לא, לא, לא!!!!
המשמעות המקורית של המשפט, בקונטקסט המקורי, היא (בערך) כדלהלן: "כאשר אתם צרים על עיר, אל תכרתו את העצים אשר מסביבה (כהגנה מפני לוחמים שיסתתרו ביניהם או בצמרתם). כי [האם כמו] האדם [הוא] עץ השדה, אשר יוכל לברוח מפניך???" (אין לי תנ"ך בסביבה, וסליחה על הציטוט הלא מדויק) כלומר: העץ א י נ נ ו אדם, שיכול לברוח או להתגונן, ולכן אסור לכרות אותו, כי זה איננו מעשה הגון כלפי עולם הצומח. זה שנתן זך או שלום חנוך (שוב - סליחה על אי הדיוקים) הוציא את הפסוק מהקשרו - זו ממש לא אשמת העץ. (מזכיר לי קצת את הטענה המוסרית של "למה לא לאכול ירקות" - הם אינם יכולים לברוח. ובמילים פשוטות: חוסו על החסה!)
