פעלים המשמשים והמון פעולות:

[יאקים]

פעלים המשמשים והמון פעולות:

להדליק/לכבות אש, מחשב, חשמל, סיגריה, טי-וי, רדיו, היא/הוא מדליקים אותי, ועוד ועוד... לעשות שיעורים, חיים, סדר, כלים, כביסה, אוכל, סלט, על האש, לעשות נסים ונפלאות, בגרות, בי-איי, ועוד ועוד... האם תופעה זו שקיימת בפעלים לא מעטים נוספים מעידה על דלות השפה או על יצירתיותה? מה דעתכם על מעתקים אלה, לדוגמה מהדלקת אש להדלקת טי-וי?

 

[יאקים]

תיקון בכותרת: המשמשים להמון פעולות...

 

[יאקים]

בכל זאת, וסליחה על החזרה המוגיעה,

אני מוצא הבדל תהומי הן במשלב, הן בסגנון והן באלגנטיות בין "לעשות רעש" (שיש לו חלופה עדיפה - להרעיש) וכן "לעשות כביסה" (שחלופתו התקנית העדיפה - לכבס) לבין "לעשות נפשות", וכן "לעשות לביתו", שהם ניבים נאים, שכל מי שחובב שפת עבר ורץ בה, יעדיף להשתמש בהם בעת הצורך.

 

[trilliane]

"לעשות רעש" אינו בהכרח "להרעיש"

מכיוון של"רעש" יש גם משמעות מטאפורית ש"להרעיש" לא מעביר.

 

[trilliane]

one size fits all זה חסכוני ויעיל... ../images/Emo13.gif

במקום משהו ייעודי לכל דבר, פתרון אחד שקל ומהיר ליישם. זו לא תופעה ייחודית לעברית. בעיניי זו לא דלות וגם לא יצירתיות; פשוט שימושיות. צריך לעשות הרבה דברים, אז עושים...

אגב, לגבי "להדליק", שים לב שאפילו מבחינת הדת זה הכול אותו הדבר, מכיוון שגם ניצוץ חשמלי נחשב להדלקת אש בשבת, ולכן דתיים לא מדליקים אש בשבת (ולא משנה אם זה גז, אח או סיגריה) לא מדליקים חשמל, מחשב, טלוויזיה, רדיו...

 

[יאקים]

ערב טוב, טריליאן. תודה על תגובתך המהירה.

ראשית, אתחיל בהסכמות: אני מסכים שהמעתק שקורה בפועל להדליק/ לכבות נראה טבעי, אבל את שאת מלכת האלגנציה, מה דעתך על "לעשות כלים" או על "לעשות שבת" או אולי על "לעשות כביסה"? באחת משיחותינו הקודמות ציינת שאת תומכת נלהבת בלשון אלגנטית, ואני רואה בביטויים אלה ובדוגמתם רמד לדלות ההבעה. מדוע לא להעדיף את לכבס, לבלות את השבת, לסדר (במקום לעשות סדר)? אני מודע לכך שתופעות כאלה קיימות גם בלשונות נוספות, אך האם זה מעיד על לשון עשירה? האם החיכון הוא מרכיב חשוב בהעדפתך?

 

[trilliane]

"לכול זמן ועת לכל חפץ".

