מה זה החשיל?

[trilliane]

בכתיב חסר ניקוד 'הווריד' (אחרת קוראים הוֹריד, כמו הוריק)

אגב, מעניין לציין שגם משמעויות של התהוות/קבלת תכונה בבניין הפעיל שאינן צבעים קשורות בד"כ לצבעים (אינדיקציה צבעונית) – הסמיק, השחים, החוויר, הבשיל, הרקיב, החליד...

(השמין והרזה לא, כמובן).

 

[שולה הפנינים]

צודקת, אבל לא מסוגל לסגלו במלואו. עדיין מאמין ביכולתו של כל

קורא עברית להבחין ולהסיק מי היא המילה המתאימה להקשר. אל לנו להפוך את הקורא לבעל יכולת הבנה לקויה ואל לנו
לכתוב מילים כמו "עלי" בצורת "עליי" ו "אימא" במקום "אמא".

 

[trilliane]

טוב, כאן הגדרת את המילה אז זו לא בעיה

אבל באופן כללי אם יש אפשרות לא להיסמך רק על ההקשר, עדיף; כתיבה ברורה מאפשרת קריאה שוטפת. ברגע שהעין נתקלת במילה "הוריד", 99.999% מהקוראים יקראו "הוֹריד" (קל וחומר ש"הווריד" הוא פועל די נדיר, לא חושבת שאי פעם נתקלתי בו בטקסט). ברגע שהוא ממשיך לקרוא ומגלה שזה לא מסתדר, הוא צריך לעצור רגע, לחזור לאחור ולפענח את המילה מחדש. אלה כמובן תהליכי חשיבה מהירים שלא נעשים בהכרח באופן מודע, אבל הם גוזלים זמן מיותר, מעכבים את הקריאה ופוגמים בשטף. חלק מעבודתם של עורכי לשון הוא להימנע בדיוק ממצבים כאלה, כדי שקורא לא יידרש לקרוא משפט יותר מפעם אחת או לחשוב עליו ברמה המילולית ויוכל להתפנות להתרכז בתוכן בלבד.
&nbsp
באשר ל"עליי" ול"אימא", אמנם כאן הסיכוי לטעות קטן, ובכל זאת אני נאלצת לא להצטרף לקריאתך....

 

[שולה הפנינים]

אפתח בסיפא : לדעתי "אימא" ו"עליי" אינן מלים עבריות

אמא יש רק אחת ועליי נקרא על ידי כמו ALAIIY
לגבי הרישא : אם עלינו לכתב כך שהקריאה תהיה שוטפת ומהירה ונהירה לכל אזי בהכרח אנו מניחים במובלע שהקורא אינו יכול או שאינו רוצה להתמודד עם חשיבה או עם הבנת הנקרא ואל לנו להניח זאת.
יחד עם זאת, יש מקרים בהם גם אני מוסיף י' או ו' , בעת השימוש בפעלים להבחנה בין פעל לפיעל ולהכרת הצורה בבנין הופעל, למשל

 

[trilliane]

הגוף המתקנן לפי חוק בישראל הוא האקדמיה ללשון העברית

והם קבעו את כללי הכתיב חסר הניקוד, עם או בלי קשר לדעתך או דעתי או בכלל... זכותך לא לאמץ את הכתיב הזה (החוק לא מחייב אותך) אבל אלה מילים בעברית, רשמית, ומניסיון אני יכולה לומר לך שזה רק עניין של הרגל.
&nbsp
אין הנחה מובלעת שהקורא "אינו יכול" או "אינו רוצה" להתמודד אלא שהקורא אינו צריך להתמודד. זה לא גיבושון ולא בחינה ואף אחד לא צריך לעשות לך טובה. טקסט כתוב היטב דורש מהקורא להתמודד עם התוכן ולא עם הצורה. הצורה צריכה לשרת את התוכן, לא להקשות ולהוסיף מכשולים בדרך ולהסיט את תשומת הלב לשוליים. ההנחה המובלעת בעצם שאתה משמיע הוא שלא אכפת לך איך הטקסט שלך נקרא וזו לא בעיה שלך אלא של הקורא. ובכן, זו כן בעיה שלך. כל מי שכותב טקסט ורוצה שיקראו אותו, יבינו אותו, רוצה להזכות בהקשבה ובתשומת הלב של קוראיו, צריך להנגיש את הטקסט ולהפוך אותו לקריא ולמובן. זו כתיבה טובה.

