוצרה דווקא מפועל זה, ולא כנטען לעיל: קודם השם ואח"כ הפועל?
 

or99

New member
למה שמישהו יוסיף סתם ככה...

א' וייצור שורש? יש לך עוד דוגמה כזאת? לעומת זאת, למשקל אקטלה יש דוגמאות רבות - המילה אזכרה למשל (שהיא מילה עתיקה, וברור שהייתה קיימת הרבה לפני השורש אזכ"ר).
 
שיערתי שאסתבך בשל הטלת הספק,

ואודה ולא אפונה כי אין לי לפי שעה תשובה לשאלתך. אבל אגב הסתכלות בה עלתה בי שאלה: אבחנה-אבחן תרגיל-תרגל מספר-מספר וכיוצא בהללו; בכולם קשר הדוק ומתבקש בין השם לפועל שנגזר ממנו, והגיוני לקרוא לשורשו של אותו פועל שורש תנייני, קרי שורש משני, המתאר את הפועל שע"י עשייתו משיגים/יוצרים את השם. אבל אזכרה-אזכר הן חסרי קשר הם לחלוטין; אזכרה עניינה זכרון המת, ואילו אזכור עניינו הזכרת מסמך שדובר בו במקום אחר.
 

learned hand

New member
שאלה

האם השורש ד.ו.ח, שבא משם העצם דוח, שבא מראשי התיבות דו"ח, הוא שורש תנייני או שורש "רגיל"? נדמה לי שאין לומר שזהו שורש תנייני, כי הוא לא בא משורש אחר, אבל אני לא בטוח
 

407

New member
מצטרף

גם לי לא ברור בעניין האם לקרוא לשורש הזה תנייני או רגיל, לדוגמה: תִּיק----> לְתַיֶּק (בניין פיעל). נכון שזה גזור משם עצם אבל אין פה מוספיות שהצטרפו לשורש חדש, כי זה לא משקל.
 

אִיתַי

New member
פעלים גזורי שם

לילה טוב, בדקתי את העניין הזה בספר לימוד לשון, ובו קיימת הבחנה בין "פעלים גזורי שם" לבין "שורשים תנייניים". "פעלים גזורי שם" הם פעלים אשר נגזרו משורשים של שמות עצם. לדוגמה, מהמילה מִין הגיע הפועל לְמַיֵּן, מהמילה רַמְזוֹר הגיע מְרֻמְזָר, מהמילה טֶלֶפוֹן הגיע לְטַלְפֵּן ועוד. מעניין שדרך תצורת השמות היא מגוונת, ומשמות אשר נוצרו בדרכי תצורות שונות ניתן לגזור פעלים. על כן הפועל לְתַיֵּק שהועלה כאן נראה לי פועל גזור שם. באשר לפועל "לדווח", הוא אכן גזור מהמילה "דו"ח" (שבינתיים כבר הפכה מראשי תיבות למילה בפני עצמה, אם אינני טועה). "שורשים תנייניים", לעומת זאת, הם שורשים שאינם ראשוניים מקוריים, אלא נגזרו מתוך טעות או בכוונה משם עצם בעל תחילית / סופית, אשר הפכו לחלק מהשורש החדש. בדיוק כפי שנכתב כאן: שורש בח"נ -> שם "אבחנה" -> שורש תנייני אבח"נ -> השם החדש "אבחון".
 

mikobiko

New member
מתי השורש הוא תנייני

לדעתי, כדי ששורש ייחשב תנייני לא מספיק שהוא יהיה גזור משם, אלא הגזירה צריכה ליצור שורש חדש. למשל, גזירת "מרכוז" מהשם "מרכז" יצרה שורש חדש: מ-ר-כ-ז. לעומת זאת, גזירת "לתייק" מן השם "תיק" לא יצרה שורש חדש.
 
