מִצרָף שאלות

Assiduous

New member
האם באמת ההבחנה בין "הדיוט" ו"אידיוט" - מבוססת?

בימינו מקובלת ההבחנה בין אידיוט (idiot) לבין הדיוט (simple). קשה להתעלם מהדימיון בין המילים, אך בכל זאת מקובל לחשוב שאלה מילים שונות לחלוטין זו מזו. כאשר המילה הדיוט במשמעות של אידיוט מקורה בעברית החדשה, כך לפחות לפי מילון ספיר שאצטט מיד:

"הֶדְיוֹט
1. [תמ] אָדם פָּשוּט שאינו מומחה: ההדיוט תופר כדרכו והאוּמן מכליב (מועד קטן א, ח); אפילו עשרה והן הֶדיוטות, פסולין מדיני קנסות אלא מומחין (סנהדרין ח); אל תהי ברכת הֶדיוט קלה בעיניך (מגילה טו)
2. [עח] (בגלל דמיון הצליל) שוטה, אידיוט, חסר שֵׂכל (עממי) (תן דעתך להבדל בין הֶדיוט ובין אידיוט): פלוני הוא במחילה הֶדיוט גמור"


ההבחנה הזאת התעררה אצלי כשנחשפתי לציטוט מהתלמוד הירושלמי (שבת פרק א, משנה ב): "ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.". לפי הבנתי המשמעות כאן דומה לאידיוט, אולי שוטה, טיפש או כל דבר אחר בסגנון. אם ההבנה שלי נכונה, הרי שההבחנה הנ"ל אינה מבוססת, והקביעה שהמשמעות של הדיוט כאידיוט נוצרה בעברית החדשה, אינה נכונה כנראה.

אשמח לראות את דעתכם בנושא.
 

Assiduous

New member
זה מדהים איך האקדמיה חזרה על הטעות הזאת

הצגתי הוכחה שסותרת לכאורה את מה שכתבה האקדמיה. על זה בדיוק נסבה השאלה. ובהדבקת הקישורים האלה למעשה הוספת חיזוק לטענה שהדעה הרווחת מוטעית לכאורה.
 
זו לא הוכחה

מי שפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. כלומר אדם פשוט שאינו מתלמידי החכמים. אבל לא בהכרח טיפש.
 

Assiduous

New member
אציין כאן למה שכתב הרמב"ם בפירושו על המשניות

מעניין לציין שהרמב"ם במקרה מציין את ההדיוט בהקשר של חסיד שוטה.
"חסיד שוטה, אמרו בתלמוד שענינו ההגזמה בזהירות ובדקדוק עד שנמאס בעיני בני אדם, ועושה מעשים שאינו חייב בהם, וכאלו אמר שוטה בחסידותו. ואמרו בגמר שבת ירושלמי כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט."

משום מה אני משער בזהירות שהוא דוקא כן פירש את המילה הדיוט כמו אידיוט.
 
לא בהכרח

למושגים "פשוט" ו"שוטה" יש תחום חפיפה, אז לא פלא שאתה מוצא מקומות שבהם אתה יכול לפרש כך או כך.
(כמו שאתה אולי מכיר מהמילה "תם" שגם היא מתפרשת לכיוונים שונים).
 

Assiduous

New member
"חוצה לארץ" לעומת "חוץ לארץ"

בשפת המשנה, תוספתא, תלמוד בבלי, ירושלמי, ושאר ספרי חז"ל יש אין ספור איזכורים ל-"חוצה לארץ" במקום המקובל: "חוץ לארץ". מה ההסבר לכך? מה התפקיד של האות ה"א במקרה זה? (הרי ברור לכאורה שזו לא ה"א המגמה). האם יש לזה היגיון?
 

אקיימהו

New member
חוצה = אל חוץ

כמו הלכתי הביתה ובאתי שמה= הלכתי אל הבית ובאתי אל שם, אף פה חוצה לארץ= אל חוץ לארץ.
אך למיטב הבנתי מדובר בביטוי שנכנס לדיבור ותוכל למצוא 'יוצא אל חוצה לארץ'.
כי בזמן חז"ל לא השתמשו בצורה הדקדוקית הזאת שנפוצה בתנ"ך (אל שם=שמה).
אעיר שבנוסף לזאת בזמן חז"ל גם שינו את דרך הביטוי ובמקום "הלכתי אל הבית ובאתי אל שם" אמרו (וגם היום אומרים) "הלכתי לבית ובאתי לשם". לכן יכלו לזנוח את 'שמה' שלפני זה היה הכרחי (כי מוזר לומר באתי אל שם).
בתנ"ך ל' במקום אל זה די נדיר.
 
למעלה