שתי קושיות

יחשמש

New member
שתי קושיות

א'. מלה נרדפת לפועל ר.צ.ה, שאינה שימושית, היא א.ב.ה. ("ולא אבה, האם תאבה") האם צפיתם בשימוש בפועל זה, שלא במקורות. מה ההטיה של פעל זה בלשון הווה.
ב'. בשפתנו המודרנית יוחד הביטוי אוכל לפעולת הסעודה בצוותא. כך למשל, מכונה החדר או האולם בו סועדים בחברה, בשם חדר אוכל. אוכל, הלא הם הפרודוקטים שאנו שמים בפינו, לועסים, גורסים ובולעים. בכל השפות האחרות הביטוי מעודן יותר, ומתייחס להיבט החברתי של סעודה בצוותא. בערבית, השפה השמית האחות, מכונה חדר זה "ע'רפה אלטעאם" ולא "ע'רפה אלאכל". בשפות הלטיניות וגם בערבית, יש ביטוי נפרד לארוחת בקר/צהריים/ערב. ולסיום קוריוז (האם יש מלה עברית הולמת יותר, מאשר פך קטן). בהיותי במילואים, מתישהו בשנות השבעים, הסבתי תשומת ליבו של הטבח התורן שקרא לפלוגה לבוא ולסעוד, לגיחוך שבקריאה "אוכל!!". הוא הגיב מיד וכרז:"סלט, תפוחי אדמה מבושלים, שועית אפויה...". כל טוב, משה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שתי תגובות

א. בהווה: אובה, כמו אופה.
אפשר למצוא שימוש בפועל (לא בהווה) בעיקר בנסיבות מליציות יותר, בעיקר בשירה ובספרות, מן הסתם. גוגל יוכל לסייע לך בנקל.

ב. לא הבנתי מה השאלה...

הערה על דבריך:
לא הבנתי מדוע אתה טוען כי "יוחד הביטוי אוכל לפעולת הסעודה בצוותא". אכילה היא הפעולה הרגילה בשפה של צריכת מזון גם כשהיא נעשית לבד. דווקא השורש ס-ע-ד משמש יותר בהקשרים חברתיים ("אין משיחין בשעת הסעודה", סעודת שבת, מסעדה).
 
למעלה