לא מדויק

השאלה היא לא אם נוצר שורש חדש - שהרי זה בדיוק מה שקורה כאן: שורש חדש שלא היה קודם. שורש תנייני הוא שני, כלומר שלב שני. הוא תנייני אם היה קודם שורש אחר. בעברית החדשה בד"כ השורש התנייני הוא בן ארבעה עיצורים וכך קל לזהות אותו. כמו בדוגמאות שהובאו כאן - השורש בח"ן הוא שלב א'. ממנו נגזרו פעלים (לבחון, להבחין) ושמות (בחינה, הבחנה, אבחנה). בשלב השני לקחו מילה אחת מן הנ"ל (אבחנה) ויצרו ממנה שורש חדש, בעל משמעות אחרת. לתייק הוא פועל חדש. אבל המילה "תיק" לא נוצרה משורש כלשהו (או לא מ"שורש פעיל"), ולכן אין לראות בו שורש תנייני, אלא רק גזור שם.
 

or99

New member
השאלה היא...

מאיזו משמעות של המילה אזכרה בא השורש אזכ"ר. המילה אזכרה מופיע כבר בתנ"ך. מדובר על קרבן מנחה - "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה..." (ויקרא ב, ב), ומפרש רש"י (וכך גם הפירוש לדעת המפרש בדעת מקרא): "אזכרתה - הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה, שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח". האם יש קשר לשורש אזכ"ר? אני לא בטוח. לאזכ"ר כפי שאמרת משמעו להזכיר מסמך שדובר בו במקום אחר, ובמילה אזכרה אין שום רמז למסמך. גם המילה אזכרה של המת לא קשורה לעניין כפי שציינת. ישנה באמת אפשרות שרצו ליצור שורש חדש שמשמעותו להזכיר מסמכים, ולהבדילו מהשורש זכ"ר. לשם כך פשוט הוסיפו א' לשורש המקורי. אבל לדעתי בכל זאת לא ניתן סתם כך להוסיף א' לשורש בלי שכבר קיימת מילה בה ישנה אות א' לפני אותיות השורש. זה פשוט "לא נעים לאוזן". לצורך כך המילה לא חייבת להיות קשורה לשורש התנייני. העיקר שתהיה מילה. אבל לדעתי בכל זאת ניתן אולי לומר שיש קשר בין המילה אזכרה לשורש אזכ"ר. מדובר על משמעות שלישית של המילה אזכרה. אבן שושן מציין שאזכרה היא פשוט שם ה'. אבל אם נחפוש במקורות נוכל לראות שאין מדובר סתם בשם ה', אלא מדובר בד"כ על שם ה' שכתוב במקום כלשהו. לדוגמה: "שמונה עשרה שאמרו חכמים כנגד שמונה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים" (תוספתא ברכות ג, כה) "הגליונים וספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן".(תוספתא שבת יד, ד) מצד שני, גם מצאנו מקורות בהם אין מדובר על כתיב, אבל אין ספק שאלה מועטים: "דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים" (בבלי סנהדרין ס' ע"א). אם כך יש קשר בין המילה אזכרה, במשמעות מסוימת שלה, לענייני הזכרה במסמכים, ואולי משמעות זו תרמה ליצירת השורש אזכ"ר.
 

407

New member
תגובה ל- or99

יש גם את השם אבטחה באותו משקל, ממנו יצרו את השורש א-ב-ט-ח, מאבטח וכו'
 

or99

New member
מקרה זה שווה...

לאבחנה ואבחן. אבל גם כאן שתי המילים הן מודרניות. אני חושב שגם כאן השורש הוא זה שנוצר מן השם, אבל חוכא רצה הוכחה, ולכן הבאתי דווקא את אזכרה שברור היסטורית שהשורש נוצר מהשם.
 

אִיתַי

New member
ועוד בעניין זה

מעניינת במיוחד היא דרך יצירתו של הפועל אִתְחֵל. בתחילה היה השורש חל"ל -> ממנו קיימת המילה תְּחִלָּה -> נוצר השורש התנייני תח"ל -> נוצרו המילים הַתְחָלָה וגם אַתְחָלָה -> וכאן נוצר שורש תנייני מהתנייני (שלישוני?) אִתְחֵל.
 
למעלה