שלום עליכם בשיר ימים לבנים משתמשים

[הקוסמת הורודה]

שלום עליכם בשיר ימים לבנים משתמשים

בדקים לתיאור דקה ברבים שאיני בטוחה שהיא צורה תקנית
אשמח למתן הסבר:
מהשיר:
"הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מירוץ הדקים"

 

[100W]

אין לי שום תשובה ספציפית, אלא רק זאת: מהי צורה

תקנית? - צורה שבני אדם קבעו שהיא תקנית.
רוב בני האדם מיישרים קו, מטעמי נוחות, עם התקן.
למשל, שאורך החדר הוא כך וכך מטר.
אבל יש מיעוט שקובע מהו התקן, כמו למשל היחידה מטר.
לאה גולדברג נמנית עם הקבוצה שקובעת מהי עברית. אז גם אם זה לא הפך נפוץ, ולא נמצא במילונים העבריים הרגילים, והמורה תמחק באדום ותוריד ציון, לאה גולדברג היא הרבה-הרבה מעבר לכך. אם היא כתבה דקים, וחזרה על כך גם בהוצאות הבאות, הרי שזה דקים, ולו כצורה יחידאית.
כשראוי היה לדעתה לשנות היא אכן שינתה. למשל, במקור, שנכתב בגרמניה ב-1932, ופורסם בספרה הראשון ב-1935, היא כתבה (בית שלישי) "ולמתק הריתמוס". בספרה שפורסם ב-1959, שינתה זאת ל: "ולמתק הקצב".
אבל דקים נשארו דקים.
ואפשר לסכם הכל בשתי מילים: ליצנציה פואטיקה, חירות המשורר(ת)

 

[הקוסמת הורודה]

תודה רבה כנראה היא באמת לקתה בליצנציה

 

[גרי רשף]

חירות המשוררת

חוץ מהנימוק המתבקש הזה, המילה דקה היא תרגום של minute בלועזית (=פעוט, קטן..), כלומר- חלוקה של השעה ליחידות קטנות.
החליטה המשוררת לחלק את השעה לדקים (ביחיד דק). זה לא מה שכתוב במילון, אבל זו לא בדיוק שגיאה. החליט מי שהחליט אי פעם להעדיף דווקא את צורת הנקבה (דקה-דקות) ולתפארת מליצת השיר נעשה כאן שימוש בצורת הזכר (דק-דקים).

 

[הקוסמת הורודה]

תודה

 

[חוכך בדעתו 2]

יותר משזו חירות המשורר(ת), פשוט פעם ה'דקה' הייתה 'דק'

ובריבוי דקים.
וראו נא כאן (באתר האקדמיה):
https://hebrew-academy.org.il/2014/11/05/חמישה-לחמש-שתיים-ועשרה/

 

[הקוסמת הורודה]

תודה פתרת לי את התעלומה!!

 

[100W]

תודה רבה! למדתי!

 

[הדיוט גמור]

ואם כבר משוררת...

זמר נוגה, רחל (התשמע קולי):
תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רַב,
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.

 

[100W]

צודק ומרשים!

 

[חוכך בדעתו 2]

לא נורא, אבל ציטוט זה כבר הופיע במאמרון של האקדמיה שהבאתי

לעיל קישור אליו. הנה העתק-הדבק משם:

"...מילה נוספת שיוחדה לציון אחד משישים של שעה היא דַּק. מילה זו מצאה את דרכה אל השירה העברית:
תבל זו רבה ודרכים בה רב / נפגשות לדק נפרדות לעד (רחל, זמר נוגה)
הֵן עיניי למדו לחייך וחדלו משכבר / לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים (לאה גולדברג, ימים לבנים).
בעת החדשה החלה לשמש לצד המילה דַּק צורת הנקבה דַּקָּה. שתי הצורות הן ביסודן שמות תואר, ושתיהן נבחרו..."