שאלות

[Assiduous]

שאלות

 

[Assiduous]

אם המילים גינה ופרדס מובאות בצמידות זו לזו בתנ"ך

ובמקורות אחרים נוספים מימי הביניים (משנה וכו'), אז זה אומר שיש ביניהן הבדל? אם כן, מה הוא? מהערך פרדס שבויקימילון לא הצלחתי להבין מה ההבדל ביניהם, אם קיים כזה.

 

[hada12]

פרדס = עצים, (בעיקר הדרים, ציטרוס)

למשל, תפוז, לימון, מנדרינה, תפוזינה, ליים, פומלה, פומלית. יש גם פירות מסוג ההדרים, שניתן לבצע עליהם הרכבה (רוכב וכנה), אבל איזור הגידול, אם מדובר בהרבה גידולים (לדעתי!!!!) עדיין קרוי פרדס. (ובדרך כלל, המעניין את הגידולים בישראל היא מדבקה המותג הישראל שכתובה עליה המילה ג'אפה (=יפו) (Jaffa)). לעומת זאת, גינה זה בדרך כלל ערוגה. מעט עצים, יותר גידולי אדמה. למשל: גזר, תפוח-אדמה, בטטה וכדומה - הגדלים מתחת לאדם. וגידולים הגדלים מעל האדמה, אך בגובה לא רם ואף צמוד לקרקע - להבדיל מעצים. זה נקרא צמחייה נמוכה. בדרך כלל, יש בה עשבים שוטים, כלומר צמחים הפוגעים בגידולי האדם. למשל: גינת ירק, גינת אירוסים... לגידולי-סרק או עשבים שוטים המהווים צמחייה נמוכה קוראים בתה (Batta) והללו הם גידולים שבדרך כלל הטבע מצמיח. למשל: כר, אחו וכדומה נקראים כך. בתה זה גם במדבריות. במדינת ישראל, רועה הכבשים המקראיים והבדווים (בעיקר בעבר, היום הם יותר מבוססים) העיזו את צאנם באזורי בתה. offtopic: דרך אגב, פרד"ס - זה גם ראשי תיבות של שיטות לפירוש כתבי המקרא. פ'שט, ר'מז, ד'רש, ס'וד. שבוע טוב

 

[Assiduous]

סביר להניח שהסברך אינו נכון ללשון התנ"ך או המשנה

אולי הוא נכון לשפה העברית המודרנית.

 

[Assiduous]

צ העברית

מה מקבילותיה הערביות?

 

[איתי שלר]

ص, ض, ظ

 

[Assiduous]

תודה!

 

[טב למיתב]

ראיתי את הודעתך גם לגבי העי"ן ואגיב כאן

מעתקים סדירים בין עיצורים מלמדים על מסורת הגייה שונה לעיצור, למשל, הגיית עי"ן עברית כעי"ן או ע'י"ן בערבית. מעתקים לא סדירים מלמדים על וריאנט בהגייה עיצור נו"ן לדוגמא הופך לרי"ש בגלל קרבתם: טמ"ן>טמ"ר. אם תוכל לקבל שינוי זה, אין מניעה לראות בצמד טמ"ן-צפ"ן וריאנט בהגייה. החוקיות נשמרת: 1) דמיון בקוליות 2) כושר חילופין גבוה עקב הגבלת צימוד בשורש (מ-פ/צ-ט) &nbsp החוקיות הזו חלה גם בערבית, כך למשל לא נמצא עיצור עי"ן צמוד לעיצור חי"ת בשורש. אבל אם עי"ן וע'י"ן היו עיצורים שונים בתכלית היינו מצפים למצוא ע'י"ן לצד חי"ת יותר מאשר ע'י"ן לצד רי"ש. אותו מקרה עם צ'א"ד, מילה כמו צ'ד (נגד בערבית) תהיה מקבילה ל-צס או קך בעברית שהוא צירוף שאיננו מקובל בלשון המקרא. &nbsp דבר אחרון, העיצור ט'א- שים לב שיש מעט מאוד מילים הפותחות בעיצור זה בערבית ורובן הגדול מקביל למילים בעברית, דבר המלמד לדעתי על שימור הגייה לא על עיצור אקטיבי בשפה. (שווה בנפשך שהיה נעדר בעברית מודרנית עיצור כלשהוא שקיים במקרא). &nbsp

