מודה לך, ותגובתך כמובן מתקבלת ברצון,
תודה על הסיפור החביב (-:
כבכל סיפור הגירה, ושינוי משמעותי בחיים, תמיד יש את הפחד האנהרנטי מחוסר הידיעה, חוסר הוודאות. כמובן שאותם מהגרים שמחו, אבל מטבע הדברים הפחד תמיד קיים, ולכן הרגשות במעבר כזה תמיד מעורבים. חוץ מזה שהם כנראה ידעו (כנראה, לא נתקלתי בעדויות בנושא זה) שהמעבר באליס איילנד הוא לא אוטמאטי, אלא שההגעה לארה"ב תלויה בבדיקות מנטליות ופיזיות. המהגרים בתמונה, דרך אגב, רק ירדו מהספינה, עדיין לא עברו בסוללת המבדקים.
המובן של תחושה קיומית, גם אם זמנית, של אדם שמרגיש שהוא "אובד בהמון", בהקשר שאני מדברת עליו, מתייחס לאדם שמרגיש שהוא מאבד את האנדיווידואליות שלו, אולי בסוללת המבדקים, המשמעות הקריטית של השאלה אם תאושר לו הכניסה לארה"ב או לא, בעיני הבודקים הוא רק אחד מהמון מהגרים, ואילו עבור זו שאלה של כמעט חיים ומוות, ואכן היו מביניהם שסורבו והתאבדו באליס איילנד.