מה "לא ככה"? לא ממש הבנתי מה אתה שואל...
אנסה לעשות סדר בדברים:
 
1. "הערכה חלופית" היא מסלול שבתי ספר (או כיתות) יכולים להצטרף אליו וכך לבנות "תלקיט" (תיק עבודות) לתלמידים במהלך כל השנה והם לא ייבחנו בבגרות בפרק ההבנה וההבעה, רק בפרקים הדקדוקיים. זה היה נכון כבר לשאלון ב' וזה נכון גם בתכנית החדשה.
 
2. "בחינה עם הלימה" שייכת לתכנית הישנה (שאלון א' ו-ב'). כזכור, עד לפני כשלוש שנים פרסם משרד החינוך "מיקוד" (חומר הלימוד לבחינות הבגרות) בסביבות פסח, כדי "למקד" את התלמידים בחומר שיהיה בבחינה ולהשמיט נושאים שלא יישאלו. המטרה הייתה להקל על התלמידים ללמוד לבחינת הבגרות, אבל המיקוד הפך לתכנית הלימודים בפועל; מורים לא לימדו את מלוא חומר הלימוד ולמדו לשער (בהצלחה בד"כ) מה ירד, ושמרו את הנושאים שבספק לסוף השנה. נוצרה תכנית לימודים דה-פקטו הפכפכה משהו, שמשתנה משנה לשנה (וגם בין מועד הקיץ לחורף!). מבחינה כלכלית זה היה טוב מאוד להוצאות הספרים שפרסמו "מיקודיות" עדכניות לכל מועד, אבל מבחינה כללית זה בלבל כהוגן את המורים ובעקבות כך גם את התלמידים (שלא לדבר על מקרים שבהם תלמידים נדפקו מ"הימור" לא מוצלח של מוריהם).
 
3. שר החינוך לשעבר שי פירון ביטל את המיקוד והחליף אותו ב"הלימה". מסמכי ההלימה פורסמו כבר בתחילת השנה והיו תקפים למועד הקיץ שבסופו ולמועד החורף שאחריו. זה כבר קצת שיפר את המצב, ועדיין לא ברור מדוע חומר הלימוד צריך "להלום" כל שנה ושנה בנפרד, ואיזו הצדקה יש לשינויים הבלתי נגמרים האלה.
 
4. זמן קצר לאחר מכן ניסה שי פירון לבצע רפורמה בבחינות הבגרות, ולאחר אין ספור הצהרות שונות וסותרות לתקשורת ואי ודאות במערכת החינוך, הוא החליט על רפורמה בשם "למידה משמעותית". במסגרתה בוטלו כל בחינות הבגרות בסוף כיתה י' ותלמידים נבחנים על חלק מחומר הלימוד (30%) בבחינה פנימית של בית הספר והציון הזה משתקלל להם עם ציון בחינת הבגרות (70%) בסוף כיתה י"א (בעברית). כמו כן בתי הספר יכולים לבחור בין מסלולים שונים ולהחליט (בין היתר) אם התלמידים יגשו לבגרות לפרק הצורות או לפרק התחביר. זה תקף לתלמידים שכיום בי"א, כלומר התחיל בשנה שעברה כשהם היו בכיתה י'.
 
5. כמו בכל פעם שמחליפים תכנית לימודים ובחינות בגרות, ממשיכים להריץ במקביל גם את הבחינות של התכנית הישנה למשך כמה שנים, לטובת תלמידים בבתי ספר מיוחדים / אקסטרניים / משפרי בגרות / משלימי בגרויות וכו'. בבתי ספר רגילים היא אמורה להיות רלוונטית רק לתלמידים שמסיימים כעת י"ב, אם מסיבה כלשהי לא השלימו את כל הבגרויות בי"א בשנה שעברה (או שבבית ספרם נבחנים בסוף י"ב ולא בסוף י"א). מכיוון שזו התכנית הישנה כבר לא מתפרסמים מסמכי הלימה חדשים; מסמך ההלימה האחרון שפורסם תקף לכל המבחנים בשיטה הישנה (עד שיפסיקו להציע אותם).
 
6. משרד החינוך פרסם כבר את תכנית הלימודים החדשה בעברית והיא תהיה תקפה (ללא "הלימות" או "מיקודים") מעתה ואילך (או לפחות עד שיקום שר חינוך חדש שיחליט "לטלטל את הספינה"...
). השנה היו כמה נושאים שעוד לא נכנסו לבחינה כי התלמידים שנבחנו בחורף ועכשיו בקיץ היו למעשה הראשונים להיבחן בבחינת הבגרות במתכונת החדשה וספרי הלימוד עוד לא מותאמים (רק עכשיו אושרו כאמור) אם כי החומר הוא בגדול אותו חומר. בנושא הצורות תמיד ירדו במיקוד חלק מהגזרות, עכשיו זה כבר לא קיים; תלמידים שנבחנו השנה במתכונת החדשה נבחנו על כל הגזרות בלי יוצא מן הכלל.
 
תכניות הלימודים, מבחנים לדוגמה, עדכונים למורים ועוד מפורסמים מטעם משרד החינוך באתר הפיקוח המרכזי (מפמ"ר) על המקצוע. לדוגמה, אתר הפיקוח על הוראת העברית:
http://cms.education.gov.il/educationcms/units/mazkirut_pedagogit/ivrit/machadash/luach.htm
 
מבחני בגרות בכל המסלולים והתכניות ניתן למצוא גם באתר (הלא רשמי) "בגרות אחת אחת":
http://www.bagrut11.com/
 
לגבי ספרי הלימוד, כתבת "הספרים של היום (גם אלו שעדיין לא יצאו לחנויות)
אכן עוסקים בכל הנושאים הללו, אך בצמצום רב" ועל כך עניתי שהם לא, גם לא בצמצום. הם עוסקים (אם בכלל) רק בשבריר מתורת ההגה (אכן כמבוא לתורת הצורות ותו לא). חידדתי את הנקודה כי מדבריך עלול להשתמע שבספרי הלימוד ימצא השואל הסברים (מצומצמים, אבל ימצא) על כל התופעות המעניינות אותו, למשל "כיווץ דיפתנוג", ולא כך הדבר. כפי שכתבת, כדי ללמוד על תורת ההגה דווקא מספרי לימוד לתלמידי תיכון יש ללכת לאחור לספרים ישנים מהתקופה שבה הנושא היה חלק מתכנית הלימודים.
