המילה 'תה' היא מילה שאולה ולא נוצרה בעברית, כידוע
בשפות שונות הוגים אותה אחרת, בעברית כותבים 'תֶּה' אך ההגייה המקובלת בציבור היא "תֵּי" (tey).
 
מבחינה דקדוקית, בעברית ה"א בסופי מילים בד"כ אינה שורשית. לרוב היא צורן נקבה, וכשמדובר בזכר, היא לרוב חלופה ליו"ד שורשית (גזרת ל"י) לדוגמה:
מבנה >> ב-נ-י (בניתי, בנייה, בניין, בנוי, בינוי, בנאי...)
משתה >> ש-ת-י (שתייה, שתוי, שתיין...)
כך שגם מהבחינה הזאת יש היגיון.
 
אחרון חביב, 'פֶּה' הוא כידוע 'פִּיּוֹן' (המשמעות מתלכדת גם עם צליל של מילה שאולה) אז גם זה מסתדר...
 
אלה הסיבות שאני יכולה לחשוב עליהן.