שתי שאלות

[tapuztapuz6]

שתי שאלות

1)האם חייבים להוסיף "בו"? למשל במשפטים: "ביום שבו נולד" "בתקופה שבה היה טוב". האם חייבים להוסיף "בו" או שאפשר לוותר עליו?
2)קראתי שבהווה הנושא צריך לבוא לפני הנשוא. האם המשפט "עכשיו יורד גשם" לא נכון וצריך לומר "עכשיו גשם יורד"? למה "מודה אני" ולא "אני מודה"? תודה.

 

[trilliane]

שתי תשובות

1) ממש לא; למעשה עדיף בלי (לדעתי) אלא אם מרגישים שזה לא מצלצל טוב / מבלבל. "ביום שנולד התינוק ..." נשמע לי נהדר. "בתקופה שהיה טוב" גם בסדר, אבל תלוי גם בהמשך המשפט.
&nbsp
2) לא "צריך"; ליתר דיוק הכלל הסגנוני שמקדים את הפועל לנושא לא תקף בד"כ במשפטים שבהם הנושא הוא בינוני (שלא נחשב לפועל ממש, לפחות במקורות העברית). כך או כך מדובר במסורת ניסוח ולא בסוגיה של תקניות תחבירית, ולכן אפשר ומותר להציב את הפועל בכל מקום במשפט שמצלצל לך טוב (גם אם הוא פחות מקובל).
&nbsp
להרחבה, ראה את דבריה של שושנה בהט תחת הכותרת "סדר המילים במשפט שמני":
http://hebrew-academy.org.il/2012/05/31/על-ענייני-ניסוח-או-ניסוח-ענייני/
[על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני]

 

[אבו זקן]

לטעמי האישי

אם כבר, "היום בו נולד... " נראה לי עדיף על "היום שבו נולד". השאלה למה טעמי האישי צריך לעניין מישהו היא שאלה טובה.

 

[מוגג]

הבעיהיא

שטעמך האישי נוגד את כללי הלשון של הטהרנים.
לדעתם, שין הזיקה חייבת להיות שם.

 

[אבו זקן]

תודה

לא ידעתי.

 

[אבו זקן]

עכשיו קראתי...

את דבריה הנחרצים של הגב' שושנה בהט (גם) בעניין זה, ולא יכולתי שלא לחייך כשנתקלתי במשפט: "... הם שייכים למין מעמד ביניים, מעמד של אנשים שיצאו מכלל הדיוטות ולכלל משכילי לשון לא באו, הלוא הם עיתונאים, סטודנטים וכל בעלי היומרות לעברית "יפה"". בול!

מיד אח"כ נתקלתי במשפט שמתחיל ב"הטוענים שההסתמכות על לשון השירה אינה פגם ושמא אפילו יתרון היא, דבריהם אין בהם כדי לשכנע, והוא משום ש..." והחלטתי שאם כך דוברים "משכילי לשון" אולי מוטב לי להשאר בלימבו שבין ההדיוטות למשכילים.

 

[trilliane]

לא רק ע"י הטהרנים, גם האקדמיה ללשון מסתייגת רשמית

(שלא כהרגלה): "דרך המלך לפתיחת משפט זיקה היא במילת הזיקה (ש או אשר). למשל: 'המספר שהגעת אליו איננו מחובר' או 'המספר שאליו הגעת איננו מחובר'."
http://hebrew-academy.org.il/topic/...nology-ordinance/4-5-למבנה-המשפט/#target-3339
&nbsp
אכן יש כזאת אופנה באקדמיה ובתקשורת, בעיניי היא מיותרת פעמים רבות, בעיקר כשמשתמשים בנטיות "את" מסורבלות במקום "ש". למשל "הספר שחיפשת חסר" עדיף בעיניי על "הספר אותו חיפשת חסר"

.

 

[tapuztapuz6]

תודה על התשובות

יש לי עוד שאלה. שאלתי פה לפני כמה חודשים אם נכון להשתמש בשי"ן הזיקה לפני בינוני ואמרו לי שזה נכון. חיפשתי על זה אתמול ומצאתי מישהו שאומר שזה לא נכון.
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-3211-18074-32954782,00.html
הוא צודק?

 

[איתי שלר]

לא.

אפשר להשתמש בשי"ן. ואף בתורה מצאנו "אשר יושב בחשבון".
שימוש בה"א הוא ניסוח גבוה (ומוגבה), ומשמש היום כמעט אך ורק בכתיבה.

 

[tapuztapuz6]

למה אין כמעט דוגמאות בתנ"ך לאשר לפני בינוני?

האם זה משהו חדש שהתחיל רק בעברית החדשה או שהיה קיים גם לפניה?

 

[tapuztapuz6]

מהדוגמה שלך אני מבין שזה היה קיים

אני מתכוון לשאול אם השימוש רק בשי"ן הוא משהו חדש.

 

[איתי שלר]

בלשון

בלשון המקרא השימוש בה"א לפני בינוני הוא הנפוץ לאין שיעור.
איני יודע מתי שי"ן הזיקה השתלטה, אבל לא אתפלא אם זה קדם לעברית המודרנית.

 

[tapuztapuz6]

אז כן יש עדיפות לה"א הזיקה?

 

[איתי שלר]

תלוי

אם אתה מעדיף ללכת בדרך הנפוצה במקורות הקדומים או שאתה מעדיף לנקוט את הצורה הנפוצה יותר בדיבור בימינו.