הגוף המתקנן לפי חוק בישראל הוא האקדמיה ללשון העברית
והם קבעו את כללי הכתיב חסר הניקוד, עם או בלי קשר לדעתך או דעתי או בכלל... זכותך לא לאמץ את הכתיב הזה (החוק לא מחייב אותך) אבל אלה מילים בעברית, רשמית, ומניסיון אני יכולה לומר לך שזה רק עניין של הרגל.
 
אין הנחה מובלעת שהקורא "אינו יכול" או "אינו רוצה" להתמודד אלא שהקורא אינו
צריך להתמודד. זה לא גיבושון ולא בחינה ואף אחד לא צריך לעשות לך טובה. טקסט כתוב היטב דורש מהקורא להתמודד עם
התוכן ולא עם הצורה. הצורה צריכה לשרת את התוכן, לא להקשות ולהוסיף מכשולים בדרך ולהסיט את תשומת הלב לשוליים. ההנחה המובלעת בעצם שאתה משמיע הוא שלא אכפת לך איך הטקסט שלך נקרא וזו לא בעיה שלך אלא של הקורא. ובכן, זו כן בעיה שלך. כל מי שכותב טקסט ורוצה שיקראו אותו, יבינו אותו, רוצה להזכות בהקשבה ובתשומת הלב של קוראיו, צריך להנגיש את הטקסט ולהפוך אותו לקריא ולמובן.
זו כתיבה טובה.