איך אתה חולק עליי אם זה בדיוק מה שכתבתי? כתבתי: שניהם תבניות
בניין הוא שם לתבנית במערכת הפועל, משקל הוא שם לתבנית במערכת השם. המהות זהה, איש לא טען אחרת. איך זה קשור למה שכתבת קודם "משקל הוא פונקציה דיקדוקית למיון המילים השונות לתפקודים שונים במערכת המילים- משפט"? זו ממש לא ההגדרה למשקל בפרט או לתבנית בכלל.
 
ההגדרה שמשקל הוא תבנית אינה שגויה כלל, זו ההגדרה. פתח כל ספר שעוסק בנושא ותגלה. אין כאן שום קשר למהו ה"עיקר" ומי יותר חשוב, זו אינה תחרות...
 
אכן, שורשים פורסים משפחת מילים בשדה סמנטי מסוים (לפעמים יותר מאחד), אבל איך זה סותר את מה שכתבתי לגבי המשקל? לא ברור לי. מכיוון ששורשים הם רק עיצורים, יש ליצוק אותם לתוך התבניות (בניינים ומשקלים) כדי לקבל מילים, ולתבניות רבות בהחלט יש משמעות עיקרית אחת או יותר. הן השורש הן התבנית הם צורני גזירה, כלומר יוצרים מילים חדשות, ויש צורך בשילוב של שניהם ("גזירה מסורגת") כדי לקבל את התוצר הסופי >> מילה.
 
"למשל אם אכתוב שני קמצים האם יש איזו משמעות לזה?"
איזו משמעות שתיתן לזה.
באותה מידה אני יכולה לשאול אותך "אם אכתוב שלושה עיצורים, איזו משמעות יש לזה?"
והתשובה אותה תשובה.
 
זה בדיוק הרעיון בשפה שמורכבת מסימנים מוסכמים (ולא איקוניים): המסמן (המילה) אינו מסמל את המסומן (המשמעות). אנחנו, דוברי השפה, "מסכימים" על משמעות מסוימת. ברגע שאנחנו מייחסים משמעות לרצף מסוים של עיצורים ו/או תנועות, יש לו משמעות. כפי שלשורש (רצף עיצורים) יש משמעות, כך גם לרצף של תנועות (ועיצורים) כמו תבנית. שורשים ותבניות, שניהם עוזרים לנו לזהות משמעויות בשפה גם במילים שאנחנו עוד לא מכירים.
 
אם כבר בחרת מילים במשקל מִקְטָל, למשקל זה שתי משמעויות עיקריות (ועוד מילים שלא שייכות להן):
1. מקומות: מטבח, מקלט, מגדל, מבצר, משלט, מפעל, מקדש, מנזר, מסגד, מחלף, מזרח, מערב, מפל, מוסד, מוצא, מורד, מבוא, מצפה, מרעה...
2. פעולות: מקרא, משחק, מצנח, מפגן, מבדק, מבחן, משגל, מדרש, מכתב, משדר, משתה, מלווה...
שים לב שכל אלה מילים הקשורות לפעולה (ובתנ"ך שימשו במשמעות שמות פעולה), אך למיטב ידיעתי המשקל לא נחשב למשקל רשמי של שם פעולה (של בניין קל); כמו בשמות פעולה, לרוב המילים האלה יש משמעות נוספת, כלומר שמות עצם שאינם פעולה.
 
ואם דנו ב"שם פעולה" – זו משמעות: שם לפעולה. זה לא קשור ל"תפקוד" המילה (תפקוד = אופן ביצוע התפקיד) וגם לא לתפקיד תחבירי מסוים במשפט, אלא למשמעות (הכללית) שלה. אתה יכול לקרוא למשמעות "תפקיד" אבל זה סתם מבלבל (וגם לא מדויק).
 
קח לדוגמה משקל אחר בעל משמעות עיקרית מובחנת: קַטֶּלֶת – מחלות (ושלל תסמינים / בעיות רפואיות אחרות): אדמת, צהבת, חצבת, חזרת, שעלת, עגבת (סיפיליס), נזלת, דלקת, כלבת, זאבת (לופוס), דגנת (צליאק), רגשת (אלרגיה), שפעת (אינפלואנזה), קדחת, רככת, שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), צפדת/פלצת (טטנוס)...
 
המשקל מביא איתו משמעות אחת, השורש מביא איתו משמעות שנייה, והחיבור של שניהם מוביל למשמעות הסופית. למשל "צהבת" היא מחלה שפוגעת בכבד ולכן גורמת לגוון עור צהוב (גם בעיניים); "חזרת" היא מחלה שבה הפנים מתנפחים ומזכירים ראש של חזיר; "שעלת" היא מחלה בעלת שיעול חנק אופייני; ועוד ועוד.
 
לא רק שהמשקל הזה מובחן, הדוברים מפרשים אותו כמשקל של מחלות, עד כדי כך שאפילו סוכרת (סֻכֶּרֶת) שנקבעה קצת אחרת, נהגית בפי רבים (אם לא רוב הדוברים) "*סַכרת", ונוספו לרשימה עוד "מחלות" או "תסמינים" כמו "טפשת" (היריון), פטפטת/ברברת (אני מכירה מורות שיישבעו שאלה מחלות אמיתיות
).
 
כל מה שכתבתי כרגע הוא בחזקת עובדות מוסכמות, רקע בסיסי מאוד בתורת הצורות העברית. לומדים את זה בבתי הספר ובמוסדות אקדמיים; לא מדובר בנושא שנוי במחלוקת וגם לא בדעה/פרשנות אישית שלי. אתה יכול לא לקבל את הדברים, אבל במקרה כזה אתה לא חולק עליי אלא על הבלשנות העברית...