שאלה על מילים שמסתיימות בתנועה eי

trilliane

Well-known member
מנהל
עדיין לא מבינה אותך

הפועל "שייר" היה רלוונטי בנטייה על דרך השלמים; אבל נטיית ע"י, ע"ו וע"ע בבניינים הכבדים זהה, וכן, אין ממש הפרדה מוחלטת בין ע"י לע"ו (ל"ו מקרה אחר, גזרה נדירה).
&nbsp
לא הבנתי למה צריך להסביר מילים שבהן "הותר הדיפתונג בנפרד". מישהו קבע שזה לא סביר או לא אמור לקרות? יש מילים שבהן זה כך ואחרות שבהן זה אחרת... כמו כן ידוע שהיו מבטאים שונים בישראל ויהודה, ויש תיעוד לכך, למשל, בספר עמוס (ח,ב): "וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ". ע"ס הפסוק הזה משערים שעבורו המילה "קיץ" לא נהגתה בתנועת עזר בצורת הנפרד אלא בכיווץ דיפתונג, כמו המילה "קץ".
&nbsp
מכא אפשר להסיק שלא מדובר בצורת דיבור (כפי שציין ספן לעיל ואליו הגבתי במקור, ואז הגבת לי) כי אז אין צורך ביו"ד, והיא שם בכל זאת. היו"ד נחשבת שורשית אף שאינה עיצורית בהכרח בכל הנטייה. זה יכול לקרות גם לאות וי"ו, כידוע, ויש תחלופה רבה בין יו"ד לוי"ו שורשיות, במקרים רבים בגזרות האלה (בד"כ כתלות במשקל) הן נאלמות או נעלמות.
&nbsp
זה כל מה שרציתי לומר; מה אתה מנסה לטעון, כרגיל, התקשיתי להבין.
 
בקיצור:

טענתי היא שמילים כגון ציד (חלק לא מבוטל בכל אופן) במקור היו במשקל qitl ולכן תנועת iw הפכה אוטומטית ל- iy משם הונמכה התנועה הקצרה i ל-e ומשם הותר הדיפתונג לצורה המוכרת לנו כיום. מסלול דומה למשקל qitl בשלמים ההבדל היחיד הוא שסיבת ההחלפה בין וא"ו ליו"ד נעוצה (לדעתי) במשקל כפי שרשמת בנוגע להיעלמותן.
 

Assiduous

New member


 
למעלה