מה שם תופעת הסופית א' בש"ע ארמיים שמקורם בעברית (לכאורה)?

Assiduous

New member
מה שם תופעת הסופית א' בש"ע ארמיים שמקורם בעברית (לכאורה)?

בארמית קיימת תופעה די נפוצה של תוספת סופית א' לש"ע עבריים. למעשה ניתן לחלק את התופעה לשניים:

א) שמות ארמיים שמבחינה פונטית נשמעים זהים וגם מבחינה מורפולוגית נראים זהים לשמות העבריים (לכאורה) ורק תוספת הסופית א' עושה בהם את השינוי.
ב) שמות שנשמעים מעט שונה מבחינה פונטית אך מבחינה מורפולוגית הם אותו הדבר וההבדל מתבטא בתוספת הסופית א'.

להלן מספר דוגמאות, ובסוגריים אכתוב מי מהם משתייך לקבוצה הנ"ל, בציון האות א' לקבוצה א' וב' לקבוצה ב.

דוגמאות:
עבד > עבדא (ב)
בית > ביתא (ב)
דם > דמא (א)
מערב > מערבא (א)
גבר > גברא (ב)
עין > עינא (ב)
חבר > חברא (ב)
חזן > חזנא(א)
חתן > חתנא (א)

מה שם התופעה הזאת?
אשמח לראות איזכורים או הפניות לאיזכורים של התופעה בספרות. כרגע מחזיק בידי עותק מודפס של לויאס קספר ואם מישהו מכם מכיר הפניה רלוונטית לספר הזה, זה יהיה מצוין.
 
יידוע

סופית אל״ף מיידעת את שם העצם כמו ה״א בתחילת מילה עברית. גבר = איש, גברא = האיש. לחם (למ״ד שוואית) = לחם, לחמא = הלחם. בארמית בבלית כל הדמות מיודעים מורפולוגית, והצורה הלא מיודעת נזנחה, ומאליו מובן שאין בה הבחנה מורפולוגית בין ש״ע מיודע לשרינו מיודע.
 

Assiduous

New member
תודה!

מן הסתם ידוע איך הייתה הצורה הלא מיודעת. לא כך?
לשם סקרנות והרחבת הידע גרידא.
&nbsp
האם ייתכן שהצורה הלא מיודעת הייתה זהה לעברית? והאם יש עדויות כלשהן לצורה הלא מיודעת (כוונתי לשלול השערות).
 
דומה לעברית

אבל בדרך כלל שונה מעט (בא לידי ביטוי בניקוד). אפשר לדעת אם מעיינים בארמית במקורות אחרים שבניגוד לתלמוד הבבלי, שמרו על צורות לא מיודעות כמו בתנך או תרגום באונקלוס, בכתבים קדומים שהתגלו, וכן בארמית לא יהודית מתקופות שונות. וכמובן לא כל מילה צריכה להיות מתועדת בצורתה הלא מיודעת כדי שנדע מה היא. יש הרי גם חוקיות בשפה. למשל הצורה הלא מיודעת של גברא היא גבר (שווא וקמץ).
 

Assiduous

New member
תודה רבה - כיף ללמוד ממך

אגב, לגבי גְבָר, איך אפשר להיות בטוחים שזו צורה לא מיודעת. אולי מדובר בוריאנט אחר של ארמית, כי כפי שאתה יודע לארמית היו ועדיין יש וריאנטים שונים.
 
בודקים במקורות

שבהם מופיעים גם גְּבַר (בפתח תחת הבי"ת, אגב, ולא כפי שכתבתי) וגם גברא, ורואים לפי ההקשר מה משמעות הצורה.
לדוגמה -
אונקלוס מתרגם את הפסוק "היש בכם איש או אישה" כך: "דלמא אית בכון גבר או אתא", ולעומת זאת את הפסוק "ולקחו זקני העיר ההִוא את האיש" הוא מתרגם "וידברון סבי קרתא ההיא ית גברא" (אגב, בתרגום אונקלוס לפעמים גם יש צורות מיודעות לשמות שאינם מיודעים באמת, כמו בארמית הבבלית, אבל בכל זאת יש הבחנה, חלקית לפחות).
מכל מקום, אין צורך לבדוק בכל שם ושם. תוספת ָא ליידוע היא תופעה כללית בארמית, שנכונה לכל השמות.
 
למעלה