 

[טב למיתב]

שים לב לצמדי המילים האלה:

בעיר-בע'ל (בהמת משא גמל,חמור,פרד) &nbsp עפר-ע'באר (אבק, עפר) &nbsp עבר-ע'בר (עבר, חלף) &nbsp

 

[Assiduous]

מעניין. תודה

 

[Assiduous]

י' העברית

קראתי בספר פרקים בתולדות הלשון העברית (ב, עמוד 17) ש-בלשונות השמיות הצפוניות, העיצור הדו שפתי המסומן באות ו בראש המילה, הפף לעיצור החיכי |y|. מכאן נמצא ילד (כפועל) וילד (כשם), למשל - באוגריתית, בארמית, בכנענית, ובעברית, וכנגדם השורש ול"ד (בפועל ובשם כאחת) בערבית. &nbsp האם ישנן דוגמאות נוספות לכך?

 

[trilliane]

אפשר למצוא את התופעה ברוב שורשי פ"י

בפעל או פיעל בראש מילה לעומת נפעל או הפעיל או משקלים אחרים עם תחילית, למשל: יצר יצירה ייצור נוצר תוצרת מוצר ידע נודע הודיע מודעה תודעה &nbsp

 

[Assiduous]

תודה טריליאן

 

[Assiduous]

למה כִּפליים ולא כְּפָליים?

ככלל, האם יש הסבר לפי מה מנוקדת הצורה הזוגית? לדוגמה: רגל- רַגליים ברך- בִּרכיים בחיפוש מצאתי גם את המילה טפחיים, אבל אין לי מושג מה הצורה הנכונה שלה.

 

[trilliane]

נטיית הזוגי לרוב לפי נטיית היחיד

אם כי זכור לי שיש מעט חריגים ולכן האקדמיה התירה לפני כמה שנים גם ע"ס הרבים. בדוק באתרהּ.

 

[Assiduous]

לא הבנתי

מה זאת אומרת "נטיית הזוגי לרוב לפי נטיית היחיד"? אולי אצטרך דוגמה כדי להבין.

 

[trilliane]

השווה 'רגליים' (זוגי) ל'רגלים' (ריבוי)

הזוגי נוטה כמו היחיד (רַגלי, רַגלו וכו') והרבים בריבוי השבור של הסגוליים, כלומר על בסיס קְטָל (ומכאן רְגָלים).

 

[Assiduous]

יפה, השכלתי. תודה

 

[trilliane]

האקדמיה ללשון העברית: שמות בסיומת הזוגי

https://hebrew-academy.org.il/topic...tion-and-vocalization/2-2-סיומות/#target-2972 תוכל לקרוא את הדיון בפרוטוקול ישיבה רנג.

 

[Assiduous]

אני מצטער, אבל אני מרגיש אינפנטיל בנושא

"דרך המלך לגזירת צורות הזוגי היא מצורות היחיד, כגון רַגְלַיִם, שְׂפָתַיִם, אַמָּתַיִם, נְקֻדָּתַיִם ועוד. עם זאת בעברית לתולדותיה מוכרות צורות זוגי שבבסיסן עומדת צורת ריבוי, כגון דְּלָתַיִם, לְחָיַיִם, טְפָחַיִם[1], לוּחוֹתַיִם, חוֹמוֹתַיִם. צורות על דרך זו מותרות, וחלקן אף אין נוהגת כנגדן צורה אחרת." &nbsp אני לא מצליח להבין מה זה צורת היחיד וצורת הריבוי בהקשר הזה. איך שְׂפָתַיִם נגזר במקרה הזה מצורת היחיד? ומה לגבי הסיומת X-תַיִם? ומה ההבדל בין טְפָחַיִם ל-טִיפְחַיִים במשנה בכתב יד קאופמן שמובא בהערה. אני לחלוטין מבולבל בנושא הזה.