תפוצה משלימה
לפעמים מילה אחת מופיעה ביחיד ומילה אחרת משמשת לצורת רבים (איש-אנשים).
הסיבות לכך היסטוריות ולא תמיד אפשר להתחקות אחריהן.
ייתכן שכך התפתחו הדברים במקרה זה:
תקופה א (תנאים): המילה לפונקציה של רב (לא במשמעות אדון לעבדים או שר) הייתה "חכם" וברבים "חכמים". במקביל, המילה "רבי" שימשה כתואר הכולל כינוי קניין, וברבים "רבותיי". התואר "רב" ללא כינויי קניין לא שימש אז במשמעות שבימינו.
תקופה ב: היה שימוש גם בתואר "רבן" ואחרי כן נגזרה צורת הרבים "רבנים" (הערה: "רבן" שימש בתקופה א' במשמעות "רבנו" כתואר למנהיגי החכמים והנשיאים, אבל זהו שימוש אחר ומשמעות אחרת מהמתואר כאן. ראי המאמר המקושר בסוף התגובה).
לפני תקופה ב או במקביל אליה: התקצרה המילה "רבי" ל"רב" ושימשה תואר הבא לפני שם פרטי.
תקופה ג: המילה המקוצרת "רב" ששימשה קודם לכן רק כתואר המקדים שם פרטי, הפכה לשם עצם עצמאי, אבל המילה "רבנים" שכבר הייתה קיימת נותרה על מקומה.
על התפתחות התואר "רב", ראי ברויאר (אתר האוניברסיטה העברית):
http://pluto.huji.ac.il/~ybreuer/personal/rav3.pdf
