ראית

ראית

שלום לכולם

אני משער שהשאלה כנראה לא אמורה להיות כאן, אבל באין חלופה אחרת אשאל אותה כאן.

אותי לימדו בבית הספר שאת המילה ראית רושמים בלי "ה" בסוף. אולם אתמול בזמן קריאת מגילת איכה נתקלתי באיות המוזר הבא
"ראיתה"

מקור: מגילת איכה פרק ג פסוקים נט ו- ס.

"נט רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי, שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי. ס רָאִיתָה, כָּל-נִקְמָתָם--כָּל-מַחְשְׁבֹתָם, לִי. "


אם זו היתה טעות סופר אז הייתי משער שאראה זאת פעם אחת. אולם זה רשום פעמים ובמקומות די סמוכים.

כמו כן בפסוק נ"ז באותו הפרק רשום "אמרת " "קרבת" אז מדוע כאן היה הצורך להוסיף את האות "ה" בסוף?

אולי אני טועה במשמעות המילה?

בתודה מראש
 

trilliane

Well-known member
מנהל
השאלה במקומה, ברוך הבא
מניחה שאיתי ידע לענות

 

Assiduous

New member
גם אני אמתין לתשובת איתי

אבל אאל"ט בעבר צורת הנוכח בבניין הקל הסתיימה בדרך כלל בה"א: קטלת > קטלתה (ראית > ראיתה, שמעת > שמעתה, ידעת > ידעתה, שכחת > שכחתה). יש לכך עדויות ארכיאולוגיות (ראה לדוגמה מכתב לכיש IV) וכן במגילות ים המלח (אמרתה, הגדלתה, נפלתה וכו'). מאוחר יותר החל תהליך שבו הה"א הורגשה כמיותרת (הרי היא לא מבוטאת) וכך לאיטה נעלמה לה עקב התפתחות בכתב הספרותי (בעטיו של הכתב העממי שבו היה נהוג לכתוב קטלת במקום הצורה המלאה קטלתה: ראה מחקרים ביהדות: ספר היובל לדוד קוטלר עמוד 114). מגילת איכה משקפת זמן סמוך יחסית לזמן כתיבת מגילות ים המלח כך שייתכן שנשארו בה מעט טביעות אצבע מהתקופה ההיא. יש לא מעט דוגמאות ליוצאי דופן בתנ"ך שמבוססות פחות או יותר על תהליכים דומים.
&nbsp
ראה מחקרים בלשון של משה בר אשר :
"באשר למקרא, אפשר לצמצם יותר: לפי אנדרסן ופורבס (עמ׳ 179), מתוך 1934 היקרויות של עבר נוכח נמצאת הסיומת -ת 1785 פעמים (92.3%), והסיומת -תה 149 פעמים (7.7%); הצורה נתתה באה 65 פעמים, לעומת נתת הבאה 27 פעמים."
 
תשובה

בתנ"ך משתמשים בדרכי כתיב שונות ולא אחידות, לפעמים כתיב מלא יותר מהכתיב שלנו, ולפעמים מלא פחות. גם באותו פרק עצמו לפעמים משתמשים בשני סוגי כתיב:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ (שמואל ב יח יא)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה (שמואל ב יח כא).
(ההבדלי כתיב לפעמים עשויים להיות כר פורה לדרשות, אבל אין כאן מקומם)

ולשאלה הספציפית שלך, נדמה לי שהכתיב המלא נפוץ יותר בפעלים מגזרת ל"י, לכן "ראיתה" ולא "קרבתה" (ייתכן שקיומה של הה"א בזמנים אחרים: ראה, רואה מעודדת כתיב מלא בה"א גם במקרה של "ראיתה").

(וכפי שאסי כתב, במגילות הגנוזות, המאוחרות למקרא, הכתיב המלא הפך להיות דרך המלך).
 
תודה רבה

החכמתי, לא הכרתי את הדוגמה בספר שמואל. נחמד לדעת שיש את זה בעוד מקומות בתנ"ך.

יום טוב
 
למעלה