 

[שולה הפנינים]

מסכים למסרייך. יחד עם זאת, "אימא" היא לא מילה עברית.

היא שגיאה מצערת. וחבל שיש לה הכשר מאת האקדמיה (מילה עברית?) ללשון. אם יש מי שיקרא "אמא" ולא יבין את משמעותה, אזי סביר שעליו לרכוש ידיעות רבות ונוספות. כל קורא, החל בכיתה א', יבין משמעות "אמא" ולא יזדקק ל "אימא".

 

[trilliane]

"אימא" היא מילה עברית שמקורה בארמית

ואם הכתיב הזה לא נעים לך (יכולה להבין) אתה לא חייב להשתמש בו, כאמור; אבל הדעות והרגשות שלך לגבי הכתיב לא משנות את העובדות בשטח. לא מדובר ב"הכשר" מצד האקדמיה ללשון אלא בכלל שנקבע באקדמיה ללשון.

 

[שולה הפנינים]

הן במקורותינו והן אצל ביאליק מופיע "אמא" :

"שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" (ברכות מ.).
"אבא ירנן, אמא כף תמחא" (ביאליק, הנער).
מה גם, שהמ' דגושה ואין מקום לאם קריאה לפניה.
אזי, מה טעם מצאה האקדמיה לשבש המילה ?
אני מוכן לקחת הסיכון הכרוך באי הבנה של קוראי אם אנקוט "אמא" ולא "אימא" ואם אנקוט "הכל" ולא "הכול" (אולי האקדמיה מניחה שדוברי העברית לא מסוגלים לקרוא כראוי אבל זו דעתה).

 

[trilliane]

הכתב העברי במקורו הוא כתב עיצורי בלבד

במקורות (למשל בתנ"ך) תוכל למצוא גם "אחת" במקום "אחות", "גדלה" במקום "גדולה", ואם תבדוק כתובות עבריות עתיקות תמצא גם "הית" במקום "הייתה" או "קצר" במקום "קציר". הכול שאלה של כמה רחוק אתה מוכן ללכת...
עם זאת מילוי הכתב באותיות אהו"י היה תהליך שמתועד בהדרגה כבר במקרא ויש תיעוד (למשל במגילות הגנוזות) גם לכתיב מלא יותר מזה שתוקנן בימינו.
&nbsp
ביאליק כתב כמובן לפני היות האקדמיה ללשון העברית (אם כי הוא עצמו היה בגוף שקדם לה, בוועד הלשון העברית) ומכיוון ששיריו מפורסמים מנוקדים הם מופיעים בכתיב חסר. אגב, למיטב ידיעתי מי שהנהיג את העיקרון שכתיב מנוקד יהיה חסר היה דוד ילין, אף הוא מוועד הלשון, יש גישות לנקד גם כתיב מלא.

 

[שולה הפנינים]

אני מודה לך על המידע

 

[שולה הפנינים]

מצאתי שמקור המילה ארמי. לא מצאתי שכתבוה "אימא". יש דובר

עברית שיקרא "אמא" ולא יבין שמדובר באם ? צריך להיות כתוב "אימא" ? תמהני.

 

[trilliane]

זו לא הנקודה...

 

[הקוסמת הורודה]

*רוצה להזכות--> זה לא רוצה לזכות? או שיש נטייה להזכות?

 

[trilliane]

טעות הקלדה, צ"ל 'לזכות', כמובן

 

[הקוסמת הורודה]

מזל טוב היה לך דיסקלוד

 

[trilliane]

אני מעדיפה 'תקלדה'... קרה, קורה ויקרה לי כמו שקורה לכולם

 

[הקוסמת הורודה]

תקלדה... אהבתי!

 

[יאקים2]

לבניין הפעיל משמעויות שונות.

בין השאר, א. שינוי מצב: שערו הלבין (=נעשה לבן) בשל האסונות הרבים שפקדו אותו.
ב. האסון הכבד הלבין את שערו. הוראה גורמת - גרם לשערו להיות לבן.
גם השיננית הלבינה את שיני הלקוחה.

 

[שולה הפנינים]

הוא שכתבתי, יאקים

 

[יאקים2]

אם כך, הכול אתי שפיר!