היא יושבה לחלון ושורקה שערה

Assiduous

New member
היא יושבה לחלון ושורקה שערה

אפשר לקבל הסבר כללי על הצורה "יושבה" או "שׂורקה" (סורקה) במשמעות של יושבת וסורקת?

(שירו של ביאליק "היא יושבה לחלון ושורקה שערה" - בביצוע של אריק איינשטיין)

אגב, מדוע "יושבה לחלון" ולא "יושבה בחלון"?
 

קיפiד

New member
לגבי השאלה האחרונה

&nbsp
יושבה לחלון, כמו הסבה לשולחן.
&nbsp
&nbsp
 
דוגמה יפה. משמעות אות השימוש "ל-" בדוגמה זו וכן ב"לחלון"

היא לדעתי זו: ליד, בסמוך ל-, בצמוד ל-.
דוגמה נוספת בעלת אותה משמעות: "לגדת הנהר".
הנה כמה קישורים לטקסטים הממחישים משמעות זו:
קישור 1
קישור 2
קישור 3
 

Assiduous

New member
לא ברור לי.

האם כוונתך לומר הסָבָה לשולחן , ואז לא ברורה לי האנלוגיה כי כאן מדובר בש"ע וכאן בפועל /בינוני (יושבה = יושבת).
&nbsp
ואם כוונתך לפועל (נסתר, יחיד, נקבה) הרי שלא ברור לי כלום.
אשמח אם תברר את כוונתך. תודה
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אכן פועל; הוא התייחס לשאלתך השנייה, לשימוש באות השימוש ל

ראה תשובתו של חוכך להרחבה.
 

Assiduous

New member
כלומר

התשובה לשאלה שלי על שימוש במילית היחס ל' במקום ב' הנפוצה, היא שיש כמה שימושים כאלה בספרות בת זמנינו?
הייתי שמח לשמוע מה המקור או הסבר לשימוש המוזר הזה משהו?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
איש לא כתב זאת, וזה גם לא מה שענה לך חוכך...

לא ראיתי שניתנו כאן דוגמאות מהספרות בת זמננו. השימוש אינו מוזר (בעיניי) ולא הופתעתי לגלות במילון שהוא מלווה את העברית עוד מימי המקרא.
&nbsp
אחת המשמעויות של "ל" במילון העברית המקראית (מ"צ קדרי) היא "הימצאות ב-, קרבה":
בראשית ד, ז: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" = בפתח;
שופטים ה, טו: "בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי-לֵב"; טז: "לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי-לֵב".
שכיחה עם שמות איברי גוף: ליד, לפני, לעיני, לשמאל, לימין...
&nbsp
על כך אוסיף שבאופן כללי מילות יחס משמשות ביותר מאופן אחד ואף מתחלפות ביניהן מדי פעם (באותה משמעות): על יד/ליד; לצד/בצד; מדובר על / מדובר ב...
 

Assiduous

New member
אני שמח בכך שהעניין התבאר. תודה רבה לך, לקיפוד ולחוכך

 
למעלה