אני לא מלכת האלגנציה; אם תראה איך אני לבושה כשאני מסתובבת בבית או איך אני מתלבשת למשרד, כשאני יושבת שם לבד (ולא צריכה להיות ייצוגית) תבין שאני והאלגנציה נפגשות רק כשחשוב לי להיות אלגנטית. בשאר הזמן אני לא טורחת להתאפר ולהסתדר אלא פשוט זורקת על עצמי משהו והעיקר שיהיה לי נוח. כשאני צריכה להיראות בציבור, אני משקיעה, בהחלט (ותלוי באיזה ציבור מדובר, באיזה אירוע וכו'). כמו הבגדים, כך גם השפה: מכיוון שהשפה משמשת אותי לפונקציות שונות ההעדפה שלי משתנה בהתאם לנסיבות. חיסכון יכול להיות מרכיב חשוב בהעדפתי בנסיבות מסוימות, ולא חשוב במיוחד בנסיבות אחרות. אין לי דבר נגד "להדיח כלים" או "לכבס" וסביר להניח שבכתיבה (לא מדוברת) אלה יהיו הצורות שאבחר, אבל ביום יום אני מדברת איך שבא לי ולא מתאמצת לסגנן כל משפט ומשפט כי לרוב זה לא חשוב לי. גם אם נניח ש"לעשות X" מייצג דלות הבעה (ואני לא בהכרח מסכימה עם הקביעה הזו) הרי שביום יום ממש לא אכפת לי אם ההבעה שלי דלה או עשירה; חשוב לי שהיא תהיה נוחה לי לשימוש ושיבינו אותי. כמו כן לפעמים גם בכתיבה אני עשויה להעדיף שימוש בפועל אחד כבחירה סגנונית מכוונת, אם זה כדי להדגיש שפה מדוברת או כדי להדגיש את העשייה, למשל. אני עושה 1, 2, 3 והוא עושה רק 4. נ.ב. הזכרת בדבריך את "לעשות שבת" שנראה לי לא שייך לעניינו מכיוון שהוא כבר בחזקת צירוף כבול, גם אם סלנגי; לא ידוע לי שיש לו תחליף.

 

[יאקים]

איני יודע איך את נראית בבית ובחוץ.כמו שכותב

אחד העם באחד ממאמריו: היי זרוקה בביתך ואלגנטית בכנס הלשון העברית. אני מבין שיש לך שפה לכל עת, וכן שבנסיבות מסוימות בין חברים באווירה חופשית בלתי מכופתרת אנשים קוראים דרור ללשונם ונוטים אף להתפרע. אבל לא בכך מדובר., אלא באותן דוגמות שהבאתי וישנן רבות כאלה: מדוע ייגרע חלקם של ביטויים ושימושים לשוניים פשוטים וברורים כלכבס, להדיח, לשטוף/ לכבד רצפה (כנגד לעשות ספונג'ה המכוער, אם כי השובבני והחמוד, כנראה, לדעתך)? ועוד עניין קטן: רוב הביטויים שהבאתי הנם בעצם כבולים, ובמה שונה לעשות שבת (=לבלות/ לחגוג שבת) מ"לעשות כלים". שניהם נראים לי צירופים כבולים, וכך גם האחרים...

 

[trilliane]

הדוגמאות שהבאת הן מהשפה המדוברת

ולכך התייחסתי. אני לא יודעת על איזה "ייגרע חלקם" אתה מדבר... "לעשות כלים / כביסה / רצפה / קניות" זה לא צירוף כבול, כי אפשר "לעשות" כך הרבה מטלות (ולראיה הרשימה הנ"ל); לעומת זאת "לעשות שבת" זה ממש לא לבלות או לחגוג! המשמעות הצבאית היא להישאר בבסיס בסופ"ש והמשמעות הדתית היא להתארח לשבת אצל משפחה דתית (פעמים רבות מדובר בחילונים או במועמדים לחזרה בתשובה שמוזמנים להתארח כדי לחוות איך זה). אגב, הפועל "עשה" משתתף בצירופים רבים שאינם מדוברים בכלל, ומחליפים פעלים בודדים בני מילה אחת, ולמרות זאת אני מניחה שאתה תחשיב את הצירופים האלה כגבוהים יותר... הנה מבחר דוגמאות: עשה אוזנו כאפרכסת (הקשיב) עשה אותו קרדום לחפור בו (ניצל) עשה את דרכו (התקדם) עשה את עצמו (התחזה) עשה את צרכיו (למה בכללי? יש לזה פעלים מדויקים!) עשה בו שפטים (נקם, העניש, היכה) עשה איתו חסד (היטיב עמו) עשה חיל (הצליח) עשה לו שם (התפרסם) עשה לילות כימים (השקיע ב...) עשה נפשות (גייס, שכנע) ועוד הרבה צירופים גבוהים מהמקורות שאולי קשה יותר להחליף בפועל אחד ויחיד, אבל כולם עושים: עשה צדק עשה שקר בנפשו עשה תורתו פלסתר עשה לביתו עשה מלאכתו רמייה עשה את ציפורניו ויש צירופים מדוברים ועדיין לא מתחרים בפועל אחד כי הם שובבים וציוריים יותר, למשל: עשה אותו חולה עשה במכנסיים עשה לו את המוות עשה מזבוב פיל עשה ממנו קציצות עשה עיניים עשה קולות של שטיח [ותודה למילון הצירופים של רוביק רוזנטל שעשה לי חיים קלים

] ואם אתה טוען ש"לעשות ספונג'ה" זה מכוער, שמת לב כמה עשייה יש במקרא?

