תכנים בסמיכות - תוכני? (בכתיב חסר ניקוד כמובן)

אפשר הסבר? למה תוכנו, ותכניה?

 

trilliane

Well-known member
מנהל
כי בסגוליים המלעיליים יש "ריבוי שבור" שלא נוטה ישירות מהיחיד

הכוונה למשקלים קֶטֶל, קֵטֶל וקֹטֶל והמשקלים הנקביים התואמים קַטְלָה, קִטְלָה וקָטְלָה* (לעיתים גם קֶטְלָה וקֻטְלָה). הריבוי של כולם הוא על בסיס קְטָל – קְטָלִים או קְטָלוֹת.

בנטיית קניין אין ריחוק של הטעם: דְּרָכִים >> דְּרָכֶיהָ;
אך בצורת הנסמך (רבים) לזכר מתרחק הטעם (בסמיכות ההטעמה הראשית היא בסומך) נחטף הקמץ (*קְטְלי־) וכך נוצר צרור שוואים נעים שיש לפרק. השווא הראשון מומר בתנועה קטנה (בהתאם לתנועת פה"פ במשקל המקורי, כלומר לפי נטיית היחיד) והשווא השני מכונה שווא "מרחף" שאומנם סוגר הברה, אך אחריו לא יבוא דגש קל.

לפיכך צורות הנסמך (רבים) לזכר הן:
1. קַטְלֵי: מַלְכֵֿי־ישראל (מֶלֶךְ >> מַלְכִּי), עַרְבֵֿי־שירה, דַּרְכֵֿי־קיצור;
2. קִטְלֵי: סִפְרֵי־לימוד (סֵפֶר >> סִפְרִי), עִשְׂבֵֿי־תיבול, פִּרְקֵי־אבות;
3. קָטְלֵי: כָּתְלֵי־הבית (כֹּתֶל >> כָּתְלִי), קָבְצֵי־גיבוי, תָּכְנֵי־הישיבה, נָהֳלֵי־המוסד, פָּעֳלֵי־מצב (ממש כמו במקרים שפה"פ גרונית – עָמְסֵי־תנועה, חָמְרֵי־ניקוי). זו הצורה שבה טועים רבים...

וראי גם באתר האקדמיה ללשון:
יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

לסיכום:
תֹּכֶן+וֹ (שלו) = תָּכְנוֹ;
תְּכָנִים + םֶיהָ (שלה) = תְּכָנֶיהָ

_______________________________
* בכל הדוגמאות הקמץ בפה"פ הוא קמץ קטן.
 
אינטואיטיבית תכניה נשמע לי נכון. אבל כשהישוויתי לקודשיה

הכול התבלבל לי...
תודה על ההסבר המפורט.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
קודשים (כמו שורשים) הן בעלות ריבוי חריג, כמו הגרוניות

כלומר במקרים שבהם פה"פ גרונית ולכן לא יכולה לקבל את השווא הנע (קטלים/ות) והמשקל הוא קֹטֶל, החטף יהיה חטף-קמץ, כדי לשמור על התנועה; אבל בשורש ובקודש לא אמורה להיות בעיה כזאת, ובכ"ז יש שם חטף-קמץ או קמץ קטן...

בכללי האקדמיה ללשון: החולם החסר בשמות מלעיליים (הסגוליים ודומיהם)
כלל ד – משקל פֹּעֶל

כתוב בהערה 5:
צורת הרבים של קֹדֶשׁ ושל שֹׁרֶשׁ היא קֳדָשִׁים וגם קָדָשִׁים, שֳׁרָשִׁים וגם שָׁרָשִׁים. המילים קָדָשִׁים ושָׁרָשִׁים נהגות בקמץ קטן בפ' הפועל. במסורת הספרדית נהגים שמות אלו בקמץ גדול.
 
נראה לי בלתי סביר

"השווא הראשון מומר בתנועה קטנה (בהתאם לתנועת פה"פ במשקל המקורי, כלומר לפי נטיית היחיד)" - זה תהליך שלא סביר שיקרה. המשקל המקורי הוא היסטוריה נשכחת, וגם לא סביר שבגלל קשיי הגייה תשוחזר התנועה בהתאם לצורת היחיד. זה רבים לא יחיד.

