כי
כי הביטויים האלה מקורם בתנ"ך, ובתנ"ך נכתב:
וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ (ישעיה כ,ב)
גַּם תַּנִּין (קרי:תַּנִּים) חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן (איכה ד, ג)
לכן גם היום משתמשים בהם באופן דומה.
למה זה כך בתנ"ך?
פשוט, הפעולה של חליצת הנעל נתפסת כפעולה בבגד, הנעל מוסרת מעל הרגל.
לעומת זאת במקרה של חליצת שד אין מדובר (במקור) בהסרת בגד, שהרי זו פעולה של בעלי חיים שאינם לובשים מאומה.
מה משמעות חליצת השד שבתנ"ך?
תלוי באיזה בעל חיים מדובר.
לפי הכתיב מדובר בתנין, ותנין במקרא משמעותו קרוקודיל או לוויתן (כולל לוויתן אגדי). קרוקודיל אינו יונק, אבל לוויתן כן, ויש ללוויתנית פטמה המכוסה בכפל עור (mammary slit) ונשלפת החוצה לצורך ההנקה. לכן יש שהבינו את משמעות החליצה כך - שליפת הפטמה מכפל העור (השאלה אם באותה תקופה אנשים הכירו מספיק את האנטומיה של הלוויתן כדי להשתמש במשל הזה).
לפי הקרי מדובר בתן (או שועל. כי יש המזהים את התן המקראי עם השועל) - ואם כך לחלוץ שד משמעו לאפשר לגור לינוק, ולא פעולה של הוצאה מכיסוי. ואולי בכלל הצירוף "חלצו שד" לא נגזר מאותו מקור של חליצת הנעל אלא מ'איזור החלציים' (=מתניים), היינו שהשועלה מגביהה את איזור חלציה ומאפשרת לגורים לינוק (ר' יוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=mRtSzFJjWmo )