או-הו! עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם עָשׂוּ מִלְחָמָה הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (

) לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים (נו, כבר בתנ"ך היה מי שחשב שעושים ממנו צחוק!) אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה (שננזוף בסופר המקראי למה לא "אם תפגע בנו"?) וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה (סליחה, מה זה הכיעור הזה "עשתה לחם"? איכס! פויה! לחם אופים!

) מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי עָשָׂה אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל (היום עושים גל במגרשי הכדורגל) כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ (

) וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה (

) וכל זה רק רק חלק קטן ורק מבראשית...

אז אם לסופר המקראי מותר לעשות ככל העולה על רוחו בלי לעשות חשבון, אני לא חושבת שצריך לעשות מזה עניין.

 

[יאקים]

הכול ידוע, ואין חדש תחת

השמש, אלא שאיני חושב "עשה נפשות" זהה ב"מעמדו" ובמשלבו הלשוני ל"עשה ספונג'ה", ולכך כיוונתי בדבריי. והעובדה שהפועל "עשה" מופיע עם משלימים רבים כל כך אינה מעידה על עושר לשוני, אלא דווקא על צמצום לשוני, ואיני מזלזל, חלילה, בלשון המקרא. ישנן פעולות שהן ספציפיות, וראוי למצוא להן פעלים מתאימים: להכין, לבשל, לכבס וכיו"ב.

 

[trilliane]

אכן אין חדש; התנ"ך מקודש ו"עשה ספונג'ה" משובש

לא טענתי "עשה נפשות" זהה ל"עשה ספונג'ה" אבל אם ראוי למצוא פעלים מתאימים בימינו, מדוע זה לא היה ראוי בלשון המקרא? למה כיום "ראוי" להכין, לבשל ולכבס, ולא היה ראוי במקרא להכין (עשה את הבקר), לאפות (עשה לחם, עשי עוגות), ליצור או לברוא (עשה את האדם), להקים (עשה מזבח), לכבד (לעשות כבוד), להרע או לפגוע (לעשות עמנו רע), לתפור (עשה כותונת) ועוד?

 

[יאקים]

מכיוון שהתאמת הפועל לפעולה הספציפית

תוך גיוון מרבי מעידה על עושר לשוני במקום להצמיד את "עשה" לכך מיני משלימים....

 

[trilliane]

נו, ובכל זאת הספר הנמכר בעולם הצליח גם ככה...

 

[יאקים]

מה עניין שמיטה למיטה?!

 

[sailor]

מחשב, מכונית, מכשיר חשמלי וכו'

מדליקים עם דלק ומצית, ואז אפשר גם לכבות אותם. אש, אור (סגריה זה אש) זה טבעי להדליק ולכבות.

 

[יאקים]

מלח, ערב טוב.

המעתק הסמנטי ברור כאן, ואף ציינתי זאת בראשית דבריי, אם כי יש הבדל ברור בין להדליק בחורה, להדליק אש או להדליק את המחשב. בבסיס כל אלה מצוי הניצוץ, אבל בכל זאת אין כל אלה היינו הך.

 

[trilliane]

ואם זה לא היינו הך, אז מה בכך?

חסרים פעלים שמשמשים לפעולות שונות ומגוונות? דווקא כאן הקשר קרוב והמטאפורה ברורה, אז מה הבעיה?

 

[יאקים]

אני סבור שגיוון בפעלים שונים ומותאמים

מעיד על עושר לשוני. זה הכול, ומצדי, אתה יכול לחשוב אחרת. הרי זו מדינה חופשית.

 

[trilliane]

נגיד שכן, אז...?

 

[יאקים]

את זה כבר כתבתי: עושר לשוני VS.

דלות הלשון. מה יש כאן עוד להוסיף. דבריי אלה מדברים בעד עצמם.