מצד אחד, יפה לייחד פועל לכל פעולה; מצד שני - אפשר גם להסתפק במועט. בזכות אתר האקדמיה, יש לי תושבה לטהרנים שמעירים לי או לילדי על מה מותר ואסור לומר: פועל כללי אחר – במיוחד לאביזרי לבוש – הוא שָׂם: במקרא אפשר לשים מצנפת על הראש (ויקרא ח, ט) או כתר בראש (אסתר ב, יז), רְביד זהב על הצוואר (בראשית מא, מב) ואף נעליים ברגליים (יחזקאל כד, יז).
מדובר על גבר שנתן את נשמתו ואת חייו לאישה שאהב אהבת אין קץ, והיא זלזלה בכל אהבתו והעדיפה מסיבות חשקים עם מאהבים. הקנאה שרפה את קרביו, ואל תשכחי שזו מטפורה לאיזושהי נקמה מתוקה באישה הבוגדנית.
איפה כתוב בשיר שהיא זלזלה / בגדה בו? ../images/Emo12.gif
השיר מתחיל כאהבה מסורה באופן מטריד ומתגלה בסופו כקנאה חולנית של גבר לאהובתו. אם היא רק תעז לבלות במסיבה בלעדיו הוא ישרוף אותה בביתה, זה לא מעיד כלום עליה, רק על הפסיכוזה שלו... ועל כך כבר שוררו בעבר: Isn't it good – Norwegian wood
הבעיה היא שכל השיר מסופר אך ורק מנקודת מבטו של הגבר הקנאי... ולמען האמת אפילו לא מצוין שיש ביניהם מערכת יחסים, אז גם אם היא בלעדיו במסיבה, מי אמר שהיא בכלל בוגדת בו? נו טוב, אנשים רואים גם ב"זמר שלוש התשובות" וב"וידוי" שירים רומנטיים...