לתזכר

[מוגג]

לא מכיר לתחכם ולתשאת

אם כי תשואה ותחכום קיימים משכבר.

 

[יאקים2]

ראשית, קבל תיקון: - לתשאל, לא לתשאת, וזה

קיים. מתנצל על כך שהתי"ו הקרובה ללמ"ד במקלדת החליפה מקום עם רעותה.
שנית, לגבי "לתַחְכֵּם" אני דווקא נתקלתי בפועל הזה, אם כי הוא אינו כה שכיח כרעיו האחרים...
אבל קיים שם פעולה תחכום ואף שם תואר (בינוני מבניין פוּעל) מתוחכם.

 

[Amirmel]

קיים "תשאול"

במובן חקירה. אני לא בטוח אם הוא קדם ל"לתשאל" או בא בעקבותיו

 

[יאקים2]

ברור שתשאול, שם הפעולה,

מקורו בפועל לתשאל (שורש תנייני ת-ש-א-ל, בניין פיעל). לא נראה לי הגיוני התהליך ההפוך,
שכביכול קודם היה שם פעולה ורק אחר כך נוצר הפועל.
כאמור, אין הצדקה לתי"ו שבפועל הזה, כי אין כאן שם מקורי שבו ישנה תחילית תי"ו בדומה ל: תרגיל, תפקיד, תזמורת, תאריך, תצפית, תרבות ועוד.
שבוע טוב וליל מנוחה לך.

 

[אנילי מילי]

אם הבנתי נכון,

לפי דעתך 'לתשאל' קדם ל'תשאול'.
למה?
לי דווקא נראה שבאיזשהו מקום (בצבא, במשטרה, אצל יועץ משפטי) החליטו שבמקום 'לעשות למישהו חקירה' 'יעשו לו תשאול'. אולי סבר מי שהמציא שתשאול אינו חמור כמו חקירה. וזו גם מילה יפה ונשמעת מודרנית. ואת השם הפעילו אחר כך.
אולי לא זה היה סדר הדברים, אבל לא ברור לי על סמך מה אתה קובע שהסדר היה הפוך.

 

[יאקים2]

ההיגיון הלשוני שלי אומר, שבראשית היה

הפועל, ורק אחריו נוצר שם הפעולה, זה טבעי ונשמע הגיוני לענ"ד.
ואגב, זה שיש אומרים עשו לו תשאול במקום תשאלו אותו, רק מוכיח שהלשון
העילגת (הדבורה, העממית) קונה לה שביתה/ שליטה בשדרות רחבות בציבור לשביעות רצונו המלאה של אלה
שתומכיפ ב"לשון זורמת, טבעית, יצירתית" (דוגמת המלח....)

 

[אנילי מילי]

דווקא 'תשאול' נשמעת (לי)

כמו מילה קשה שנולדה במקומות קשים (משטרה, צבא) שמתשאלים בהם. כזו שנולדה כשם וממנה יצא הפועל. מילה שנולדה ב'שטח' ואחר כך עלתה לגדולה (או לפחות לפעולה).
אני משערת שגם תדלוק הגיעה ממקומות דומים ובדרך דומה, אם כי אין לי ידע מבוסס בנושא.

 

[trilliane]

וכמובן, לתדלק

 

[יאקים2]

נכון ומן הסתם, ניתן להעלות מתהום

הנשייה שלנו עוד ועוד שמות כאלה.

 

[הדיוט גמור]

ההבדל הקטן

(לא מהמילון, ידע אישי)
להזכיר: להחזיר מידע שנשכח, לוודא שמשהו לא יישכח
לתזכר: לוודא שמשהו לא יישכח

 

[sailor]

אני רוצה להזכיר לך

שמחר... זה לא זהה לתזכור?
אי אפשר להזכיר מה שלא נשכח?

 

[הדיוט גמור]

זיכרון זה נושא מורכב

המובן המקורי של השורש זכ"ר היה כנראה "שם" או אמירה בעלת משמעות דתית שנועדו להנצחה:
זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר (שמות ג)
הקדמונים ייחסו משמעות רבה לשמו של האדם ולהנצחתו, הן ברמה הסמלית (זכר שמו) והן בהמשך זרעו באמצעות בנים זכרים, ויש טוענים כי יש קשר בין זכר (גבר) לזיכרון.
קליין מעלה גם סברה לקשר עם דק"ר, במובן של "נעיצה" בתודעה, ויתכן שבמקור היה אפילו חפץ טקסי כלשהו שנועד למטרה זו
מכאן התפתח המובן לכמה כיוונים קרובים:
- העלאת משהו מהעבר: וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם (בראשית מא)
- לקרוא בשם: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג)
- ההיפך מלשכוח: וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ (בראשית מ)
- לוודא שמשהו יקויים כמובטח: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (שמות לב) - כאן קשה להניח שמשה חושב שה' יכול לשכוח משהו...
כל המובנים האלה עדיין קיימים בשפה, ואנחנו משתמשים בכולם ומבינים את הכוונה לפי ההקשר.
עם זאת, כאשר אנחנו "מזכירים" למישהו את הפגישה מחר, אנחנו כאילו לא סומכים עליו או חוששים שהוא לוקה באלצהיימר, ולכן אנחנו מעדנים את המסר ורק "מתזכרים"

 

[sailor]

אם אתה משיך תזכור לתחום ה-PC

אני מרים ידים, אני לא מבין בלשון PC (אלא אם זו שפת מחשב המוכרת לי).