מקבץ שאלות

[Assiduous]

מקבץ שאלות

 

[Assiduous]

"פתח גנובה" - חיפוש הסבר והבנה

שמתי לב שאצל דתיים מעדות המזרח ישנן מילים הנקראות באופן שיטתי בתוספת עיצורים שאינם נראים בכתב. לדוגמה:
&nbsp
סוג אחד כשלפני פתח גנובה התנועה U:
תפוח = tapuWAkh (השווה עם סגנון הביטוי המצוי: tapuAkh)
שבוע = shavuWa (לעומת shavua'a)
&nbsp
הסוג השני כשלפני פתח גנובה - התנועה E:
יודע = yodeYa
שומע = shomeYa
&nbsp
מה ההסבר לתוספת זו, ומה ההצדקה ההיסטורית שלה? או שזה בעצם שגיאה לשונית?
&nbsp

 

[איתי שלר]

לבטל את ההיאטוס

הפרדה בין תנועות. שלא תהיינה שתי תנועות רצופות, וכדי שההברה האחרונה תפתח בעיצור כדרך העברית.

 

[Assiduous]

תודה, אך לא הבנתי שני דברים בתגובתך

1. מה זאת אומרת שלא תהיינה שתי תנועות רצופות? (אני מבין מה זה תנועה... אבל לא מבין מה זה אומר שתי תנועות רצופות. תוכל בבקשה להדגים?) במילה יודע (yodeYa) לא מצאתי רצף תנועות, אלא במילה תּפּ-וּאַ-ח. וגם במילה תפוח ניתן לטעון שכבר קיימת שם אל"ף נסתרת ולכן אין צורך בתוספת וי"ו. מסכים?
&nbsp
2. הוספת וכתבת סיבה אחרת: "כדי שההברה האחרונה תפתח בעיצור...". איך זה סותר את ההגיה בלי תוספת ה"EY"? (יוֹ-דֵ-עַ), ההברה האחרונה פותחת בעיצור כהוגן לכאורה. או שלא הבנתי למה כוונתך.

 

[איתי שלר]

בגלל

(בגלל באג של מערכת תפוז, כבר הרבה זמן אני לא יכול להיכנס לחשבון, וכתוב מהטלפון שם אני כבר logged in, אבל אני לא יכול לנקד כאן בקלות, מה שהיה מקל את ההסבר במקרה הזה).
המילה המקורית הייתה תפוח tappuḥ, ואז נכנסה תנועה גנובה: tappuaḥ .
כדי לשבור את הרצף ua מוסיפים עיצור ביניהן. זה יכול להיות אל״ף כמו שהצעת (וכנהוג במבטא הישראלי, אם כי אלף זו בדרך כלל לא ממומשת בפועל בשטף הדיבור), או עיצור אחר, במבטאים אחרים. w יכול לבוא לאחר תנועת u ואילו y לאחר תנועת e או i. (כי w דומה ל-u בעוד ש-y דומה ל- i).

 

[Assiduous]

זאת אומרת שלכל אחת מהמסורות יש הסבר

עכשיו נותר לבדוק מה משכנע יותר... קשה לי להבין את המסורת הגורסת דבר שלא נמצא בכתב ממש (תפו-וַח). כשזה נוגע לתנועה O עוד אפשר לבלוע את זה (כי קיימת שם וי"ו), אבל כשזה נוגע לצירי (יוד-יַע) זה ממש קשה להבנה. מסכים?

 

[איתי שלר]

לא קשה בכלל. אתה בעצמך הוספת אל״ף שלא כתובה.

וי״ו ויו”ד הם העיצורים הכי קרובים לתנועות מבחינת הסונוריות (הם מכונים לפעמים חצי-תנועה), וטבעי שהם ייכנסו בין רצף התנועות.

 

[חוכך בדעתו 2]

גם אני הבחנתי בכך. וכחיזוק לעובדה זו הנה מקור באינטרנט הגורס

כך:
http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=2034

וזהו הקטע מתוך המקור האמור, האומר זאת במפורש:
"האופן השני הוא:
קריאתה בלוית ויו, אחרי החולם והשורוק, ובלוית יו"ד אחרי הצירי והחיריק
כלומר מבטאים מלים אלו בצורה זו:
וַח, תַּפּוּוַח, מִזְבֵּיַח, שִׂיַח,לֹוַע, יָדוּוַע, אִוָּשֵׁיַע, אַבִּיַע, גָּבוֹוַהּ, תָּמֵיַהּ, מַגְבִּיַהּ.

וכך קראו רוב העדות הספרדיות בחו"ל וחלקן ממשיכות כך גם בארץ."

 

[Assiduous]

הוא דוקא מצדיק את האופן הראשון

אבל הוא לא ראה את מי שאיתי כתב (שבעברית אין שתי תנועות רצופות), מצד שני אפשר לטעון שזה (=פתח גנובה) כשלעצמו מקרה שבו שתי תנועות רצופות עשויות להופיע.
תודה על המובאה.

