עוד מספר שאלות במטוטא מכבודכם.

נהורית1

New member
עוד מספר שאלות במטוטא מכבודכם.


מה הנכון, 'זה אחר זה', או 'בזה אחר זה'?
גבר ואשה, האם הם התאהבו זה בזה, או זה בזו?
'ואשר לי', או באשר לי'?
'מאז באת אל ביתי' או 'מאז שבאת אל ביתי'?
'מצד אחד... אבל מצד האחר', או 'מצד אחד אבל מצד שני'?
אחיך, ביחיד. האם נכון אחייך ברבים?
תודה למשיבים.
 
תשובות:

  1. חסר הקשר.
  2. "זה בזה" נחשב נכון יותר ("זה בזו" טבעי יותר היום).
  3. חסר הקשר.
  4. המתקננים הקפדניים מבכרים את אפשרות א.
  5. גם כאן מעדיפים את אפשרות א (רק בלי ה"א הידיעה לפני "אחר")..
  6. חסר ניקוד. אחיךְ ברבים = אחייךְ; אחיךָ ברבים = אחיךָ.
 

נהורית1

New member
תודה איתי.

1. ההקשר הוא המשפט הבא: אירועי השמחה אשר התרחשו זה אחר זה
2. נראה לי 'זה בזו' אכן טבעי יותר. אלו גבר ואשה ולא שני גברים, אף על פי שהדבר הפך לטבעי בימינו...
3.ההקשר הוא המשפט 'האמת שברכת האל שורה עלי מאז שבאת אל ביתי'
4+5.או קי, אפשרות א.
6.ואיך מנקדים אחיך זכר רבים?
תודה לנכונות.
 
בלבלתי קצת את המספרים

התכוונתי ש"מאז" בלי "ש.. " מועדף בעיניי הטהרנים.
על באשר ואשר חסר לי הקשר.
לגבי "זה אחר זה" או "בזה אחר זה" - שניהם בסדר לדעתי.
 
"גבר ואשה, האם הם התאהבו זה בזה, או זה בזו?" אם לא רוצים

לדבוק בתקן ("גבר ואשה התאהבו זה בזה") אין, לדעתי, להסתפק ב"גבר ואשה התאהבו זה בזו" אלא יש, לנקוט לשון של הדדיות: "גבר ואשה התאהבו זה בזו וזו בזה".
 

נהורית1

New member
זה גם מה שאני חושבת.

מרוב שפה תקנית ונכונה השפה נשמעת משובשת ומוזרה.
לפעמים צריך לשמוע גם איך הרוב מדבר כי זה יותר נוח.
תודה לכם על השתדלותכם.
אלבש את הנמנמה ואלך לישון.
לילה טוב.
 
א. אני ראיתי 530 תוצאות. ב. זה לא רק עניין של תקן (עבש

כביכול, ולכן שומר נפשו ירחק) ושל דבקות במקורות (כנ"ל), אלא, כפי שמוצג בבירור במקור שהבאת - ניגוד להיגיון (העדר הדדיות, הקיימת במובהק בתוכן ובמסר ונעדרת לחלוטין בצורה של "זה בזו").
מי שעובדה זו אינה מפריעה לו, מי אני שאכהה בו.
 
א. תוצאות דמה

א. תוצאות דמה. אם תעבור לעמוד השני של התוצאות תראה מספר נכון יותר (אם כי מאז שהרצתי את החיפוש נוספו עוד כמה תוצאות בודדות, ייתכן שהזחלן של גוגל הגיע לשרשור הנוכחי) אגב, וגם 530 זה מעט מאוד..
ב. אפשר למצוא היגיון גם ב"זה את זו". לכל מבע טבעי יש הגיון משל עצמו, אחרת הוא לא היה שורד.
 
אני לא מוצא בזה היגיון. לדעתי, עצלות. בשפה מדוברת, ניחא;

בכתיבה רצינית - פסול חיתון, לטעמי.
 
