מִצרָף שאלות

[Assiduous]

מִצרָף שאלות

 

[Assiduous]

מחפש דוגמה תנ"כית להשמטת מ' השימוש (from)

מחפש דוגמה תנ"כית או אפילו משנאית להשמטת מ' השימוש (from) במקום הטבעי לו.
בינתיים מצאתי "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (בראשית לד, 24)
אבל זו דוגמה לא כל כך טובה, כי המילים כאן נסמכות, וייתכן שזו השמטה נורמלית. האם קיימ/ותת דוגמ/אות בלי נסמכים?

 

[אקיימהו]

אולי כמה

וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר [חָצֵר] הַתִּיכֹנָה וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר׃
חסר 'מן העיר' ו- 'מחצר' אולם סביר שזאת השמטת 'אל' שזה נפוץ.
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה׃
חסר 'מן השדה' אולם אולי זה חילוף של 'היוצא בשדה'.

 

[Assiduous]

דוקא או דווקא

במילון מצאתי את שתי האפשרויות. מהי האפשרות הקמאית מבין שתיהן?
&nbsp
אם לשפוט לפי המילה מצוה, שבימינו אאל"ט נכתב בעיקר מצווה בעוד שבתנ"ך היא כתובה מצוה, הרי שהדוגמה הקמאית היא דוקא ולא דווקא. אך מכיון שאני לא בטוח שאפשר להשוות בין המילה העברית למילה הארמית במקרה הזה (דוקא), לכן אני שואל.
&nbsp
ככלל, ממתי כפל העיצור וו משמש כסימן לעיצור (ולא לתנועה), ומה הם כללי האקדמיה ללשון בנושא זה?

 

[Assiduous]

תוספת לשאלה שבסוף הודעה זו

כתבתי "ככלל, ממתי כפל העיצור וו משמש כסימן לעיצור (ולא לתנועה), ומה הם כללי האקדמיה ללשון בנושא זה?"
&nbsp
אילו הייתה לי אפשרות הייתי עורך ומוסיף את אותה שאלה לגבי כפל העיצור "יי"
&nbsp
ככלל, ממתי כפל העיצורים וו או יי התחיל לשמש כסימן לעיצור (ולא לתנועה)?
&nbsp
&nbsp

 

[איתי שלר]

מכיוון

מכיוון שהשורש הוא די"ק/דו"ק (ומכאן המילים והביטויים "לדייק", "דייקנות", "דוק ותשכח", "לא דק") ברור שהצורה היסודית היא בוי"ו אחת, והוי"ו הכפולה היא רק לסימון שיש להגות כעיצור (ודוק, כתבתי כאן על הצורה היסודית לא הראשונה. אבל מכיוון שהמילה "דווקא" מוכרת לנו רק מתקופה שבה כבר היתה שיטת כתיבה שמכפילה, לא ניתן לדעת אם אדם הראשון שכתב את המילה "דווקא" איית אותה בו' אחת או שתיים).

דיון קודם: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1072/183762239

 

[Assiduous]

תודה. ופורים שמח

 

[איתי שלר]

גם לך

 

[Assiduous]

איך לנקד את המילה "מצאתו?" (=מָצָאתָ אותו?)

איך לנקד את המילה "מצאתו?" במובן של "מָצָאתָ אותו?"

האפשרות שחשבתי עליה היא: מְצַאֲתּוֹ. נכונה?

ניסיתי לבדוק בלוחות נטיית הפועל של האקדמיה ללשון אבל מצאתי שהם לא כוללים נטיות עם כינוי חבור.

 

[איתי שלר]

לא יבוא דגש באות שאחרי חטף (ובאמת אין שם לא חטף ולא דגש).

 

[Assiduous]

איך זה יכול להיות?

ארְבּע (צריך להיות אַרְבַע?), לסְתּוֹר (צריך להיות לסתור?), וכך דוגמאות בלי סוף שבהן יש חטף ובכל זאת האות שאחריה דגושה קל. ייתכן שלא הבנתי את דבריך.

 

[איתי שלר]

במילים שציינת אין חטף אלא שווא נח.

 

[Assiduous]

האם "חטף" לא נרדף ל"שווא"? תמיד הנחתי בפשטות שכן.

 

[איתי שלר]

לא.

חטף הוא המקבילה של שווא נע באותיות הגרוניות.
חטף, כמו שווא נע, מסמן תנועה חטופה, ולעולם לא יבוא דגש לאחר תנועה חטופה.

• דגש קל לא יבוא, כי דגש קל לא בא לאחר תנועה.
• דגש חזק לא יבוא, כי דגש חזק סוגר הברה, ובעברית הברה חייבת לכלול תנועה מלאה (אין הברות הכוללות רק תנועות חטופות).

 

[Assiduous]

תודה. השכלתי

 

[Assiduous]

כינוי חבור, כינוי דבוק, וכינוי שייכות

לפי מה שידעתי עד היום,
כינוי חבור זה פועל + נושא / מושא. (דוגמה: ראיתיו. ראי+ אני+אותו)
כינוי שייכות זה ש"ע + מושא. (דבָרִי= הדבר שלי)
&nbsp
את הכנוי הדבוק הכרתי היום דרך מילון ספיר:
"כּינוּי דָבוּק
כינוי מחובר למילה, כגון -וֹ במילים ספרו (כנגד: הספר שלו), שְמָרוֹ (כנגד: כינוי פרוד - שמר אותו)"
לפי הבנתי כינוי זה כולל שני כינויים: כינוי חבור + כינוי שייכות, ובעצם הוא שם כללי יותר. הבנתי נכונה?

 

[איתי שלר]

כיוני חבור - לאו דווקא מושא אלא כל כינוי מצטרף.

 

[איתי שלר]

תקלה - צ"ל: כינוי

 

[Assiduous]

לא הבנתי את ההערה שלך לגבי כינוי חבור

 

[איתי שלר]

כינוי חבור הוא כינוי המצטרף למילה (לאו דווקא כינוי מושא).