בעבר כל אדם שעבד עם הידיים היה פועל
כיום הוא "עובד" במקרה הטוב. יש מגמה לשונית של הוצאת העבודה והפעולה מה"תעסוקה", כאילו שאני הולך ל"תעסוקה" כי משעמם לי בבית.
 
בארה"ב גם לא אוהבים לומר "עובד" או "מועסק" יש כל מיני חברות שבהן יש "עמיתים" (כאילו שיש שותפות שווה בין המעביד לעובד בחברה...). למשל בוולמארט.
 
לגבי נציגים, הייתי נציג שירות בחברה גדולה, הלקוחות ראו בנו פקידים לכל דבר ("פקידונים" אם הלקוח היה מעוצבן
)... מבחינת הלקוח, לפחות זה המבוגר, אדם שעונה לשיחות בחברה הוא פקיד (כי ככה היה פעם).
 
אה, וכיום כמעט כל אחד הוא "מנהל". גם אם הוא לא מנהל אחרים, מזכירה היא "מנהלת משרד". "מנהל" זה גרסת עולם העבודה ל"לשים" בתחום הלבוש ("שמתי נעליים", "שמתי גרביים", "שמתי כובע", "שמתי מעיל" - מה עם "נעלתי", "גרבתי", "חבשתי", "לבשתי"?). שרת או שמש הפך לאב-בית ובארה"ב למפקח (!) superintendent או למהנדס engineer.
 
ולגבי "מוכרן" אני מסכים, זה הרבה פעמים בא מכך שלא מכירים את המילה "זבן".
 
ומה עם המילה "חנווני"? ו"מכולת" (כיום "בעל פיצוציה" ו"פיצוציה"
)?
 
(אגב לברוקר קראו פעם "סרסור מניות"
)