ההגיון פשוט:

  1. "התאהבנו זה בזה" לא מתאים לעברית המודרנית הטבעית שבה המילה "זה" לא יכולה להתייחס לנקבה, אלא רק לזכר או למי שמינו אינו ידוע.
  2. ההגיון במבע המקובל והטבעי בימינו - ביטוי של הדדיות, מעצם היותו ביטוי הדדיות, כולל בתוכו גם היפוך כיוון. "זה בזו" שווה גם "זו בזה", והרי זה כאילו נאמר בפירוש: וכן ההפך בכיוון השני.
  3. טענת שזה תוצר של עצלות, הייתי מכנה זאת חסכנות ומיעוט מלל מיותר ומסורבל.
 
אם היה עליי לכתוב זאת, הייתי כותב: גבר ואשה התאהבו. נקודה.

זה בזו מצביע על כי הגבר התאהב באשה, ואילו היא נותרה אדישה, לא עלינו.
אם רוצים ניסוח פורמלי, כמעט משפטי: גבר ואשה התאהבו אהדדי.
התוספת זה בזו היא לעניות דעתי מטעה, במקרה הרע, ו"רק" חוטאת לרוח התקופה, במקרה הטוב.
זה בזו וזו בזה - מפורט, מדויק ומכבד, אך באמת טיפה מסורבל.
א. הוז-חטי
 
לא במקרה אין מסתפקים בכך.

"גבר ואישה התאהבו" יכול להשתמע שהם התאהבו באנשים אחרים. ההדדיות לא מפורשת.
בניגוד לדבריך, "זה בזו" לא משמע שהגבר התאהב באישה אהבה נכזבת. במקרה כזה היית אומר "הגבר התאהב באישה". "זה בזו" משמע הדדיות בהכרח.
"אהדיי" זו מילה בשפה זרה (ואם כבר אז "בהדדי". אבל למעשה אין טעם לערבב שפות באופן מלאכותי כשאין בכך צורך. זה יהיה זר ומוזר ולא ייקלט).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
יכול להשתמע תאורטית, ללא הקשר; בפועל זה בד"כ לא המצב

מי שטוען שממשפט כמו "גבר ואישה התאהבו והתחתנו בקפריסין" משתמע שמדובר בשני אנשים שהתאהבו באחרים והתחתנו איתם, הוא סתם אובר-חוכם. יש לא מעט דו-משמעות תאורטית בשפה שנפתרת מראש בסינון האפשרות הבלתי סבירה, וזה רק אחד מאין-ספור מקרים כאלה.
 
זה ברור. מה שהתכוונתי לומר הוא

הוא שכשיש מבע המצריך פיענוח הקשרי, טבעי שאנשים מוספים הבהרה מפורשת.
זה קורה באין-ספור מקרים.
ומעבר לך, אפשר לשים לב להבדל בין המשפטים הבאים:
  1. הם התאהבו זה בזו - נפוץ ביותר.
  2. הם התנשקו זה עם זו - די נדיר.
הסיבה להבדל היא כמובן שהפועל "התאהב" לא אומר בהכרח הדדיות (הוא התאהב בה, אבל היא לא התאהבה בו), לעומת זאת הפועל "התנשק" מצביע על הדדיות, ולכן כשאין לו מושא ברירת המחדל היא הדמויות המוזכרות.
למעשה "התאהב" כמעט הפך להיות פועל המצריך מושא, וכשאת אומרת "הם התאהבו" את מותירה לשומע את השלמת המושא על פי ההקשר (די דומה ל"ואהבנו ...כמו שלא נאהב עוד לעולם" אהבנו מה? אפשר להבין מההקשר) אבל בדרך כלל נוטים להשלים את המושא ולא להותיר את הפיענוח לשומע, מלבד אולי בשירים.
 
נכון. והשומע משלים את החסר: "זה בזו וזו בזה".

הוא אשר כתבתי. את ההשלמה הזו במחשבה (שלאו דווקא נחשבת מילולית, אבל בוודאי דורשת עיבוד) חוסכים בהוספת המושא המפורש.
 
למעלה