למה לא לומר שהריבוי השבור מלכתחילה כלל את התנועה המקורית:
יחיד: כַּלְבּ; רבים (ריבוי שבור): *כַּלָבים (אולי דרך צורת ביניים בריבוי שבור: *כַּלָבּ; גם בערבית כלב הוא كلب וכלבים: كلاب).
בשלב הבא הקמץ נחטף כשהוא רחוק מההטעמה (היינו בסמיכות: *כַּלָבֵי > כַּלְבֵי).
ורק אחר כך התקצרה התנועה הקטנה הראשונה כשהיא בהברה פתוחה (*כַּלָבִים > כְּלָבִים):
בסמיכות, ההברה הראשונה היתה כבר סגורה והתנועה המקורית נשארה, ואילו בריבוי שלא בסמיכות ההברה הראשונה נשארה פתוחה (כי הקמץ לא נחטף) ולכן התנועה הקטנה לא התקיימה.
האם זה לא אפשרי?
 
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה

קמץ נחטף כשהוא מתרחק מהטעם (בסמיכות).
תנועה קטנה עשויה לנשול כשהיא בהברה פתוחה.

אלה שני התהליכים שאולי התרחשו:
*כַּלָבי > כַּלְבי (חיטוף קמץ)
*כַּלָבים > כְּלָבים (נשילת התנועה הקטנה בהברה פתוחה).

בין שני התהליכים האלה, לפי ההשערה שכאן, חיטוף הקמץ קדם היסטורית לתהליך נשילת התנועה הקטנה כשהיא בהברה פתוחה.
לכן *כַּלָבי > *כְּלָבי לא אירע (כי ההברה הראשונה נסגרה קודם לכן - כַּלְבֵי - ותנועה קטנה בהברה סגורה - מתקיימת ואינה נושלת).

ואלה התקופות השונות:

תקופה 1
  • כַּלָבֵי , כַּלָבִים (הצורות המקוריות)
תקופה 2
  • כַּלְבֵי, כַּלָבִים (חיטוף קמץ הרחוק מההברה המוטעמת)
תקופה 3 (עד ימינו אלה)
  • כַּלְבֵי, כְּלָבִים (נשילת תנועה קטנה בהברה פתוחה)

אם כוונתך לשאול למה רק קמץ נחטף כשהוא רחוק מההטעמה, ופתח לא נחטף, הסיבה היא שרק תנועה ארוכה נחטפת כשהיא רחוקה מההטעמה, כי הארכה באה ביחד עם ההטעמה.
 
שווא נע סוגר את הפתח?

כוונתי למה כלבי- לא מנוקד קמץ בכ"ף אם התנועה פתוחה? (וזה מחזיר לשאלת הכותרת האם שווא נע סוגר תנועה...)
 
השווא נח.

השווא נח, דהיינו אין כל תנועה אחרי הלמ"ד במילה כַּלְבֵֿי.
לא כל שווא שמקורו בתנועה הוא שווא נע. התנועה אבדה כליל, ולא רק התקצרה, במקרה שהיה צורך לסגור את ההברה שקדמה לה.

במילים אחרות, כדי להתמודד עם תנועה קטנה בהברה פתוחה, נוצרו שתי אסטרטגיות (על פי הסדר הזה:)
הראשונה - סגירת ההברה באמצעות השלת תנועה חטופה מההברה העוקבת.
השנייה - נשילת התנועה הקטנה עצמה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
יש לכך סימוכין? לא זכור לי שקראתי/שמעתי על כך

ויש כאן לא מעט הסברים לתופעה שכבר יש לה הסברים...
&nbsp
ואגב תנועות ארוכות/קצרות, למיטב ידיעתי ההבדלים בין התנועות עברית (בשונה מערבית) אינם כמותיים אלא איכותיים. כלומר ההבדל בין פתח לקמץ לא היה אורך הביצוע אלא ביצוע שונה (פתח כנראה בפה פתוח, כמו ה-A שלנו כיום, וקמץ בפה יותר קמוץ, יותר אחורה לכיוון O, וזה מסתדר גם עם העובדה שקמץ קטן קיבל צליל O בחלק מהמבטאים).
 
למעלה