מדוע בגזרת ע"ו בבניין הפעיל ה-ה' מנוקדת בצירי

[פורטלוס]

מדוע בגזרת ע"ו בבניין הפעיל ה-ה' מנוקדת בצירי

מדוע בגזרת ע"ו ה-ה' מקבלת צירי/צירה ולא בחיריק, כרגיל בבניין הפעיל?
למשל: הֵשִיב, הֵקִים

 

[trilliane]

כי חיריק חסר מופיע רק בהברה סגורה ובע"ו זו הברה פתוחה

תנועה קטנה מופיעה (למעט חריגים) בהברות סגורות ולא מוטעמות. ברגע שההברה מוטעמת / נפתחת היא בד"כ תשתנה לתנועה גדולה.
&nbsp
באופן כללי יש בעברית לא מעט חילופים בין i ל-e, אם כי לא בהכרח בנסיבות האלה. למשל בהברה מוטעמת. מבחינה דיאכרונית בד"כ הצורות הנוטות משמרות טוב יותר את המקור, ובצורות הקצרות יותר (צורות הבסיס) חל שינוי (ולכן בראייה סינכרונית זה נראה כמו צירי שמשתנה לחיריק בנטייה, אבל היסטורית ההפך נכון).
&nbsp
למשל בגזרת ע"ע:
לִבּוֹ >> לֵב
אִמִּי >> אֵם
חִצִּים >> חֵץ
מָגִנִּים >> מָגֵן
&nbsp
גם בחלק מהסגוליים המלעיליים שמקבוצת qitl המשוחזרת מופיע צירי במקום תנועת i מקורית (ברוב הסגוליים יש שם סגול):
סִפְרוֹ >> סֵפֶר
מִצְחוֹ >> מֵצַח
&nbsp
וכמובן, יש מקרים שבהם חיריק מוחלף בצירי בשל תשלום דגש.

 

[פורטלוס]

תודה על הפירוט. אבל

למה זו הברה פתוחה
נניח במילה הֵקִיץ - ששורשה ק.ו.צ - ניקודה היה צריך להיות לכאורה - הִקְ-וִיץ.
ה-ק סוגרת עדיין את ההברה.

 

[trilliane]

זו תופעה שנקראת "כיווץ דיפתונג"

דיפתנוג = דו-תנועה. להרחבה, ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/דיפתונג
&nbsp
בעברית אומנם אין שתי תנועות מלאות רצופות, אבל יו"ד ווי"ו (w) נחשבות לחצאי תנועות (וי"ו מקורית בעברית היא כמו במבטא התימני, כלומר כמו و בערבית). כמו כן בגזרת ע"ו/י במקרים רבים יש תחלופה בין וי"ו ליו"ד (גם באותו שורש) ולכן אני לא יודעת מה הייתה המקורית.
&nbsp
אני מעריכה שהתהליך המשוחזר הוא:
hiwqim >> *hiqim >> heqim*
&nbsp
כלומר אחרי כיווץ דיפתונג שבו iw (או אולי iy?) הפך ל-i, נפתח ההברה.

 

[trilliane]

* נפתחה

 

[אבל השם שרציתי תפו]

hiqwim*

 

[trilliane]

 

[אבל השם שרציתי תפו]

זו הברה פתוחה כי

משנה מה קורה בפועל (הקו"ף לא סוגרת הברה בהקיץ) ולא מה היה צריך להיות.
&nbsp
לטעמי הסבר טוב נותנת תיאוריית שורשים דו עיצוריים לגזרות כמו עו"/י.
&nbsp
&nbsp

 

[פורטלוס]

אפשר הסבר לקשר לתאורייה הנ"ל? בכל מקרה - אם אני מבין

בדוגמא הנ"ל היה צריך להיות הִקְוִיץ. בשל כיווץ הדיפתונג זה התגלגל ל-הִקִיץ (היה עוד משהו בדרך? הִקְיִץ? בררר...) ואז באמת אין סגירת הברה. ומתוך כך הפך לצירה כי אין חיריק חסר בפתוחה
מ.ש.ל

 

[אבל השם שרציתי תפו]

בגדול

הסברה שלשורש היו שני עיצורים ק.צ ותנועה ארוכה ביניהם כך שלא מתחייב כיווץ דיפתונג אלא שנשלה התנועה הארוכה מפני התנועה המסמנת את הבניין.