 

[חוכך בדעתו 2]

צר לי, אך לא הבנתי מה מקומה של המילה 'דווקא' בדבריך.

וכי אני אמרתי שאלה המְבטאים את הפתח ההגנובה אינם צודקים?!
כל שרציתי היה לחזק את דבריך שאמת נכון הדבר: שומעים הרבה מיוצאי עדות המזרח המבטאים את הפתח הגנובה באופן השני. בהיפוך מסוים לאמרה 'יצא לברך ונמצא מקלל'.

ובעניין הסיבה לקיומה של הפתח הגנובה, למיטב ידיעתי מקורה בצורך להפיק תנועה נמוכה (A) ליד ההגאים המופקים במקום נמוך, דהיינו העיצורים הגרוניים - מעין הידמות של בסיס החיתוך.

 

[Assiduous]

המילה דווקא בדבריי

לא הייתה כוונתי לומר שטענת דבר כלשהוא. כתבתי 'דווקא' כדי להדגיש את דעתו (ולא את דעתך. אולי המילה הזאת לא הייתה הבחירה הטובה ביותר מכיון שעשוי להשתמע ממנה גם מה שהבנת לצערי.
&nbsp
תודה על המובאה וגם על ההסבר!

 

[חוכך בדעתו 2]

 

[Assiduous]

מה פירוש המילה "לוע" בתנ"ך?

מה משמעות המקורית של המילה לוע (למשל בתנ"ך)?
&nbsp
במילון ספיר:
"1. [תנ] בֵּית הבּליעה, מַעבַר הפֶּה לתוך הוֵושֶט: ושַׂמתָ שַׂכּין בּלֹעֶךָ (משלי כג 2); הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה (סנהדרין נח); הלועַ הוא אֵיבר השייך למערכת העיכּוּל".
&nbsp
אך במיקרופדיה התלמודית בעריכת פרופ' שיינברג כתוב כך "בית הבליעה: הגדרה[1] - צינור שרירי בצד האחורי של הצואר, הנקרא בימינו "לוע"[2], שדרכו עובר האוכל לוושט והאויר לקנה, ונקרא בדברי חז"ל "בית הבליעה" ו"בית הנפש""
&nbsp
ניתן להבין מהמיקרופדיה שהמשמעות המקורית של המילה לוע הייתה שונה, ואם נכונים הדברים הרי שמילון ספיר גם טועה וגם מטעה. לכן אשמח לדעת מה פשר הדברים.

 

[Assiduous]

"בל" יראה "ובל" ימצא

הביטוי "בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא" מקורו בספרות חז"ל, כאשר במקור לא נכתב דבר כזה בתנ"ך. מה ההסבר לשינוי חז"ל מהכתוב במקרה הזה דוקא? האם קיימים מקומות נוספים עם שינוי כזה ("בל" במקום "לא")? אם לא, מה הסיבה לכך?
&nbsp
מילון ספיר:
בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא
(על יסוד פסחים ג ג) (במקור) מתייחס לחמץ בפסח; (בהשאלה) אין כל זֵכר ממנו

 

[איתי שלר]

לאו דווקא במקרה הזה.

בל תשחית, בל תקיף, בל תיטמא למתים, ועוד רבים

 

[Assiduous]

מעניין. תודה.

 

[Assiduous]

מדוע "אמה" במשמעות של יד או זרוע לא נמצאת בספיר?

מדוע "אמה" במשמעות של יד או זרוע לא נמצאת בספיר? האם זה מכיון שאין משמעות כזאת או שזה סתם פשוט נשמט מהעורכים או שזה קיים ולא ראיתי את זה?
&nbsp
יש מהפרשנים שמפרשים שהמילה אמה היא יד כמו בפסוק "ותשלח את אמתה". אמנם יש חולקים עליהם מהסיבה שהמ"ם אינה דגושה. האם יש מקום שבו משתמע בוודאות שאמה זו יד? בהנחה שקיים מקור קדום כזה, האם השאלה "מה קדם למה" תדמה לשאלה "מי קדם למי הביצה או התרנגולת" או שזו שאלה ראויה?

 

[טב למיתב]

אמה

משורש א.מ במשמעות גידול כמו בשורשים אמ"נ ואמ"ר (האמיר) או בדומה לערבית אמאם- מול כלפי. הזרוע משורש ז.ר יוצאת מן הגוף, האמה נשלחת הלאה ממנה.

ללא ספק היה כלי שסימן את מידת האורך "אמה" למשל לוח עץ או קנה (כמו בקנה מידה) ולמרחקים ארוכים חבל. בלתי אפשרי לבנות פירמידה שבסיסה 200 מטר אורך בסטייה של 2-3 סנטימטרים כאשר מתווכחים אם האמה היא של 45 ס"מ או 60 ס"מ (גם לא בין 45-46 ס"מ)...
השם למידה לדעתי ניתן כדי להמחיש את הגודל כמו המרחק בין עיר לעיר שנמדד בזמן ההליכה ביניהן.