ניתוח דקדוקי של : ויכלו (השמים והארץ)

hashoel

New member
ניתוח דקדוקי של : ויכלו (השמים והארץ)

מהו הניתוח הדקדוקי של המילה הראשונה בפרק ב' בבראשית: וַיְכֻלּוּ ?

תודה!
 

hashoel

New member
תודה רבה! הבעיה שלפי לוח הפעלים כל"ל נוטה בפֻעל לפי הל"ל

כלומר: יְהֻלְּלוּ
 
כך:

  • חלק דיבור: פועל
  • שורש: כל"י, במשמעות סיום והשלמה
  • בניין: פֻּעַל (מתפקד כסביל)
  • משקל: ויפעל (ויקטל), במקרא המשקל משמש לזמן עבר
  • צורת רבים
  • בדרך כלל לזכר (אבל גם אפשרי אולי גם לנקבה, כי במקרים רבים התמזגו צורות הזכר והנקבה)
  • גוף: שלישי
  • מתפקד כנשוא במשפט
 

hashoel

New member
תודה רבה!! עכשיו הבנתי

הערה: בלוח הפעלים שאצלי לא מופיע כל"י אלא כל"ה, אך הכל מסתדר היטב
תודה רבה
 
ל"י-ל"ה

הוא כילה, הוא בנה, הוא קנה - יש שמתייחסים אליהם כאל כל"ה, בנ"ה, קנ"ה (כי הפועל בזמן עבר נסתר הוא כלה, בנה וקנה).
אבל השימוש בגזרת ל"י מדויק יותר (כל"י, בנ"י, קנ"י) כי הה"א כאן אינה שורשית מקורית (היסטורית פעלים בגזרה הזו הסתיימו ביו"ד או בוי"ו עיצורית שנשלה; ואף היום בנטיות שונות הה"א נעלמת: כיליתי, בניתי, קניתי).
זאת בניגוד לשורשים כדוגמת תמ"הּ, כמהּ, מהמהּ, גבהּ, נגהּ, להלהּ שבהן הה"א שורשית (לכן "תמהתי" ולא "תמיתי").
 
לשיפור המובנוּת של 'ויכולו' אפשר לעשות אנלוגיה מן השורש

צ-פ-י.
"ויצוּפּו הקירות בזהב". משמעו "הקירות צופו בזהב".
ובאותו אופן 'ויכולו השמים והארץ' - השמים והארץ כּוּלוּ.
הצורה הזו, כּוּלוּ, אינה שימושית ואולי אף אינה מופיעה בשום מקום, אך ניתן לדעת את משמעותה על פי המשמעות של מקבילתה בבניין הַפָּעיל (בניין פיעל), 'כילה' = סיים, השלים, גמר. מכאן 'ויכולו' = 'כּוּלוּ' = סוימו, הושלמו (השמים וכל צבאם).
 
למעלה